עבודת הכהן עט

שאין להן מים לאיצטרופי לאותן כשירות שיש להן מים שיהיו ביחד רוב לברר על זו שהיא כשירה. ומשום הכי כיון דיצתה מרוב זה שאין להן מים ממילא יצתה ג"כ מרוב בהמות כשרות הן. ונמצא שאין על זו אלא ספק מן מיעוט כשרות שיש להן מים ספק ממיעוט הטריפות

והא דלא דיינינן מיעוט כשירות שיש להן מים שיהיו רוב נגד מיעוט טריפות שיש בהן מים. נלפענ"ד דהיינו טעמא משום דהא ודאי הא דרוב הטריפות אין להן מים. הא אין טריפותן הוא הגורם ומכריח לזה כמו שגורמין ומכריחין רוב מן הכשירות שאין להן מים שלא יהיה בהם התחלת הטורף שהן המים. דהא ענין הטרפות לא מעכב שלא יהיו בהן מים. ואדרבה עסק הטריפות מורה להכניס בהן התחלת טורף. ובזה דמי לבהמה חולה שכתבנו לעיל דרוב כשירות בריאות אין ענין כשרותן הגורם אל הבריאות ואין כשרותן מעכב מהיותה חולה. ומש"ה לא שייך לומר רוב כשירות בריאות וזו הואיל והיא חולה אתרע רובא. דמשום שיצתה מרוב בריאים אכתי לא יצתה מרוב בהמות כשרות הן. כיון דגם הכשירות הבריאות מצו לאיצטרופי למיעוט בהמות חולות שיהיו רוב להעיד עליה שהיא כשירה. ואין ענין הבריאות מעכב על אותן הכשירות הבריאות מלהצטרף. מפני שאין כשרותן הגורם והממציא את הבריאות שבהן שהם ענינים נפרדים ה"נ בהא דעדיפא מיניה דאדרבה ענין הטריפות מורה וגורם שיהא התחלת טורף ודאי הוא דהא דאין להם מים להנך רוב הטרפות אין חסרון המים מעכב עלייהו מלהצטרף למיעוט טרפות שיש להן מים שיהיו ביחד מחצה נגד מיעוט כשרות שיש להם מים להוליד ספק על זו שיש לה מים. כיון דאין טריפותן גורם ומכריח לחסרון המים. ואין הטרפות סיבת החסרון. ומשו"ה אמרינן דאע"ג דנפקא מרוב זה דהיינו שאינה דומה להן לענין המים. עכ"ז לא נפקא מאיכות הטרפות לענין לדון על זו מחצה על מחצה דשמא היא מן הטריפות והא איכא טריפות שיש להן מים וזה ברור

פרט ג

אמנם כ"ז הוא לענין ריעותא דמים בראש דודאי הכין הוא כמ"ש התבו"ש וכמ"ש בביאורו. אך מ"ש התבו"ש שם בזה לענין ריעותא דספק דרוסה וישב קוץ בושט דהו"ל חזקה שנתבררה. בהא איכא לעיונא בה טובא. ואף שכ"כ גם הגאון פ"י בחי' לפ' המדיר (עו) דהוה חזקה שנתבררה דלא נולדה דרוסה ולא נולדה בקוץ. עכ"ז הא לכאורה שפיר קאמר חוו"ד דאטו אנן על הקוץ מספקינן הא אנן על הנקב מספקינן. ולענין הנקב הא ודאי דאין לדון בזה חזקה שנתבררה ושמא נולדה בנקב

וראיתי לא' מן האחרונים שכתב שהנכון בזה עם התבו"ש מצד הסברא. וזהו דבריו. דהא קודם עת לידת הריעותא דישב קוץ בושט לא היה מקום כלל לחוש לנקיבת החיצון משום דרוב בהמות כשרות הן ואף דנמצא נקב אחר שישב קוץ בושט עכ"ז אין להחזיק למפרע וכמו בבא זאב ונטל ב"מ בחולין (ט) דלא חיישינן שמא במקום נקב נקבו משום דאיכא למתלי יש לנו לתלות דלא יצתה עד עתה מן הרוב. ומשו"ה מקרי חזקה שנתבררה בשעתה. ואף להסוברים דלא אמרי' חזקה הבאה מכח הרוב היינו דוקא היכא דליכא למתלי הריעותא. משו"ה יש לחוש על מעיקרא. משא"כ בזה דתולין בקוץ לא חיישינן שמא במקום נקב נקב ודוקא במים בראש שיצתה מן הרוב דליכא למתלי הריעותא הוה חזקה שלא נתבררה עכ"ד

ואני שמעתי ולא אבין דלחנם האריך בזה להוכיח דעל שעה שקודם ישיבת הקוץ היה כאן חזקה מכח הרוב ובזה ודאי דכו"ע עודו דהא דאסרו תוס' פ"ק דחולין הגבינות ולא הכשירו מכח חזקה דאתיא מרובא הוא משום דליכא למתלי הריעותא. ואין לתלות הנקב יותר אחר החליבה מקודם החליבה. משא"כ בבא זאב כו' כשרים הגבינות דהנקב תולין שנעשה עתה ע"י הזאב אמנם כ"ז הוא אם אנו דנין מה היה מקודם. אם היה מקודם כמו שהוא עכשיו. זה תליא אם יש במה לתלות הריעותא או לא. אבל הכא בישב קוץ שאין הספק בזה אלא ספק דאותה שעה מהו עכשיו. כלומר שעל שעת ישיבת הקוץ עצמו מספקינן אם נקב מצד א' או מב' צדדין. בזה הא אין שייכות כלל לכל מש"ש בזה ואין לזה דמיון כלל להא דזאב. דהתם כיון דאיכא למתלי בזאב לית כאן ריעותא כלל דאמרי' דנקב זה עשאו הזאב משו"ה אין נקב זה מגרע כלל כח חזקה מרובא שהיה לה מקודם. וזה שייך בספק דלמפרע. אבל בישב קוץ דהוה מחיים ומספקינן אם ניקב מב"צ הא לית כאן לתלות שלא ניקב יותר משניקב והוה ספק שקול. ובזה הא אין אנו רוצין לגרע כח חזקה מרובא שהיה מקודם מציאת הקוץ אלא משעה שנתחב הקוץ למימר שהקוץ הוציאה מחזקתה זו שנקב מב"צ. בזה ודאי תמוהין דבריו במש"ש בזה"ל משא"כ בזה דתולין בקוץ לא חיישינן שמא במקום נקב נקב. דהא סברא זו באיכא למתלי לא חיישינן שמא במקום נקב נקב לא שייכא אלא בנקב ברור והספק הוא על למפרע. אבל כשהספק הוא על אותה רגע של תחיבת הקוץ אם גמר לנקוב מה מועיל אם תולין בקוץ. דאדרבה משום דקוץ לפנינו אנו תולין וחוששין שמא נקב מב"צ. ואין הקוץ מורה כלל להתירא בספק של מהו עכשיו כמו שמורה הזאב בנקב ברור והספק על למפרע. ובכן כל מה שדימה ישב קוץ לבא זאב תמוה ומרפסן איגרא. דאפי' בנקב ברור שעשה הקוץ ודנין על הגבינות למפרע ג"כ אין שייכות לזאב. דהתם אמרי' שעשה הזאב אחר שחי' ליכא טרפות. אבל הכא מה מועיל דאמרי' שנקב זה עשה הקוץ. דמאי נפ"מ בזה סו"ס הבהמה טרפה. ואיכא לספוקי על למפרע שמא נתחב הקוץ קודם החליבה ומה סברא להכשיר ולתלות להתירא טפי שנעשה אח"כ. אלא דמ"מ יש להכשיר מטעם חזקת הקוץ שלא נולדה בקוץ ומאחרינן לחזקה עד אחר החליבה. אמנם הכשר זה לא מן השם דתליה הוא זה כמו בזאב אלא משום חזקה קמייתא ואין לזה שייכות לדמות לזאב. וכיון דלא שייך הכא אותה סברא דגבי זאב משום דאיכא לתלות שוב ליכא סברא בזה להכשיר בישב קוץ להתוס' הסוברים גבי גבינות דלא אמרי' חזקה הבאה מכח רוב: