עבודת הכהן עה

תיקנו וכמו בא"א דמה"ת קיימא מלתא ארובא ה"נ בא"א דרבנן קיימא ארובא וז"ב

פרט ט

ועוד נלפענ"ד תמוה עיקר יסוד הש"ש בדבריו שם במה שהבין לפרש דברי התוס' בנדה (מו) גבי מופלא סמוך לאיש. דמשו"ה לוקין ולא הוה הס' משום דרוב מביאים בזמנם השערות. דרצונם בזה דהוה ספק הרגיל ומשום דהכא אין זה מוציא מידי ודאי, משום דחזקה דקטנות לא מהני להבא. ולפענד"נ דא"א לומר כן. דהא אותו רוב שמביאים בזמנם. הא מי שהביא שערות בזמנו ע"כ הים למפרע מופלא סמוך לאיש. וכשיגיע זמנו יג"ש ויום א' יביא ב' שערות. מפני שבתחלת שנת י"ג היה מרוב שהם מופלא סמוך לאיש. דהא אי אפשר שיהיה עכשיו אינו סמוך לאיש ויביא ב"ש כשיהיה בן י"ג שנה ויום א' א"כ הא דאנו דנין בקטן זה שהוא מהרוב לאו רוב דלהבא הוא אלא רוב דעכשיו. שהוא עכשיו מאותו רוב שהם מופלא סמוך לאיש וממילא יבואו לו שערות בזמנו. ולפ"ז סו"ס הדק"ל דאי אינו אלא ספק הרגיל איך מוציא מידי ודאי דקטנות

ותו נראה דכבר הוכחנו בכלל חזקה דלהבא (פ"ה) דאע"ג דלא מחזקינן שום חזקה להבא וספק דלהבא אינו נדחה מפני שום חזקה. מ"מ זהו דוקא בדבר שאינו גורם למפרע. כגון גבי קטנה שהלך בעלה למדה"י שהובא בתוס' קדושין (מה) דחיישינן שמא יקדשנה אביה. דאינו חל עליה איסור א"א אלא משעת הקדושין בהא חיישינן ומספקינן להבא משום דאינו נגד החזקה. דחזקת פנויה דידה אינה משמשת להבא. משא"כ בדבר שגורם לשעבר כגון הא שהק' התוס' בגיטין (לג) ד"ה דאפקעינהו דבא"א שזינתה הוה התראת ספק שמא יגרשנה ע"י שליח ויבטל ומפקיע קדושין למפרע. דבזה כיון דעוקר למפרע שפיר תירצו תוס' שם דמוקמינן בחזקת א"א השתא ולא מספקינן להבא למרע לחזקה דהשתא. ויעוי"ש מה שהוכחנו ד"ז שם בדברים נכונים

ולפ"ז הכא נמי כיון דהך ספק הרגיל דמכרעינן למימר דיביא ב' שערות להבא גורם זה על כעבר למימר דבשעה שהקדיש היה מופלא סמוך לאיש ואז יש לו חזקת קטנות. א"כ הא מרעינן בזה לחזקה דקטנות דעכשיו. ולא אתי ספק הרגיל דלהבא למירע חזקת קטנות דעכשיו. וכמו בהא דקיי"ל דספק נדחה מפני חזקה. הא נדחה ג"כ הספק דלהבא מפני חזקה דעכשיו אם גורם על למפרע למרע לה לחזקה זו דעכשיו. ה"נ בהא דקיי"ל דספק הרגיל אין מוציא מידי חזקה כיון דאי נימא לסמוך על ספק הרגיל להבא גורם זה למפרע להוציא מידי חזקה דעכשיו. בזה אמרי' ג"כ דאין ספק הרגיל מוציא מידי חזקה דעכשיו וזה ברור. וא"כ לפ"ז הא דכ' תוס' בנדה (מו) דלא הוה התראת ספק משום דרוב מביאים בזמנם. א"צ לומר דרצונם משום ספק הרגיל אלא רוב גמור דעדיף מחזקה. ומשו"ה לא מחזקינן בחזקה דקטנות גם לר"ת בקידושין (מה) לדעת נוב"ק חאה"ע (סי' נ"ו) דמחזיקין להבא רמ"מ רו"ע מחזקה: פרט י בלא"ה נראה דאין מקום למ"ש לדון בזה דאין ספק הרגיל מוציא מידי חזקת קטנות. דהא הש"ש בעצמו מודה אילו היה זה חזקה גמורה ולא ספק הרגיל דודאי דיינינן לי' לגדול לכל מילי דאורייתא. והשתא אמאי דהא אם יש מקום לדון בזה חזקת קטנות דמעיקרא א"כ הוה חזקה נגד חזקה ולא הוה אלא ספיקא. ועכצ"ל דכה"ג חזקה בתרייתא מפיק מחזקה קמייתא ומסלקת לה לגמרי. וכהא דמקוה בריש נדה (ב) וקדושין (עט) דמוכח שם דדוקא מקוה שנמדד ונמצא השתא חסר פליגי ביה ר"ש ורבנן אי אמרי' תר"ל. אבל אם לא נמצא חסר רק שטבל הטמא והלך לו פשיטא שהוא טהור לכל מילי משום דמוקמינן למקוה אחזקתה ולא משגחינן בחזקת טמא שכנגדה. וכן בשליח המביא גט דנותן לה בחזקת שהוא קיים בגיטין (כח) והיא מקבלת הגט ופקע חזקת א"א ע"י חזקה דחי וכה"ג איכא טובא דחזקה בתרייתא שבאה אח"כ מסלקת לראשונה לגמרי. וכבר ערכנו בזה דברים נכוחים בכלל דין חזקה נגד חזקה יעוי"ש. ושם עמדנו בזה דסו"ס צריך להבין באמת דמ"ט דהא מלתא ואמאי לא יהיה באמת חזקה נגד חזקה וליהוי ספיקא ומאי אולמא דהך בתרייתא דמדחה לה לקמייתא לגמרי וכתבנו שם דטעמא דמלתא הוא דכל חזקה שבאה אח"כ אז משעה שנזדמנו יחד חזקה קמייתא אתרע וחזקה בתרא לא אתרע. כגון הא דמקוה משעה שבא הטמא למקוה אפי' תהי' המקוה מסופקת ג"כ כבר אתרע חזקת טמא שהיה מוחזק לטמא ודאי דעכשיו טבל במקוה שהיא ספק כשרה ושמא כשירה היתה וכבר יצא מטומאתו. וכי הא דכ' הריטב"א בחולין (פו) וקדושין (עט) לענין שליא בבית דמשו"ה לא דיינינן חזקת טהרה דבית דמשעה שבא שליא לבית אתרע חזקה דבית. דכי אמרי' חזקה ספק נגע ספק לא נגע אבל נגע ודאי אתרע חזקה וכ"כ המל"מ (פכ"ה מטו"מ) וכה"ג כתבו תוס' בכתובות (כג) דמשעה שזרק לה קדושין ספק קרוב לה אתרע חזקת פנויה וכ"כ תוס' בחולין (ט) גבי סוטה דמשעה שנסתרה אתרע חזקה דטהרה דידה וכ"כ תוס' בפסחים (צא) גבי מפקח הגל וכמ"ש נוב"י במהד"ק חאה"ע (סי' לא) דמשעה שנפל הגל על האדם אתרע חזקת חי והארכנו בזה בכלל דין ספק שנולד ע"י מקרה יעוי"ש. וה"נ בשליח שמוסר הגט ליד האשה דאפי' יהי' הבעל מסופק אם הוא בחיים מ"מ משעה שקיבלה גט מסופק דמי לכל הני דלעיל ואתרע עכ"פ חזקת א"א דידה. ומשו"ה בכל כה"ג תמיד חזקה קמייתא אתרע בתרא לא איתרעאי כלל ע"י הזדמנותם יחד. דתמיד חזקה קמייתא אינה עשויה לסלק לבתרייתא אבל בתרייתא תמיד בכה"ג היא עשויה לסלק לקמייתא כמובן. ומשו"ה אלימא בתרייתא דלא אתרע ומסלקת לקמייתא דאתרע לגמרי

וה"נ לענין חזקה דרבא דאי חזקה מעלייתא היא כו"ע מודו דהוה גדול מה"ת משבא לשנים ולא משגחינן על חזקות קטנות שכנגדה דה"נ בתרייתא מסלק לקמייתא וע"כ שהוא ג"כ מטעמא דחזקת קטנות אתרעא לה.