עבודת הכהן עג

כמו ספק שהה ודרס לא הוה אלא ספיקא ולא ודאי מחמת חזקת איסור א"ז. משום דהמעשה המסלקת לחזקה שהוא השחי' כבר נעשה לפנינו אלא דמספקינן אם הועיל לסלק אתרע חזקת איסור והוה ספיקא כמו בזרק גט לאשה ספק קרוב לה שהובא בב"ש (סי' י"ז סק"א) דאינה אלא ספק מגורשת מהאי טעמא דמעשה המסלק לחזקת א"א נעשה לפנינו והספק הוא אם הועיל וכמו כל הני דמייתינן לעיל (כ"ג פ"א) יעוי"ש וטעמא דכולהו מהך טעמא עצמו מיהו איכא לעיוני בהא לכאורה מהא דע"ז (מ"א) גבי שברי ע"ז בספק בטלוהו דאמרי' א"ס מוציא מידי ודאי. ונתבאר לעיל (פ"א) דכיון דנשבר לפנינו וקרה המקרה אתרע חזקה יעוי"ש מש"ש בזה לעיל. והיינו דבכה"ג שוב לא שייך למימר דמספיקא לא מפקינן לי' מחזקה הקדומה כדאמרי' בכל החזקות. ומ"מ אמרי' דא"ס מוציא מידי ודאי אלמא דאע"ג דבכה"ג ליכא למידן תו מטעמא דחזקה מהא דלא מפקינן שום דבר מחזקתו מספיקא משום דאתרע חזקה. עכ"ז דיינינן משום א"ס מוציא מידי ודאי דאין אנו יכולין לבטל את הודאי אלא ע"י ודאי. א"כ בכל הני דמייתינן שם (כ"ג פ"א) דאמרי' דאתרע חזקה ומשמע דלא הוה עלייהו רק תורת ספק אמאי לא אמרי' א"ס מוציא מידי ודאי וליהוי עלייהו תורת ודאי כמו"ש תוס' בע"ז (מ"א) דבס' שקול גם מודאי היתר אין מוציא. ועכצ"ל בזה כמוש"ל (פ"ד) דלא שייך הא דא"ס מוציא מידי ודאי אלא בספק אם נעשה המסלק או התחיל לסלק ושמא לא נעשה ולא התחיל כלל. אבל בנעשה ומספקינן אם הועיל כבר אתרע הודאי ואמרי' ודאי נעשה וספק הועיל א"ס מוציא מידי ודאי יעוי"ש אמנם לפי"ז צריך לחלק בין כל הני להא דשברי ע"ז דאמרי' א"ס כו'

ונראה דודאי היכא דאתרע חזקה משום דנעשה המסלק לפנינו או אפי' התחיל המסלק תו לא דיינינן גם דין דא"ם כו'. מיהו הא דשברי ע"ז לא דמי לכל הני דמייתינן לעיל (כ"ג פ"א) דבכל הני דקרה המקרה הרי אותה המקרה הוא דבר שבכחו לסלק החזקה והיא מן המסלקים. כגון מ"ש ב"ש לענין גט שזריקת הגט הוא הדבר המסלק לודאי דא"א אלא דבעינן שיהא קרוב לה דאל"כ אין מועיל לסלק. וה"נ בזרק קדושין ספק ק"ל כמו"ש תוס' בכתובות (כג) דאתרע חזקת פנויה והובא לעיל שם וכן באידך דמייתינן שם כהא דכ' הריטב"א בחולין (פו) וקדושין (עט) לענין שליא בבית דלא אמרינן אוקמא אחזקה אלא בספק נגע אבל נגע ודאי אתרע חזקה ומשו"ה משעה שבא השליא לבית אתרע חזקת טהרה דבית. התם נמי דאי יש ולד לשליא הרי ביאת השליא הוא דבר המסלק. וכן גבי מפקח את הגל בפסחים (צא) שהובא לעיל שם שיש בכח הגל להמית ואם מת הרי לא מת אלא מנפילת הגל שהמיתו וסילק חיותו. א"כ בכל הני המקרה הוא הדבר העושה הסילוק ושמא עשתה שתסתלק. וכן בהא דכ' הרשב"א בחי' לחולין (ט) דמים מגולין משעה שנתגלו בטלה חזקתן ואע"ג שאין על הגילוי שם מסלק דהא אין הגילוי עושה הסילוק אלא שתיית הנחש. מ"מ הא אי לאו הגילוי אלא שהוא מכוסה א"א כלל במציאות שישתה הנחש ותסתלק החזקה. ומשו"ה גם מקרה זו מקרי שנעשה המסלק. משא"כ בשברי ע"ז דהשבירה עצמה אין עושה הסילוק אלא הביטול ולענין הביטול א"צ כלל למקרה זו דשבירה דהא באמת שייך ביטול גם בשלמים כדאי' במתני' דע"ז (נה) דהניחוה עובדים בשעת שלום מותרת משום דביטלה. וכן מהא דאמרי' שם מכרה או משכנה מותרת, וכן מהא דאמרי' שם (מג) ולית ליה לר"א הקפר הא דתנן המציל מן הארי כו' יעוי"ש. וכ"מ ברמב"ם (פ"ד מה' ע"ז) במצאן מושלכים בשווקים ועי' בכ"מ שם. וכיון דהשבירה עצמה אין בכחה לסלק ויוכל להסתלק גם בלא השבירה, דגם שלמים יכולין לבטל אפי' לא נשברה. אלא דבשלמים מסתמא בלא שום דררא מהיכי תיתי דנסתפק שמא ביטלום משא"כ בשבורה הוי זה ריעותא למימר ששיברה נכרי דנשתברה מאליה לא שכיח כמו"ש רש"י בע"ז (מט) יעוי"ש. משו"ה אין על השבירה שם מסלק וכיון דהוה ספק אם ביטלה הוי זה ספק אם נעשה כלל המסלק וא"ד לכל הני דנעשה המסלק ודאי ומספקינן אם הועיל

מיהו כ"ז דוקא לענין א"ס מוציא מידי ודאי. דודאי גמור א"א לגרע כחו שיהא אתרע הודאי אלא ע"י שנעשה כאן דבר שהוא מן המסלקים ומבטלים אותו משא"כ לענין חזקה שאינה אלא משום גזה"כ מנגע דבית המנוגע דגזרה תורה דמוקמינן כל דבר מסתמא כמו שהיה. בזה לא מוקמינן כמו שהיה אלא אי הוה כמו נגע דלא ידעינן להדבר שום שינוי ודבר מחודש אף שאין שם מסלק עליו אבל אם אין הדבר סתמא כמו שהיה בשעה שנתחזק אלא שנעשה בו שינוי ואין הדבר כמו שהיה אף דלאו שם מסלק עליו כמו שבירה בע"ז עכ"ז הא מ"מ אין הדבר כמו שהיה ואינו כמו בנגע. והשינוי מעורר לומר דמשעה שנעשה בהדבר השינוי המחודש נשתנה גם החזקה כמו בשברי ע"ז שהשבירה מעורר להסתפק שמא ביטלוה משום דנשתברה מאליה לא שכיח. אמנם א"צ שיהא השינוי דוקא שם מסלק עליו גבי חזקה כדבעינן לענין ודאי. ומשו"ה אע"ג דאתרע חזקה בשברי ע"ז מ"מ הודאי לא אתרע וא"ס מוציא כו'

פרט ח

כתב מוהרי"ט בתשו' בח"א (סי' מא) בהא דכ' הרשב"א בתשו' באשה שנתקדשה ונסתפקו במספר שנותיה אם מקודשת מה"ת ונבדקה ולא מצאו לה סימנים דקשה להקל משום ס"ס ספק באה לכלל שנים או לא ואפי' באה ספק הביאה סימנים ונשרו עכ"ד. וע"ז כ' המוהרי"ט דמ"ש דקשה להקל הוא משום דאת"ל דבאה לשנים שוב אין להסתפק ולומר שמא נשרו הסימנים דחזקה אלימתא היא דמשבאה לכלל שנים הביאה סימנים וכדרבא בנדה (מו) ולא אמרי' דלא חיישינן לשמא נשרו אלא להחמיר בשל תורה בחליצה אפי' בספק הרחוק אבל לעולם חזקה גדולה היא שהביאה סימנים ואין כאן ספק דטפי איכא למימר שהביאה סימנים ונשרו דשכיח טפי ממה שנאמר שלא הביאה דאין רגילות שלא תביא כו' ע"כ. ושם בתשו' בח"א (סי' נא) הק' לו חכם א' מהא דאמרי' בנדה (מו) הלכתא חוששין שמא נשרו וה"מ היכא דקידשה תוך זמן ובעל אחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא כו' הרי דהוה ספד"א ומוכח דלא אמר רבא חזקה זו אלא להחמיר