עבודת הכהן עד

מדרבנן שלא תמאן כו', וע"ז השיב מהרי"ט ואני תמה היכן מצא בדברי שאמרתי דחזקה דרבא ודאי היא שהביאה ואדרבה בפי' כתבתי ולא אמרי' דלא חיישינן לחזקה דרבא אלא שיש להחמיר בשל תורה בחליצה אפי' בספק הרחוק. הרי שלא אמרתי דחזקה דרבא ודאי היא אלא דספק רחוק הוא לומר שלא הביאה. דרגילות הוא דמשבאה לכלל שנים הביאה סימנים. ובכמה דוכתין אשכחן שהקילו בספק הרגיל כדאשכחן בפ"ק דפסחים גבי שפחתו של מציק כו' וכ' תוס' דגררוהו ואכלוהו הוה ספק הרגיל כו' עכ"ל המהרי"ט

ובס' שב שמעתתא (ש"ה פט"ו) כתב כיון דמהרי"ט לא אתי עלה בתורת ודאי אלא משום דקרי לה ספק הרגיל וראייתו משפחתו של מציק כו' ושם מסיק הש"ס להיפך דאפי' ספק הרגיל אין מוציא מידי ודאי א"כ אפי' בלא נבדקה אין ספק הרגיל מוציא מידי ודאי דקטנות. דהא עד השתא היא בחזקת קטנות. והיינו טעמא דטור ושו"ע בחו"מ (סי' לה) שכ' דקטן פסול להעיד עד שיביא ב"ש אחר יג"ש גמורות. ומשמע דקודם בדיקה פסול להעיד ולא אמרי' ודאי גדול ע"י חזקה דרבא כו'. והא דמבואר בנדה (מו) במופלא סמוך לאיש לשי' רש"י ותוס' שהוא סמוך לשערות ולוקין על הקדישו ונדרו ומי יימר דמייתי שערות בזמנו ע"כ משום חזקה דרבא וכמוש"ש תוס' דרוב מביאין בזמנם. התם שאני דכיון דאין מחזיקין חזקה להבא וכדאמרי' בגיטין (כח) שמא ימות חיישינן וליכא חזקה דקטנות על להבא שפיר סמכינן על ספק הרגיל דלהבא ולוקין על הקדישו כיון דעל להבא אין מוציא מידי ודאי דהא אין מחזיקין חזקת קטנות להבא. ומה שכתב תוס' דרוב מביאים בזמנם לאו דוקא רוב אלא ספק השקול כו' עכ"ד

ואני שמעתי ולא אבין דלבד מה שתמוה מה שחשד למוהרי"ט ז"ל שלא הרגיש דשם בגמ' גבי שפחתו של מציק מסיק הש"ס דאין ספק מוציא מידי ודאי. דלפ"ז ה"נ א"ס מוציא מידי ודאי דקטנות. בר מן דין תמוה דאיך עלה בדעת הש"ש דגם בלא בדיקה ס"ל למוהרי"ט ז"ל דאינו אלא ספק הרגיל. והא המוהרי"ט כתב ושפתיו ברור מללו שם באותה תשובה דחזקה אלימתא היא וחזקה גדולה דמשבאה לשנים הביאה סימנים. ואטו לספק הרגיל קורין חזקה גדולה ואלימתא. והוא דבר שאין לו שחר. וכבר הוכחנו בכלל דין חזקה דרבא באורך דלרוה"פ חזקה דרבא חזקה גמורה היא מה"ת והא דלחליצה צריך בדיקה כמבואר בנדה (מו) הוא כמ"ש הרמב"ן בחי' ריש חולין (ג) ובס' מלחמות ד' שם דטעמא הוא כמו ברו"מ אצל שחיטה דמומחין הן דמ"מ לא סמכינן ארובא היכא דאיכא לברורי ובעינן לברורי. וה"נ הוה רוב זה כמו בכל התו"כ ומשו"ה באיכא לברורי צריך בדיקה לחליצה ואה"נ היכא דליכא תו לברורי סמכינן אחזקה דרבא כמו בכל החזקות ורובי דעלמא יעוי"ש. וכ"כ ג"כ הרשב"א בחי' שם. וכ"כ במחנא"פ (פ"א מה' אישות) ובשו"ת נוב"י מהד"ק חאה"ע (סימן ס"א) ובס' בית מאיר לאה"ע (סי' קע"ב) יעוי"ש

ולכן נראה דעיקר דברי מהרי"ט במ"ש לענין ספק נשרו דלא הוה אלא ספק הרגיל הוא דוקא בבדקו ולא אשכחו. דהא כל דברי מוהרי"ט שם סובבים הולכים אהא דתשו' הרשב"א דמיירי בבדקו ולא אשכחו אבל בלא נבדקה ס"ל למוהרי"ט דהוה חזקה גמורה מחמת רוב ככל רובי דעלמא. דבבדקו ולא אשכחו דליכא שערות לפנינו אתרע חזקה מה דמחזקינן שהביאה וצ"ל דנשרו ובזה כתב דהוה ספק הרגיל ולא חזקה גמורה דנהי דגם נשרו לא שכיח דרוב המביאים בזמנם אין מנשירין שערותיהם מ"מ טפי שכיח דנשרו מלא הביאה והוא כעין ע"ש הרשב"א בחי' לחולין (מו) בהא דאמרינן בחולין (נא) גבי שגרונא דשגרונא שכיח פסיקת חוה"ש לא שכיח דאע"ג דגם שגרונא לא שכיח מיהו שכיח טפי מפסיקת חוה"ש יעוי"ש. אבל בלא נבדקה דלא אתרע חזקה כלל שפיר קיימא מלתא ארובא דרוב מביאים בזמנם

ונראה לפענ"ד הוכחה ברורה לזה לדעת מוהרי"ט מהא דכ' מוהרי"ט שם (סימן מא) עוד וז"ל והא דבודקין למיאון בקדושין דרבנן ולא אמרי' חזקה הביאה סימנים ונשרו. התם לאו משום דלא חיישינן לחזקה דרבא אלא כיון דרבנן הם שתיקנו קדושין בקטנה הם עצמם אמרו שתמאן כל שלא הביאה שערות לפנינו ובעת תקנתם מעיקרא הכי תיקנו והם אמרו והם אמרו ע"כ. ולכאורה איכא לתמוה דא"כ קשה דהא הסכמת הפוסקים דגם בלא בעל דהוה קדושין דרבנן לא תמאן בלא בדיקה וכמ"ש הרי"ף ביבמות פ' ב"ש דקיי"ל כשמואל בב"ב (קנו) דבודקין למיאונין וכ"כ שם הרמב"ן במלחמות ד' וכ"כ שם התוס' בב"ב בד"ה לגירושין דהא דאמרינן קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים למיאון היינו היכא דלא בדקנא לה אבל היכא דבדקנא ולא אשכחינן יכולה למאן ולא חיישינן שמא נשרו כיון דלא בעל כו' ע"כ. הרי מבואר דבלא בדקו ולא בעל אינה ממאנת. וכ"כ הטור להדיא באה"ע (סימן קנה) ופסק כן בשו"ע שם בלי חולק וכ"כ הה"מ (פי"א מגירושין) לדעת הרמב"ם ודלא כלח"מ שם ועמ"ש בכלל חזקה דרבא (פ"ב). ומוכח מכל דברי הפוסקים להמעיין דאפי' א"א תו לבודקה ובדיעבד אין מיאונה כלום וזה פשוט וכ"ז תמוה דכיון דגם בלא נבדקה אין זה אלא ספק הרגיל כמו בנבדקה ולא אשכחו אמאי צריכין הכא עיקר הבדיקה נימא ג"כ דמעיקרא הכי תיקנו שתמאן בסתמא כ"ז דלא חזינן שערות לפנינו והם אמרו שיהא קדושין לקטנה והם אמרו שתמאן בלא נבדקה וא"א תו לברורי ולבודקם ולא ידעתי שום הפרש בין זה לזה. דהא כיון דחזינן דבדידהו לתקוני שתמאן בבדקו ולא אשכחו אע"ג דספק הרגיל הוא שהביאה שערות. וה"נ בדידהו לתקוני גם בלא נבדקה וכיון דבספק רגיל תקינו שתמאן בקדושין דרבנן א"כ מ"ט חשו להוציא ספק רגיל זה דלא נבדקה מכלל תקנתם. ועכצ"ל דבלא נבדקה אית לן רוב גמור מה"ת והשתא יש לחלק שפיר דלא רצו לתקן בכלל תקנתם שתמאן ולסלק הקדושין מכאן אלא ברוב שאינו גמור שהוא ספק הרגיל דהיינו בבדקו ולא אשכחו. אבל בלא נבדקה דאית לן רוב גמור מה"ת שהביאה שערות לא רצו לתקן ג"כ הכי שתמאן. כיון דבאמת לא אשכחן לחלק בין אם הוא איסור דאורייתא או דרבנן אלא לענין ספק דכל ספד"א לחומרא וספד"ר לקולא. אבל לענין רוב או חזקה אין חילוק בין איסור דמה"ת או מדרבנן וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא