עבודת הכהן פג

דאתחזק איסורא דהא איקבע חיובא. ועי' בכריתות (יז) תוד"ה מדסיפא. ותוס' כתובות (כב) ד"ה באשם תלוי ומבואר ממ"ש שם, דאיקבע איסורא דשבת ואיקבע איסורא דא"א דמי לאיקבע איסורא דב' חתיכות, ועי' בכ"מ (פ"ב מק"ש) שכ' ליישב דעת הרמב"ם שפסק דספק קרא ק"ש חוזר וקורא עם ברכותיה ובקטן נולד כשהוא מהול וכן אנדרוגינוס שהוא ספק פסק הרמב"ם (פ"ג ממילה) שאין מברכין עליהם. וכתב לחלק דנולד מהול הוא ספק מחויב אבל ספק קרא ק"ש החיוב ודאי וספק אם נפטר אין ספק מוציא מידי ודאי חיובו. ועי' פר"ח באו"ח (סי' ס"ז) ואחרונים שם. ולפי"ז ה"נ בציצית דכיון דעשוי ליפסק אין ספק מוציא מידי ודאי חיובו. שהרי הוא מחויב בציצית ודאי וספק נפטר. ובזה יתיישב ג"כ קו' המחצית השקל שם על מ"ש מג"א שם מקודם טעם אחר בהא דציצית משום דא"ס על החזקה היכא דאיכא לברורי מהא דכ' מג"א (סי' תל"ז סק"ד) דדוקא בחמץ דכל השנה הבית בחזקת חמץ משום דא"ס על חזקת בדוק וצריך לשואלו ודמי לרוב מצוין אשמ"ה דאי איתי' קמן צריך לשואלו משום שהיה לו מתחלה חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. משא"כ בי"ח טריפות דליכא חזקה שהיא טרפה א"צ לבדוק ע"כ. וא"כ בציצית דלא היה לו חזקת איסור אמאי לא נסמוך אחזקה לכתחלה עכ"ד המחהש"ק. ולפמ"ש לק"מ דה"נ הא דאיקבע חיובא ובא לפטור א"ע מחיובו ע"י חזקת שלימים דציצית בעינן לברורי וא"ש

ומבואר מזה דחזקה שמצוי שיבוא השינוי דומה ממש לעשויה בודאי להשתנות. דכי היכי דבמצוי השינוי אי לאו חזקה שכנגדה לא מגרע חזקתה כהא דר' יעקב דאי לאו חזקת ממון מהני חזקת בריאים אע"ג דמצוי החולי וכמ"ש הר"ן וכן מהני חזקת שלימים דציצית אי לאו לפטור מחזקת חיוב. ה"נ בעשויה ודאי להשתנות לא עדיפא מינה. ובליכא חזקה דהשתא שפיר הוה חזקה דמעיקרא בתוקפה אפי' היא עשויה להשתנות בודאי וכמבואר לעיל. וכיון דחזינן דהיכא דהוה חזקה נגד חזקה וחזקה בתרא עדיפא מקמייתא ומבטלת לה. כגון הא דחזקת בריאים דאי לאו דהחולי מצוי עדיפא מחזקת ממון. דאע"ג דא"ה בממון אחה"ר מ"מ בתר חזקה אזלינן כהא דכתובות (יג) ופ' המדיר (ע"ה) דלר"ג ור"א מוציאין ממון בחזקת הגוף יעוי"ש. וכן חזקת שלימים דציצית מהני לסלק חזקת חיוב שעל האדם אי לאו משום דעשוי ליפסק, וכן במקוה שלא הוחזק להיות מימיו מתמעטין מסלקת לחזקת טמא. ומה שעמד ע"ז באורו"ת בכללי תפיסה (סי' ק"ג) אהא דר"ג ור"א בכתובות דע"י חזקה"ג מוציאין ממון וע"י רוב אין מוציאין והא רו"ע מחזקה כבר יישבנו זה בספרנו ונגש הכהן (כ"ח פ"ח) יעוי"ש. והשתא היכא דחזקה בתרייתא מהני לסלק חזקה קמייתא הא הך קמייתא לא עדיפא מחזקה דהשתא. דהא כי היכי דחזקה דמעיקרא מדחה לדהשתא ה"נ בתרייתא מדחה לקמייתא. ועוד דכח הדיחוי דמדחה בתרייתא לקמייתא עדיף כחו מדיחוי שמדחה חזקה דמעיקרא לדהשתא. דהא הך קמייתא נמי חזקה דמעיקרא היא ואפי"ה מדחה לה הך בתרייתא ועכ"ז הא חזינן דהיכא דמצוי השינוי לבוא לא מהני חזקה בתרא מידי. ה"נ היכא דמדחה חזקה דמעיקרא לדהשתא ג"כ לא מהני הך דמעיקרא היכא דמצוי השינוי לבוא. ועפ"י יסוד זה נראה דשפיר י"ל דטעמא דמאן דחייש לישב קוץ בושט ואסר לה ולא מוקים לה אחזקה דמעיקרא דלא נולדה בקוץ הוא משום דהוה חזקה שמצוי השינוי לבוא וכמ"ש לעיל. משום דדרך הבהמות לאכול קוצים ומשו"ה לא מהני במקום חזקה דהשתא וז"ב: פרט ז

מיהו אכתי איכא למידק בהא לאידך גיסא. דהשתא דברירנא דודאי הכין הוא דהיכא דאיכא חזקה דהשתא לא מהני חזקה דמעיקרא אי השינוי מצוי. א"כ מ"ט דעולא בחולין (מג) דלא חייש לישב קוץ בושט ושרי לה. דהא ודאי ע"כ גם עולא מודה בהא דמצוי קוץ בבהמה לבוא וכדאמרי' שם להדיא אבל נמצאת לא איצטריך לים לעולא דכולהו חיוי ברייתא קוצי אכלין. וליכא למימר דס"ל דנהי דמצוי שיהיה מונח אבל אינו מצוי שיהיה תחוב דהא ע"כ הך דאסר לה הוא משום דס"ל דכיון דאכלין קוצי מצוי שיהיה תחוב דאי אינו מצוי לתחוב א"כ לענין תחיבה הוי זה חזקה שאינו מצוי להשתנות ומ"ט אסר לה א"ו דס"ל דגם לענין תחיבה ג"כ מצוי. ואיך אפשר דפליג עולא עלה. דהא הוי זה כמו פלוגתא במציאות

וא"ת דהא בלא"ה עכצ"ל דפליג עולא בהא דכ' התוס' ביבמות (ל) דמאן דחייש לישב קוץ בושט הוא משום דס"ל דשכיח לאיסורא טפי מהתירא ומפרשינן דמצוי שינקוב גם החיצון במקום שתחוב בפנימי כמ"ש בנקוה"כ ביו"ד (סי' מ"ט) ועכצ"ל דעולא פליג וס"ל דאינו שכיח וא"כ הוה פלוגתא במציאות. דניחזי אנן איך הוא המציאות. ואם נבדוק כמה מחטים וקוצים שנתחבים מצד א' ואין בו נקב מב' צדדים אז נדע דלא שכיח, שינקוב מב"צ. או שנדע בהיפך ומה שייך לחלוק במציאות אי שכיח או לא. י"ל דהא לא קשיא דבזה לאו פלוגתא במציאות הוא אלא פלוגתא דסברא וכמו שיבואר

הנה הרא"ש פא"ט (סי' ל"ד) כתב דדעת רש"י במחט שנמצא בהמסס אפי' מצד א' טריפה דחיישינן שמא נקב כולו והבריא כדחיישינן גבי ישב קוץ בושט למאן דחייש לספק דרוסה. ואין נראה לר"ת להטריף בחצי עור של המסס דלא חיישינן שמא הבריא אלא בושט דפעיא ביה וגמדא ליה ופעמים שחזר המחט לתוך הושט. אבל בהמסס אם הבריא לא הים המחט חוזר לתוכו עכ"ד. והנה שם בפא"ט (סי' ד') גבי הא דישב קוץ בושט כ' הרא"ש וז"ל וראב"ן זקני פסק כעולא והביא ראיה ממחט שנמצא בעובי ביהכו"ס בצד א' כשרה ולא חיישינן שמא הבריא והא דחיישינן לספק דרוסה משום דשכיחא כו' עכ"ד. ומוכח דס"ל דבושט לא שכיחא וזה דלא כמ"ש תוס' ביבמות (ל) והוה לכאורה פלוגתא דמציאות. אמנם נראה דהא דכ' ר"ת לחלק דשאני בושט דפעי' בי' וגמדא לי' משו"ה חיישינן שמא חזרה לאחוריה משא"כ בהמסס לא איצטריך זה אלא לשי' התוס' דס"ל דשכיח שינקוב מב"צ משני צדדין בושט. אבל להרא"ש בשם ראב"ן דס"ל גבי ושט כעולא דלא חיישינן שמא