עבודת הכהן פד

הבריא א"כ מעיקרא לק"מ מושט אהמסס. דהא גם בושט לא חיישינן שמא הבריא. וא"כ אין מוכרח לומר כסברת ר"ת דחיישינן בושט שמא חזרה המחט לאחוריה ולא איצטריך לחלק אלא למאן דפסק דחיישינן בושט שמא הבריא דא"כ קשה מושט דאמאי ל"ח בהמסס ובזה הוכרח ר"ת לחלק כנ"ל. והשתא נראה דלר"ת דס"ל שמא חזרה המחט לאחוריה א"כ אין הוכחה ממה דבדקינן כמה מחטים וקוצים התחובים ולא ניקב מב"צ דקוץ בושט לא שכיח שינקוב מב"צ דהא עדיין י"ל שמא חזרה המחט לאחוריה. ולכן כתבו התוס' ביבמות (ל) לשי' ר"ת בזה דקוץ בושט שכיח שינקוב מב"צ ואם בדקנו ולא ניקב מב"צ חיישינן שמא חזרה לאחוריה. אבל להרא"ש י"ל דס"ל דלא אמרינן חזרה לאחוריה א"כ כיון דבדקינן כמה מחטים וקוצים התחובים ולא נקב מב"צ מוכח מזה דלא שכיח שינקוב מב"צ. והשתא לפי"ז אין כאן מחלוקת במציאות כלל. דהמציאות כ"ע ס"ל דלא ניקב מב"צ רק דפליגי בסברא אי אמרי' דחזרה המחט לאחוריה או לא

אמנם כ"ז לענין שכיחות נקיבת החיצון במקום שנתחב בפנימי שפיר י"ל דמאן דאסר ס"ל דאע"ג דהמציאות הוא שאינו נקוב מב"צ מ"מ שכיח שינקוב מב"צ אלא שחזר לאחוריה. ועולא ס"ל דלא אמרינן דחזר המחט לאחוריה ולא שכיח שינקוב מב"צ. אבל לענין שכיחות תחיבת הקוץ בפנימי ודאי ליכא למימר דפליגי אי שכיח אי לא דזה ודאי הוא פלוגתא במציאות. וא"כ הדר קו' לדוכתא דכיון דע"כ גם עולא ס"ל דשכיח שיהיה תחוב מטעם דדרך הבהמות לאכול קוצים א"כ מ"ט ס"ל דמוקמינן אחזקה דלא נולדה בקוץ לא מונח ולא תחוב דהא הוה חזקה דמצוי השינוי לבוא והרי השינוי לפנינו דהשתא תחוב בושט

ולכאורה היה נראה לדון בהא דעולא ס"ס כהא דכ' הב"ש (סי' יז סקפ"ד) אם מת תוך ג' ימים וכן בספק אשתהי ספק שמא מת תוך ג' ימים ואת"ל קודם ג' ימים שמא הלכה כר"ת דע"י ט"ע דגופא מעידין עליו. וה"נ איכא למימר שמא נתחב סמוך לשחי' כ"כ שלא היה לו פנאי לנקוב גם החיצון ואת"ל מקודם שמא מ"מ לא ניקב החיצון ואף דהוה משם א' עכ"ז כבר כתבו האחרונים דלאו בכל גוני אמרינן להני כללי דס"ס משם א' כהא דספק על ארי דתחלה צריך לדון על הריעותא אי על או לא

אבל ז"א לפמ"ש הגאון חוו"ד (סי' קי) דהא דלא אמרי' להני כללי בס"ס כהא דספק על ארי הוא דוקא בספק על הריעותא אבל בריעותא ברורה כהא דפ"פ בתוס' כתובות (ט) ויש שני עניני מתירין ודאי דצריך להיות שלא משם א' וגם צ"ל מתהפך וכ' שם ג"כ דישב קוץ הוה הריעותא ברורה דהתחיל שם הטורף וספק אם נגמר יעוי"ש. א"כ לפ"ז אין שייכות הא דישב קוץ להא דכ' הב"ש. דדוקא בס"ס שכ' הב"ש דליכא ריעותא ברורה לפנינו שהרי עדים מעידים שמכירים אותו ומשו"ה צריך תחלה לתפוס את הספק בהריעותא ולמימר שיש ספק שמא הכרתם לאו הכרה דשמא מת קודם ג' ימים ובזה דהוה ספק בריעותא עצמה מהני ס"ס דלאו משם א' מה שאין כן בישב קוץ וכמו"ש

ולכן לפענ"ד דהא באמת הך חזקה דלא נולדה וכ כ בקוץ כבר הק' החוו"ד דאטו על הקוץ מספקינן הא אנן על הנקב מספקינן וכמו שהובא דבריו לעיל (פ"א) ועכצ"ל כמוש"ש לעיל דהא כיון דלא נולדה בקוץ מוכיח חזקה זו על מציאת ותחיבת הקוץ שנעשה סמוך לשחיטה כ"כ שלא היה לו פנאי לנקוב גם החיצון. א"כ עיקר חזקה דמעיקרא זו מוכיח על הנקב וע"ז אנו דנין. ומשו"ה לענין חזקה דהשתא דמרעא לה לחזקה קמייתא היכא דמצוי השינוי בעינן ג"כ שיעיד בבירור על הנקב כמו בכל חזקה דהשתא כגון בבית המנוגע דהשתא חסר כמו"ש התוס' בחולין (י) ד"ה ודלמא. דאי הוה חסר מקודם ודאי טהור וכן במקוה דהשתא חסר ובאשה דהשתא ראתה בפ"ק דנדה. דחזקה דהשתא מעורר ספק על שעה דלמפרע. והיינו דאם באמת הך ריעותא כבר נתחדשה מקודם טמא ודאי. ובכל זה דהחזקה דהשתא מורה בבירור ההיפך ממה שמורה החזקה דמעיקרא לענין דין שאנחנו דנין עליו. ובזה היכא דאינה עשויה להשתנות חזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא. ובעשויה להשתנות אתרע חזקה דמעיקרא. כהא דכ' התוס' ביבמות (סח) לענין ספק בן תשע דחזקת קטנות מורה שהיא כשרה ודאי. וחזקה דהשתא דאתי קמן והוא בן תשע מורה שהיה כבר גדול, ואי הוה גדול בשעת ביאה ודאי פסולה וכן כל כה"ג אבל הכא נהי דחזקה דהשתא דקוץ דקוץ תחוב לפנינו מורה שהיה תחוב מכבר: ומורה בבירור להיפך ממה שמורה החזקה דמעיקרא שלא היה תחוב מכבר. מ"מ הא אנן לאו על הקוץ מספקינן אלא על הנקב אנו דנין וכקו' החוו"ד. ועל הנקב אין מורה בבירור שהיה נקוב גם החיצון ואינו אלא מעורר ספק על למפרע שמא ניקב גם החיצון. א"כ לענין הנקב אין מורה חזקה דהשתא בבירור כמו שמורה החזקה דמעיקרא בבירור. דחזקה דמעיקרא מורה בבירור שלא היה נקוב גם החיצון. דכיון דמאחרינן לה לחזקה דמעיקרא לא היה אפשר שינקוב גם החיצון. והך דדהשתא אין מורה אלא שהיה תחוב בפנימי מכבר ומ"מ אכתי ספק שמא לא ניקב החיצון. ובכה"ג אפי' בעשויה להשתנות גם כן חזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא. אמנם כ"ז למאן דלא חייש בישב קוץ וס"ל דלא אמרינן דשכיח שינקוב החיצון. משא"כ למאן דס"ל דשכיח שינקוב החיצון. א"כ הך חזקה דהשתא מורה בבירור על הנקב שניקב גם החיצון ע"פ כח רוב ושכיח ומצוי. שוב מועיל הך דדהשתא למרע לה להך חזקה דמעיקרא ולית כאן לאוקמא אחזקה

פרט ח

הא דברירנא טעם מחלקותם גבי ישב קיץ בושט אינו אלא להסוברים דחזקה העשויה להשתנות לאו חזקה הוא במקום חזקה דהשתא. אמנם איכא מרבוותא טובא דס"ל דגם חזקה העשויה להשתנות ג"כ חזקה טובה היא כמו אינה עשויה להשתנות וגם נגד חזקה דהשתא. א"כ לפ"ז ליתא לכל מ"ש לעיל וצ"ב בטעם מחלקותם בזה. דהנה התוס' בב"מ (ק) בד"ה הא מני כתבו אהא דאמרי' שם במחליף פרה בחמור וילדה דפרכינן בגמ' ונוקים אחזקת מרא קמא ומשני סומכוס היא כו'. והק' תוס' דנוקמא אפי' כרבנן ואיכא חזקת אחרת כנגדה דאוקמא