עבודת הכהן פב

על הקוץ מספקינן הא אנן על הנקב מספקינן ושמא נולדה בנקב וא"כ סו"ס לענין נקב הוה חזקה שלא נתבררה וכמו שהובא לעיל (פ"א). דלפימ"ש שפיר כתב התבו"ש דמהני לן חזקה מבוררת דלא נולדה בקוץ ומוכיח שפיר דנעשה סמוך לשחי' כ"כ באופן דלא יהיה אפשר לו לנקוב גם החיצון וא"ש: א

ואכתי איכא למידק בהא. דמ"ט דמאן דחושש לישב קוץ בושט ואסר. שהתוס' כתבו בחולין (מג) ויבמות (ל) משום דשכיח לאיסורא טפי מלהתירא. והיינו דשכיח שינקוב גם החיצון במקום שנתחב בפנימי וכמ"ש בנקוה"כ ביו"ד (סי' מ"ט). דמה מועיל הא דשכיח שינקוב גם החיצון. דהא כיון דקיי"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא. וכ"כ תוס' בחולין (י) ד"ה ודלמא ותוס' נדה (ב') ד"ה דאיכא. ועי' שו"ת בנין עולם חיו"ד (סי' א) שאסף כעמיר גורנה כמה סוגיות הש"ס דמוכיחין הכי באופן דלית חולק בזה. והשתא מה מועיל הא דשכיח שינקוב החיצון אי נתחב בפנימי. דהא לא עדיף זה מהשתא חסר דנגע בפ"ק דחולין דאי חסר מקודם בשעה שבא האדם לבית הי' טהור בודאי ומוקמינן אחזקה דמעיקרא והשתא הוא דחסר. וה"נ נהי דאי נתחב מעיקרא שכיח שינקוב החיצון מ"מ אמאי לא מוקמינן אחזקה דמעיקרא והשתא הוא דנתחב

ונראה דטעמא דמאן דאוסר כיון דאמרי' בגמ' שם בחולין (מג) דכולהו חיוי ברייתא קוצי אכלן ועיין בש"ך יו"ד (סי' ל"ג סקט"ז) שכ' דדרך הבהמות לאכול קוצים ומשו"ה ס"ל להך דאוסר דהוי זה כמו חזקה העשויה להשתנות שכ' האחרונים דאי נשתנה עכשיו מספקינן הריעותא למפרע. וכמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' שצ"ז) וכ"כ התוס' ביבמות (ס"ח) ד"ה רישא שהק' גבי פסול ספק בן תשע שבא כו' דנוקמי' אחזקה דמעיקרא שעדיין קטן היה פחות מבן ט' בשעת בעילה ותי' כיון דהשתא דאתי קמן הוא ודאי בן תשע אתרע חזקה ע"כ. ואע"ג דקיי"ל בכ"מ דחזקה דמעיקרא עדיף מדהשתא א"כ לכאורה תמוהין ד' התוס' בזה. ועכצ"ל כמ"ש מהרי"ט בתשו' ח"ב (סי' יא) משום דחזקת קטנות עשוי להתגדל ולהשתנות לא עדיפא מדהשתא

ואע"ג דיש לחלק בזה ולמימר דחזקה העשויה להשתנות לא הוי אלא כהא דתוס' ביבמות הנ"ל. דמיום הולדו עומד ע"כ להתגדל. וא"א שלא יבוא לכלל גדול. וכן בהא דט"ז ביו"ד (סי' שצ"ז) לפי מה דס"ל לדון דכל אדם עומד למות. והיינו דלא ימלט שום אדם ממות דסופו ע"כ למות. ועיין בס' נחל איתן (פ"ה משבת) לענין חזקת יום שעשוי להשתנות. ג"כ הוה טעמא דהא ע"כ מעביר יום ומביא לילה שהלילה תבא ודאי וא"א שלא תבא. וכן בהא דדן מהרי"ט בתשו' ח"ב (סי' יא) לענין חזקת טהרה דאשה דכיון דעומדת ומעותדת לכך שתראה לאו חזקה היא. והיינו ג"כ משום דא"א שלא תראה באיזה פעם אשה שאינה מסולקת דמים ועיין בש"ש (ש"ג פי"ב) מה שפקפק על ד' מהרי"ט. אבל בהא דמצוי קוצים בבהמה משום דדרכם לאכול קוצים הא ע"ז לא שייך למימר דא"א שלא יהי' בה קוץ ואינו אלא ספק ולא ודאי וא"כ לא דמי כלל לחזקה העשויה להשתנות. אמנם עכ"ז כד מעיינינן בה שפיר נראה דע"כ אין לחלק בזה כלל וכמו שיבואר

כתב המג"א (סי' ח' סקי"א) לענין חזקת שלימים דציצית שאין סומכין על חזקה זו דעשויה לפסוק כל שעה. והביא ראיה מיו"ד (סי' ר"א ס"ה) במקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ' סאה דאין סומכין על חזקתה בלא בדיקה ואפי' כבר טבל ע"כ. והנה דברי מג"א לכאורה תמוהין טובא דמאי ראי' מייתי מהא דמקוה דהא התם ידוע ומוחזק שהמקוה מתחסר בודאי פחות ממ' סאה באיזה זמן. וא"כ זה ידעינן בודאי דבאיזה זמן היא חסירה ומש"ה שפיר יש להסתפק שמא אותו זמן שהיא חסירה הי' זה בשעת הטבילה אבל ציצית נהי דמצוי לפסוק אבל אינו ודאי. עוד קשה דאי משום חזקה העשויה להשתנות דלאו חזקה היא הא ודאי דכ"ז דלא אתרע השתא לפנינו גם חזקה כזו הוה חזקה. דגם הט"ז ביו"ד (סי' שצ"ז) דס"ל דאדם עומד למות והוה חזקה העשויה להשתנות לא קאמר דאין סומכין על חזקת חי אלא משום דהשתא מת לפנינו. אבל בסתמא כ"ז שלא נודע שמת מי לא מודה דמוקמינן אחזקת חי והוא משנה מפורשת בגיטין (כ"ח) דנותן לה בחזקת שהוא קיים. ומהרי"ט דס"ל דאשה שראתה השתא מחזקינן למפרע ומשום דעשויה להשתנות אינה בחזקת טהורה מי לא מודה בלא ראתה השתא דטהורה היא מסתמא. וכן הא דיבמות (סח) לא כתבו התוס' דאתרע חזקה דקטנות אלא משום דהשתא דאתי קמן הוא בן תשע אבל בסתמא לא. וא"כ קשה מ"ש הא דציצית מכל עשויה להשתנות כשהן סתמא דאין השינוי לפנינו אמנם לפי"ז גם הא דמקוה עצמה צ"ב דהא מבואר שם בש"ך ביו"ד (סי' ר"א סס"ה) דאפי' המקוה שלמה עכשיו לא מהני ובכה"ג הא מהני גם בעשויה להשתנות וכמ"ש

אמנם ביאור דברי המג"א הוא כמו שיבואר. דהנה מקור דין זה דמקוה הוא מתשו' הר"ן (סי' סו) ושם למד דין זה מסוגיא דקדושין (עט) גבי פלוגתא דר' יעקב ור' נתן גבי מי מוציא מיד מי יעוי"ש בסוגיא. ומזה הוציא הר"ן וז"ל וקיימא לן כר' יעקב וטעמא דמלתא משום דאיכא למימר העמד ממון ע"ח לא אמרי' העמד אדם בחזקת בריא לפי שאותה חזקה עשויה להשתנות שהרי החולי מצוי ולפיכך אעפ"י שעכשיו נמצא ג"כ בריא אין אותה חזקה מבטלת חזקת ממון וה"נ אם מקוה זו הוחזק להיות מימיו מתמעטין לעמוד על פחות ממ' סאה אין חזקתה מוציא הטמא מחזקתו כו' וצריכה לחזור ולטבול כ"ז שלא ידעה בודאי שבשעה שטבלה היו בה מ' סאה כו' עכ"ל. ומבואר מד' הר"ן דעיקר הטעם הוא דמספיקא אין מוציאין הדבר מחזקתו כהא דר' יעקב דכיון דחזקת בריא מצוי שיבוא השינוי שהוא החולי מש"ה אע"ג דאי לאו להוציא מחזקת ממון הוה גם חזקה דבריא חזקה טובה. ע"מ להוציא ממון הממע"ה ואין מוציאין הדבר מחזקתו אלא בחזקה ברורה ולא בחזקה כזו שמצוי להשתנות וה"נ במקוה דכיון דדרכו לעמוד על פחות ממ' סאה באיזה זמן א"כ אינו מבורר שיצא הטמא מחזקתו דשמא אותו זמן שהיא נחסרת היה שעת הטבילה

ועפי"ז שפיר למד מג"א מזה לענין ציצית. דכבר נודע דספק נפטר מחיובו הוה כמו ספק