עבודת הכהן עב

המסלק אם סילק ותליא אי ספד"א או ספד"ר יעוי"ש במש"ש בזה לעיל

ואיכא לעיוני בהא מש"ס דזבחים (עד) גבי טבעת של ע"ז שנפל ונתערב במאה טבעות של היתר ונפל אחד מהן לים הותרו כולן דאמרינן ההוא דנפל דאיסורא נפל. וכתב שם התוס' דמשו"ה תולין דאיסורא נפל דמדאורייתא חד בתרי בטל ואין איסורו אלא מדרבנן יעוי"ש. ואכתי לא מיחוור הא מלתא דנהי דאינו אלא איסור דרבנן. מ"מ אמאי לא נימא דודאי נתערב איסור הכא וספק אם נסתלק האיסור מכאן ע"י הנפילה שנפל אחד מהן לים א"ס מוציא מידי ודאי. מיהו איכא למימר בהא כמו"ש לעיל (פ"ו) דלא אמרי' א"ס מוציא מידי ודאי אלא בכה"ג דמיירי סוגיא דא"ס כו' בפסחים ועו"מ. שהספק הוא אם נעשה לו להדבר המעשה המסלק את האיסור. אבל היכא דנעשה המסלק לפנינו ומספקינן אם הועיל בהא ספק מוציא מידי ודאי ותליא אי ספד"א או ספד"ר. א"כ הכא דהנפילה שהוא המסלק ודאי נעשה ומספקינן אם הועילה הנפילה לסלק דשמא לא נפל בנפילה זו אלא מן ההיתר לא הוה זה אלא ספק על המעשה אם הועיל ובדרבנן ספיקו לקולא משו"ה אמרינן דאיסורא נפל

אמנם להר"ן שכתב דבעינן דוקא כמו חוט שדרכו להמשך ביחד ויש לו אפשריות לזה. א"כ הכא דאיכא למימר דהתירא נפל אין כאן אפי' תחלתו של סילוק האיסור. ואינו דומה למה שהובא לעיל בריעותא דנשבר גף ורגל וישב קוץ בושט ואינך שהובא לעיל (פ"ד) דעכ"פ הוי זה קלקול בגוף הבהמה אלא דמספקינן דלמא נעשה קלקול זה בענין שאין מועיל להטריף. א"כ מקרי זה עכ"פ שנעשה מעשה קלקול שהוא המסלק לודאי היתר דבהמה. שהתירה תלוי אם היא שלימה מקלקולים בגופה. אבל הכא שמא דהתירא נפל אין כאן אפילו התחלתו של סילוק וכחילוק זה ממש מבואר בחי' הרשב"א בחולין (מו) שכ' שם לענין סירכא תלויה וז"ל ואינו דומה לספק דרוסה וישב קוץ בושט דהתם איתייליד לה ריעותא לבהמה. כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרי' לקמן על ארי בינייהו ונמצא ציפורן בגבו כו' אלא שאנו מסופקים אם דרס דריסה האוסרת וכן ישב קוץ בושט שאנו מסופקים אם יצא לחוץ וגמר לנקוב אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בליחה הבאה שלא מחמת נקב כלל כו' עכ"ל וה"נ בקלקול בגוף הבהמה לפנינו שאילו היה קלקול זה עצמו בזמן שמטריף דהיינו מחיים הוא מועיל להטריף. אלא שאנו מסתפקין שמא נעשה קלקול זה בזמן שאינו מטריף דהיינו לאח"ש ודומה ממש לזרק גט או קדושין ספק קרוב לה כמובא לעיל (פ"ג). דמקרי שנעשה המסלק ומספקינן אם הועיל משום דזריקת גט וקדושין הוא עיקר המסלק אלא דאם היה קרוב לו לא הועיל ה"נ קלקול זה שבגוף הבהמה הא שם מסלק עליו רק דשמא נעשה בזמן שאין מועיל. אבל בכה"ג דנפל לים אין זה אלא ספק אם היה כאן מסלק ושמא לא היה כלל ואין כאן בנפילה זו אפי' התחלתו של מסלק וכמו בסירכא תלוי דשמא הוא ליחה וה"נ שמא נפל היתר. ובכה"ג דהוה ספק אם נעשה מעשה כלל אמרי' א"ס מוציא מידי ודאי. דהא גבי חוטא דכיתנא נמי אי הוה ספיקא בהך דנתיק אי חוטא דכיתנא נתיק או דעמרא פשיטא דהוה זה ספק אם נעשה כלל הכא אפי' התחלתו של מסלק והא נמי להא דמיא

ולכן נראה דעכצ"ל דלא שייך דין דא"ס מוציא מידי ודאי אלא שיהא האיסור אסור מחמת ודאי גמור. ולא שיהיה אסור מחמת הספק כהא דעכבר שהכניס חמץ דנעשה כל הבית מחויב בבדיקה ודאי לא מחמת ספק אלא מחמת שיש ודאי חמץ בבית. וכן בחבר דהוה טבל ודאי מחמת ודאי לא מחמת ספק. וכן בנדה (יח) בראתה ודאי ובע"ז (מא) בעבדום ודאי. דכל הני איסורן ודאי מחמת ודאי ולא מחמת שנאסר ספק זה. אע"ג דגם ספק שנאסר הוה איסור ודאי. מ"מ הא אין איסורו מחמת ודאי אלא מחמת הספק שמא יש בו איסור. ובכה"ג דאיסורו מחמת ספק שמא יש בו איסור בזה ליכא דין דא"ס מוציא מידי ודאי. דבעינן שיהא האיסור ודאי מחמת ודאי איסור תדע דהא בספק נעבד אמרי' שם בגמרא בע"ז דלא אמרי' א"ס כו' וכן בפסחים אי הוה ספק על הכנסת העכבר החמץ לבית ובנדה בספק ראתה אמרי' בכל הני דשרי מחמת ס"ס ואע"ג דספד"א הוה ודאי איסור שנאסר משום ספק. מ"מ לא שייך בזה למימר ודאי איסור וספק נסתלק. ולפי"ז בהא דזבחים (עד) גבי טבעת של ע"ז שנתערב ונאסר כל התערובות הרי כל טבעת וטבעת שלוקח מן התערובות נהי דאסור בודאי מ"מ אין איסורו אלא מחמת ספק שמא הוא האיסור ולא מחמת שהוא האיסור בודאי ובזה לא שייך דין דא"ס מוציא מידי ודאי. משא"כ בחוטא דכיתנא דרמי בגלימא דעמרא דכל הבגד נעשה איסור שעטנז מחמת החוט והוא אסור כל חוט וחוט שבו איסור ודאי לא מחמת ספק שמא חוט זה הוא אותו דכיתנא שנפל. דשעטנז ע"י תערובתן נאסרו כולן באיסור ודאי ועי' נדה (סא) בתוד"ה בגד שאבד כו' שכ' דלא שייך ביטול ברוב אלא כשהאיסור מעורב בהיתר. אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרין ע"י תערובות כך אסור המרובה כמו המועט עכ"ל. והובא ברא"ש שם ובש"ך יו"ד (סי' רצ"ט סק"א) וסיים עלה והוה כחתיכה אחת של איסור. ובזה שפיר שייך דין דא"ס מוציא מידי ודאי. דבזה הוה ודאי גמור מחמת ודאי. ולהקל בעינן שיהיה כמו חוט דדרכו לימשך ביחד דאל"כ הוה ספק אם נעשה אפי' התחלת המסלק ואסור משום א"ס מוציא מידי ודאי

והשתא לפי"ז בצמר בכור שנתערב אע"ג שאינו כמו חוט דדרכו לימשך ביחד מ"מ כיון שאינו אלא תערובות איסור בעלמא ואינו כמו כלאים דהוה כחתיכה אחת של איסור אלא כתערובות דטבעת של ע"ז דהאיסור הוא מחמת ספק לא שייך סברא דא"ס כו' כלל ולא הוה אלא ספיקא וכיון דאיסור דרבנן הוא ספיקו לקולא ושרי. ועולה שפיר פסקו של הנוב"י בזה וכמו"ש

פרט ז

כבר נתבאר לעיל (פ"ג) דמשו"ה כל ספק בשחיטה