עבודת הכהן עז

דאמרי' נשחטה הותרה אי לאו משום דמוכח טפי לאיסורא משום דהתם איכא חזקה מבוררת דבשעה שנולדה ודאי לא נולדה דרוסה ולא נולדה בקוץ. משא"כ מים במוח אין לה חזקה מבוררת דשמא נולדה כך וכמו"ש התוס' בחולין (יא) דבהמה לית לה חזקה מבוררת בשעתה רק משום רוב בהמות כשרות הן. והכא במים בראש אתרע לה רובא וכהא דרפ"ב דכתובות (טו) רוב הנישאות בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא. וכן ביבמות (לז) רוב היולדות לט' עוברן ניכר לשליש ימיהן וזו כו' ובחולין (נג) רוב אריות דורסים וכל הדורס כו'. וה"נ רוב הכשירות אין להן מים במוח וזו הואיל ואית לה אתרע לה רובא ע"כ

וראיתי להגאון חוו"ד (סי' נ) ששפך סוללה והרבה להשיב על ד' תבו"ש הללו וז"ל ואין הנידון דומה לראיה דגבי בתולה הרוב דבתולה יש לה קול מוכיח דאלמנה נישאת מדלית לה קול משא"כ כאן אטו רוב טרפות יש להן מים במוח שיהיה מנגד לרוב כשירות ויהיה הוכחה דטרפה ואין כאן רוב מנגד לרוב. רק שהבהמה יש לה תרי רובי רוב בהמות כשרות ורוב הבהמות אין להם מים במוח. וכי משום שיצתה מרוב זה מוציאה ג"כ מרוב השני דא"כ בהמה שהיא חולה ונולד לה ספק טרפות ג"כ נימא הכי רוב בהמות בריאות וזו הואיל ואינה בריאה אתרע רובא הא ודאי ליתא. ועוד דנהי דלא נולדה בקוץ מ"מ לית לה חזקה מבוררת דאטו על הקוץ מספקינן אנן על הנקב מספקינן ואימר נולדה בנקב עכ"ל החוו"ד. והנה יען נודע רב גובריה דהתבו"ש אשר דבריו שקולים ומדוקדקים וראיתי עוד לאיזה אחרונים שנסתבכו ג"כ בד' התבו"ש ולא עמדו על דעתו בזה. לכן ראיתי להאריך קצת ולברר שדבריו מוכרחים ולחנם תפסו עליו ונסתבכו בדבריו

הנה בלא"ה ראיתי לעמוד על עיקר סברת התבו"ש בדין מים במוח. שכנראה רצונו בזה דכמו התם גבי בתולה דיינינן לזו ספק מן מיעוט הבתולות שאין להן קול או מן האלמנות ה"נ גבי מים במוח דיינינן לה לספק. שמא מן מיעוט הבהמות הכשרות שיש להן מים במוח ושמא היא מן הטרפות והוה ספיקא דאורייתא ובעיקר יסוד זה לכאורה, אין דבריו מוכרחים. ולא הרגישו בזה האחרונים שפלפלו בדבריו. דהא בשלמא גבי בתולה דכל האלמנות אין להם קול שפיר י"ל שמא היא מן האלמנות או מן מיעוט הבתולות שאין להן קול. אבל הכא גבי מים במוח הא הטריפות ודאי דרובן נטרפין שלא ממים במוח רק מטריפיות אחרות דהא איכא ע' טריפות. א"כ כשם שאנו אומרים רוב מן הכשירות אין להן מים במוח ה"נ ודאי דאמרי' רוב מן הטריפות אין להן מים במוח. ועכ"פ יותר ממחצה ודאי אין לנו לומר. א"כ כשאנו דנין על אותן שיש להן מים במוח הרי ע"כ יש כאן רוב שהן כשירות דאותן מיעוט כשירות שיש להן מים ודאי דהוו רוב נגד אותן טריפות שיש להן מים. דהא מיעוט שיש להן מים שבין הכשרות הוא בשלמות. אבל יש להן מים שבין הטרפות מן מיעוט של הטרפות אתה מגרעו. ונמצא כשאתה דן על אותן שיש להן מים פשיטא דרובן כשרות

אך י"ל בזה דמי עמד על החקירה והנסיון דהנך שיש להן מים שבין הכשרות הם מיעוט גדול באופן דהוו רוב נגד הנך שיש להן מים שבין הטרפות ושמא הנך דיש להן מים שבין הכשרות הם מיעוטא דמיעוטא בין הכשרות והוו מחצה על מחצה נגד יש להן מים שבין הטריפות. מיהו נראה דלבד מה שזה נראה לדוחק למימר דהא דאמרי' שרוב מן הכשירות אין להן מים דהיינו כמעט כל הכשירות לבד מיעוד"מ שיש להן מים שהוא דבר שאינו מתקבל על הלב. אלא דאפי' נימא שהדבר ספק אם יש כאן רוב או מחצה למחצה מ"מ אין לנו להחליט בזה למימר דהוה ספד"א. דהרי מצינו פלוגתא דרבוותא בזה וכמו שיבואר

התוס' בקדושין (עד) בד"ה אי הק' אהא דאמרינן שבן דאבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי ואמרי' מאי בדוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת ופרכינן כמאן כר"ג תנינא חדא זימנא כו' ומשני דאבא שאול עדיפא מדר"ג דאי מהתם הו"א התם דרוב כשרין אצלה אבל היכא דרוב פסולין אימא לא צריכא ע"כ והק' התוס' וז"ל וא"ת אמאי לא פריך למאן דאמר בכתובות (יב) דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולים מאי אתא אבא שאול לאשמעינן הוה לי' למיתני מלתא דאבא שאול גבי מלתא דר"ג בכתובות שם כו' עכ"ל. ולכאורה קו' התוס' לק"מ. והוא עפימ"ש המ"מ (פט"ו מא"ב) דלכן בראוה מדברת או מעוברת נאמנת האם לומר על בתה דלכשר נבעלתי הוא משום דמה"ת ספק ממזר יבא רק מדרבנן אסור ולהכי מדרבנן מהני ברי דידה ע"כ. והובא דבריו בב"ש (סי' ד' סקל"ט) וכ' ע"ז הב"ש אע"ג דברוב פסולים ג"כ נאמנת הטעם, הוא לדעת המ"מ דדלמא אזלא איהי אל הבועל והוה קבוע וכמע"מ דמי. ואי הוה ידעינן דאזל הבועל אצלה אה"נ דאינה נאמנת ברוב פסולים עכ"ד. ולפי"ז שפיר י"ל דגם למ"ד דר"ג מכשיר אפילו ברוב פסולים היינו דוקא משום דדלמא אזלא איהי אל הבועל. וזהו דוקא היכא דמספקא לן אי אזלא איהי לבועל או דלמא אזל בועל אצלה. משו"ה מכשיר מטעמא דמה"ת ספק ממזר יבא והא דאסור מדרבנן מהני ברי דידה. אבל היכא דידעינן דאזל הבועל אצלה גם ר"ג פוסל וכהא עדיפא דאבא שאול מדר"ג דאפי' בכה"ג נאמנת

ונראה ליישב עפ"י מ"ש בחי' הרשב"א לקדושין (עג) אהא דאמרי' שם בגמ' דשתוקי כשר מה"ת משום דרוב כשרים אצלה מאי אמרת דלמא אזלא איהו לגבי' הוה קבוע והתורה אמרה ספק ממזר יבא ע"כ. והק' הרשב"א דלמאי בעי הש"ס לטעמא דתורה אמרה ספק ממזר יבא. דהא בלא"ה יש כאן תמיד רוב להיתר וממ"נ דאי אזיל בועל לגבה פשיטא דהוה רוב כשרים. ואי דאזלא איהי לבועל מ"מ הוה כמע"מ ובעל כרחך איכא רוב להיתר ותי' דצ"ל דקרא אתי להיכא דידעינן דאזלא איהי אל הבועל וזניאת בחד מינייהו דהשתא ליכא רוב אלא קבוע או לעיר שכולה מחצה כשרים ומחצה, פסולים ודלתות מדינה נעולות ואפי"ה אמרה תורה ספק ממזר יבא ע"כ. הרי. מבואר דס"ל להרשב"א דהיכא דהוה ספק אם יש כאן רוב או מע"מ דיינינן זה לרוב וכדכ' הרשב"א דממ"נ יש כאן רוב. ולפי"ז הדק"ל דאמאי נאמנת לומר על בתה לכשר נבעלתי. ואין לומר כמו"ש המ"מ משום דספק ממזר יבא ומדרבנן מהני ברי דידה דהא מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברו"פ. וליכא