עבודת הכהן ע

דאמר רב אחא בריה דרב ייבא משמיה דמר זוטרא האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקי' ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי מ"ט מדאוריי' כו' ורבנן הוא דגזרו ביה וכיון דלא ידע אי נתקי' שרי כו'. ולכאורה תמוה מש"ס זו לפמ"ש תוס' שם בפסחים בתי' ב' דגם בדרבנן א"ס מוציא מידי ודאי א"כ ה"נ נימא דהא ודאי רמי חוטא דכיתנא וספק נתקי' א"ס מוציא מידי ודאי. ועכצ"ל דדוקא התם בפסחים דמיירי בספק אם נעשה המסלק ושמא לא נעשה כלל אמרי' דא"ס מוציא מידי ודאי ועליך הראיה שנעשה המעשה, אבל התם בנדה הא נעשה לפניך המסלק דהא נתקי' אלא דמספקינן אם הועיל ואם גמר לנתק כולו בזה לא שייך לדון מכח הודאי אלא מצד המעשה דכיון דנעשה המסלק אתרע הודאי והוה כמו שאר ספיקות דעלמא על המעשה אם הועיל או לא דאי בדאורייתא הוא לחומרא וכיון דליכא איסור דאורייתא אלא דרבנן ספד"ר להקל

ולפ"ז בהא דקיי"ל דאזלינן בתר שכיח טפי אפי' בדרבנן להחמיר ובדאורייתא להקל הא התם מיירי בשנעשה מעשה המסלק ומספקינן אם הועיל כמו בהא דכ' תוס' בחולין (מג) גבי ישב קוץ בושט וספק דרוסה דחוששין משום דשכיח לאיסורא טפי. היינו דכיון דהתחיל הטורף שנתחב הקוץ לפנינו בושט ובדרוסה כבר נעשה מעשה דכניסת הארי ונמצא ציפורן בגב הבהמה אלא דמספקינן על מעשה זו אם הועיל להטריף ומשו"ה כיון דשכיח לאיסורא טפי מברר זה על המעשה שהועיל להטריף. וכן בכל הני שהובא בחי' רשב"א ור"ן בפ"ק דחולין בנשבר גף ורגל ספק קודם שחי' ספק אח"ש דאי יש לתלות אח"ש תלינן וכן בהא דמייתו שם בבא זאב ונטל ב"מ והחזירן כשהן נקובין תלינן בזאב ומבואר שם בכ"ז משום דכיון דלהתירא איכא למתלי ולאיסורא ליכא מידי למיתלי ביה הוה זה שכיח להתירא טפי. התם ג"כ משום דמעשה דשבירת הגף והרגל והנקב בריאה כבר נעשה לפנינו ומספקינן אי הוה זה מעשה טריפות או לא אזלינן בתר שכיחא לברר על המעשה בין לאיסור בין להיתר וה"ט דשגרונא בחולין (נא) דתליין בשגרונא דשכיח טפי מפסיקת חוה"ש וכן ספק כלבא ספק שונרא דתלינן בכלבא דשונרא לא שכיח דדריס בחולין (נג) והובא כ"ז שם ברשב"א ור"ן. התם נמי ספק השכיח ורגיל מברר על המעשה שנעשה ואין לכל זה שייכות לסוגיא דא"ס מוציא כו' דמיירי בדליכא שום מעשה לפנינו רק דנמציא מכח סברת הלב למימר שנעשה המעשה בזה אמרי' דהודאי בתוקפו וא"ס אפי' רגיל מוציאו מידי ודאי: פרט ה

כתב בס' בינת אדם שער הקבוע (סי' נא) וז"ל איסור דרבנן דאתחזק איסורא אי אזלינן בספיקו לקולא דעת הש"ך בכללי ס"ס דאזלינן לחומרא ונ"ל שהוא תלוי בב' תירוצים שתירצו התוס' בפסחים (ט) ד"ה כדי דלתי' א' של תוס' אזלינן לקולא ולתי' ב' לחומרא. וכן מוכח ממ"ש הר"ן בחי' נדה (סא) אהא דאמרי' מאן דרמי חוטא כו' וכ' הר"ן ומשמע דה"ה לכל איסור דרבנן דאע"פ שהוחזק כאן איסור כל שסילקו אע"פ שלא נתברר אם סילק כולו מותר ומיהו מסתברא דוקא דומיא דחוט שהוא נמשך ביחד כו' עכ"ד הרי להדיא דדוקא בכה"ג דהוה כמו רגלים לדבר הא בלא"ה אזלינן לחומרא כו' עכ"ל. ושם בשער או"ה (סי' כט) כ' ומהתימא על הש"ך והט"ז והפר"ח שדברו בספד"ר באתחזק איסורא שלא הביאו סוגיא דא"ס מוציא מידי ודאי בפסחים שם וב' תי' התוס' שם יעוי"ש

ולפענ"ד נראה דאין שייכות סוגיא דא"ס כו' בפסחים וב' תי' תוס' שם להא דפלפלו האחרונים לענין ספד"ר באתחזק איסורא. ושפיר לא הביאו זה בדבריהם. והוא עפמ"ש הגאון נוב"י במהד"ק חיו"ד (סי' סה) דהא דכ' הש"ך שם בכללי ס"ס דבעירובין (לה) פליגי ר"מ ורבנן בנטמא טומאה דרבנן וירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל דר"מ לקולא ור' יוסי לחומרא וקיי"ל כר"י כמו שפסק כן הרשב"א בתשו'. הא דהחליט הש"ך בדין זה לפסוק כר"י ולהחמיר נגד דעת הרמב"ם והראב"ד דפסקו כר"מ לקולא. משום דבפלוגתייהו דר"מ ור"י נקט ירד לטבול ולא הול"ל רק ספק טבל ספק לא. טבל א"ו דבהא גם ר"מ מודה אי לא אתרע החזקה כלל אבל כיון שירד לטבול ראוי לומר שמסתמא טבל שהרי לכך ירד וא"כ ע"י ירידתו אתרע החזקה ולכן אין לתמוה על הש"ך דהא בחזקת איסור שלא אתרע החזקה גם ר"מ מודה וא"כ הדין של הש"ך א"ש גם לר' מאיר עכ"ד הנוב"י יעוי"ש. וכ"כ ג"כ המל"מ (פ"ד מבכורות) לדקדק הא דנקט ירד לטבול וספק אם טבל דהיינו דירד לטבול ונעשה המעשה. אלא שספק הוא לו אם טבל כדין אם בא כל גופו במים או שמא היה דבר חוצץ כו' יעוי"ש. מיהו ד' הנוב"י תמוהין דהא כ' הש"ך שם לאסור גם בנתערב חד בחד באיסור דרבנן ונאבד אחד מהן דבכה"ג באיסור תורה מביא אשם תלוי ומקרי איקבע איסורא וה"נ דומה לזה הא דירד לטבול כו' דפליגי ר"מ ור"י משום דאתרע חזקה והא חזקה דאתרע נהי דאינו מביא חטאת מ"מ מביא א"ת כמו"ש תוס' ביבמות (פ"ח) ד"ה והבא ותוס' כתובות (כב) ד"ה הבא דמשום דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לחזקה דא"א משו"ה אינו מביא חטאת אלא אשם תלוי יעוי"ש. ועי' רמב"ם (פ"ו משגגות) שכ' דמביאין אשם תלוי על חתיכה א' מב' חתיכות ועל אשה שנתגרשה ספק גירושין ע"כ יעוי"ש. ועכצ"ל דמיירי בנתגרשה ספק גירושין באופן דאתרע חזקה דא"א דהיינו כגון זרק לה גט ספק קרוב לה כמו"ש ב"ש (סי' יז סק"א) דאתרע חזקת א"א והויא ספק מגורשת מה"ת. דאל"כ ומיירי בדלא אתרע הא בחטאת קאי וע"כ דמיירי באופן דאתרע חזקה דא"א. וכ"כ בס' ש"ש (ש"א פ"א). וא"כ אהא דחד בחד דאיקבע איסורא ובאשם תלוי קאי כמו הא דירד לטבול ג"כ פסק הש"ך כר"י נגד ד' ר"מ ובזה לא הועיל הנוב"י בדבריו שם ליישב ד' הש"ך. דלא שייך מ"ש דהדין של הש"ך אתי שפיר גם לר"מ וז"א כמו"ש והארכנו בזה במקום אחר ואכמ"ל בזה

מיהו הך מלתא דאמור רבנן הנוב"י והמל"מ הנ"ל דהא דירד לטבול דייקא לישנא דאתרע חזקה יתורץ לן בזה מה דיש לתמוה לכאורה על תי' ב' דתוס' שם בפסחים דגם בדרבנן א"ס מוציא מידי ודאי להקל