עבודת הכהן פא

משום אמ"ה או א"ז. מתי בא שימוש הרוב לאח"ש. ואז אין אנו דנין אלא דבחייה היתה מן הרוב ולא נטרפה וכל כה"ג לא דמי לסנהדרין ולא ילפינן מיניה. אלא דמ"מ אמרינן בחולין (ט) נשחטה הותרה דאף דלא נפק"ל כה"ג מסנהדרין נפק"ל מהני קראי דמייתו אמוראי מעולה ופ"א דדמי ממש להא. מיהו הנך קראי הא לא מיירו אלא בסתמא בלא נתחדש שום ספק וריעותא. וא"כ באתייליד ריעותא דלא דמי להנך קראי ולא לסנהדרין לית לן למיזל בתר רובא מה"ת. וה"ט דרבינו יונה ודעמיה דס"ל דכל ספק דאתייליד ריעותא בבהמה לחומרא. דחזקה ליכא דלא נתבררה בשעתה ורובא נמי ליכא משו"ה אסור, אמנם גבו גבינות שפיר מכשירין דמידי הוא טעמא שאין יכולין לדון רוב בחיי הבהמה משום דאז אע"ג שהוא ספק דאותה שעה מה היא עכשיו כמו בסנהדרין מ"מ הא אין אנו דנין אז להשתמש עכשיו רק שאנו דנין להשתמש אחר זמן שהוא לכשתשחט א"כ הא בגבינות אנו משתמשין בשעה שאנו דנין לשתות החלב שפיר איתיה בהחלב דין הרוב מה"ת דאיתיה בסנהדרין

מיהו התוס' ס"ל דעכשיו דראינו הטרפות בבהמה הרי גילתה עצמה שהיא מהמיעוט וכמ"ש הש"ד שהובא לעיל ושמא היה טרפות זה בשעת החליבה ודין זה של הרוב שהיינו דנין בשעת חליבה היה בטעות. בשלמא בדין החזקה הרי גזרה תורה דחזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא כמו בנגע דבית המנוגע דאע"ג דהשתא חסר לפנינו מ"מ אמרי' דעד עכשיו היתה בחזקתה והשתא הוא דחסר, וכמו"ש תוס' שם בחולין (י) ד"ה ודלמא. א"כ יש לנו גזה"כ גבי חזקה דאמרי' השתא הוא דאתרע ואי לאו דגלי לן קרא בזה גבי חזקה אז גם בחזקה לא הוה מוקמינן כלל אחזקה היכא דאתרע א"כ בחזקה דגלי קרא גלי אבל ברובא דלא גלי לן קרא דנסמוך ארובא אע"ג דאתרע לא סמכינן ואמרי' הרי טרפות לפניך ודין הרוב שהיינו דנין מקודם היה בטעות

וע"ז אתא הר"ש ואידך ראשונים לחלוק על התוס' ולחדש. דכיון דבשעת החליבה נשתמשנו עם הרוב לשתות החלב ע"פ מה דהתירה התורה הוי זה כאלו היה אז מבורר שלא הים לה שום טרפות בשעת החליבה. ולא גריעא גזה"כ והיתר התורא מחזקה המבוררת בשעתה שאנו רואין בשעת מעשה בבירור שהוא כן. וכמו אלו היה חזקה מבוררת שלא נולדה בנקב וכמו בנגע שראה הכהן שהוא שלם הא ודאי דשוב מוקמינן לה אחזקתה אע"ג דאתרע אח"כ ואמרי' השתא אתרע. ה"נ לא גריעא הא דציוותה תורה על שעת החליבה דנסמוך ארובא למימר שאין בבהמה שום טרפות אז מאלו ראינו בעצמנו. ומשו"ה הוי זה חזקה מבוררת בשעתה. ובחזקה הא ודאי דאע"ג דאתרע אמרי' השתא הוא דאתרע. וזהו מה שנלפענ"ד ברור בעיקר עומק מחלוקת התוס' והר"ש ואידך ראשונים גבי גבינות. ומיושב בהא כל מה שעמדו ונסתבכו האחרונים בזה

והשתא לפ"ז מובן הא דלא מצינן לאוקמא ארובא מאותה שעה של תחיבת הקוץ. דאע"ג דעל שעה שנתחב הקוץ שייך ספק דאותה שעה מם היא עכשיו כמו בסנהדרין עכ"ז הא באותה שעה אין משתמשין עם הרוב כמו בסנהדרין. ואחר שחי' שאנו משתמשין אין אנו דנין אלא שכבר היה מן הרוב ואע"ג דזה מצינן למילף מהנך קראי דמייתי אמוראי שם בחולין (יא) שדנין שכבר היה מן הרוב. מ"מ התם הוה סתמא ולא ספק הנולד ע"י ריעותא כמו הכא שנולד ע"י הקוץ ואין להכשיר זה אלא אם יכולין לדון בזה דין חזקה להעמיד ע"ח שעומדת עכשיו כמו שהיה ולזה בעינן חזקה שנתבררה. ושפיר הק' חוו"ד כמובא לעיל (פ"א) דמה מועיל שהיה חזקה ברורה שלא נולדה בקוץ דהא אין דנין על הקוץ אלא על הנקב ולענין הנקב לא נתבררה

פרטה

ולכן נראה בביאור שי' התבו"ש דהנה יש שעמדו בהא דישב קוץ בושט. דהא קיי"ל דמשעה שנולד הספק ע"י מקרה מחודש לא מוקמינן תו אחזקה כמו בהא שכ' תוס' בכתובות (כג) דאם זרק לה קדושין ספק קרוב לה אתרע חזקת פנויה וכ"כ תוס' בחולין (ט) ונדה (ב) גבי סוטה דמשעה שנסתרה עם הבועל אתרע חזקת טהרה דידה ולא מוקמינן תו אחזקה. וכ"כ נוב"י בקמא חאה"ע (סי' לא) בביאור ד' תוס' בפסחים (צא) גבי מפקח את הגל דמשעה שנפל הגל על האדם אתרע חזקת חי וכבר הובא אצלנו בכלל דין ספק הנולד ע"י מקרה (פ"א) מכ"מ מראשונים ואחרונים דהכין הוא מלתא דחזקה יעוי"ש. והשתא הא גם בישב קוץ בושט אמאי לא נימא דמשעה שנתחב הקוץ אתרע חזקה הקדומה דהא נולד הספק ע"י מקרה דתחיבת הקוץ. דלפ"ז לא מהני אפי' חזקה שנתבררה. וכבר כתבנו בזה במקו"א ליישב זה בדרכים שונים

אמנם כעת נראה לומר בפשיטות דהנה חששא דישב קוץ בושט למאן דחייש מבואר ברש"י בחולין (מג) שמא עלה בה קרום ונתרפא ואינו ניכר וטעם ב' שמא ניקב ואין לו בדיקה מבחוץ. והשתא לפי' דשמא נתרפא הא מבואר בתוס' בשבת (לו) ד"ה למחט ובתוס' כתובות (עו) דאינו יכול להתרפאות פחות מג' ימים. ולפ"ז א"ש ולק"מ מהכלל דמשעה שנולד הספק לא מוקמינן אחזקה. דכל זה הוא היכא דמספקא לן אם מקרה זו ביטל החזקה או לא. אבל על שעת המקרה לא מספקינן מתי נולדה המקרה כהא דזריקת הקדושין ונפילת הגל. דשעת לידת המקרה ידעינן אלא דמספקינן אם ביטל מקרה זו החזקה או לא בזה שפיר אמרינן דמשעה שקרה המקרה לא מוקמינן אחזקה קמייתא. משא"כ בישב קוץ בושט. דשעת ישיבת הקוץ לא ידעינן מתי. ואי נתחב בפנימי תוך ג' ימים סמוך לשחי' ודאי לא ניקב החיצון ונתרפא. ובהא כיון דאית לן חזקה מבוררת דלא נולדה בקוץ. וכללא דחזקה הוא דמאחרינן לחזקה בכל מה דאפשר. א"כ מכח החזקה בעינן למימר דמציאת הקוץ שישב בפנימי הי' תוך ג' ימים וא"כ ע"כ דלא ניקב ונתרפא. וגם לפי' ב' דרש"י דשמא ניקב הושט ואין לו בדיקה מבחוץ ג"כ מיבעי לן למימר דמאחרינן מציאת הקוץ וישיבתו בפנימי בכל מה דאפשר. וישב הקוץ סמוך לשחי' כ"כ באופן דלא היה פנאי לנקוב גם החיצון דהא ע"כ ודאי דצריך איזה זמן שיהיה לו פנאי לנקב גם החיצון משעה שנתחב בפנימי

ולפ"ז סרה קו' החוו"ד על התבו"ש שהק' אטו אנן