עבודת הכהן סח

דבספק שהם וספק דרס וכן בסכין פגום דלא הוה אלא ספק ולא מוקמינן אחזקה דאיסור למיהוי ודאי דהא קיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות. שהוא משום דאע"ג דרוב אין שוהין ודורסין מ"מ סמל"ח והוה פלגא ופלגא. ולפי"ז לא הוה ספק שהה ודרס וכה"ג אלא ספק דרבנן. דהא לרבנן דר"מ מה"ת רובא וחזקה רובא עדיף אלא דמדרבנן החמירו גם לרבנן דר"מ למימר סמל"ח וכמו"ש תוס' והרא"ש בבכורות (כ) ויבמות (קיט) יעוי"ש עכ"ד. וזה דחוק באמת לפמ"ש הפרמ"ג בעצמו ביו"ד בשפ"ד (סי' כ"ד סקכ"ז) דבספק שהה ודרס כיון שנולד דבר מה שעל ידו מסתפקין דבלא"ה בסתמא הא אין לספוקי כלל ומשו"ה אתרע רובא מה שרוב אין שוהין ודורסין א"כ לפי"ז איך כתב דאמרינן סמל"ח דהא ודאי נהי דהחמירו חכמים למימר סמל"ח. מ"מ הוא דוקא ברובא דלא אתרע אבל ברובא דאתרע לא. וברובא דאתרע פשיטא דמוקמינן אחזקה אפי' לפי מה שהחמירו בזה

ולכן נראה דדבר זה מיושב בפשיטות לפי מה שנתבאר לעיל (כ"ג פ"א) דכל חזקה שנתחדש בה מקרה המביא להסתפק אם סילקה החזקה אזי משעה שנולד המקרה לא מוקמינן אחזקה קמייתא והוה ספיקא מה"ת ויעוי"ש שזה דבר פשוט מפורש יוצא מראשונים ואחרונים. וה"נ כיון שנולד מקרה השחיטה המביא להסתפק אם סילקה החזקה שוב לא מוקמינן אחזקה וכהא דזרק גט ספק קרוב לה שכ' הב"ש (סי' י"ז סק"א) דלא הויא אלא ספק א"א ולא מוקמינן אחזקה דא"א למימר דהוה ודאי משום דמשעה שזרק הגט אתרע חזקה. אע"ג דאכתי מסופק אם נתגרשה בגט זה דשמא לא היה קרוב לה ולא קנתה הגט כלל. מ"מ כיון דזריקת הגט ודאי היה וקרה מקרה הזריקה המביא להסתפק שמא נתגרשה בו והמקרה הזו סילקה החזקה שוב ליכא תורת חזקה ודאי אלא ספק משום דאתרע חזקה. ה"נ בהא כיון דנשחט לפנינו רוב הסימנים ומעשה השחיטה בודאי נעשה אלא דמספקינן שמא לא הועיל השחיטה להכשיר מידי נבלה עפ"י הדין. מ"מ כיון דקרה מקרה המביא להסתפק אם נסתלקה החזקה או לא שוב לא מוקמינן אחזקה משום דאתרע לה החזקה. ומשו"ה לא הוה אלא ספק מה"ת

ולפי"ז בהא דלא בדק בסימנים דכבר נתבאר לעיל (פ"ב) דלא סמכינן בהא ארובא דרוב שוחטין רוב והוה ספיקא. וספק זה דומה לספק אם זרק גט או לא זרק כללי דבהא פשיטא דקיימא אחזקת א"א. דדוקא אם קרה המקרה ונעשה המעשה המביא להסתפק בזה אמרי' דאתרע חזקה. אבל בספק אם קרה כלל המקרה והמעשה בהא לא אתרע חזקה כלל ומוקמינן אחזקה וה"נ בלא בדק בסימנים אם נשחטו רובן. דכ"ז שלא נדע אם נשחטו רוב הסימנים מקרי זה דאכתי לא ידעינן אם נשחט כלל אע"ג דנעשה כאן מעשה חתך בעלמא שנחתכו מחצית הסימנים. מ"מ אין זה מעשה שחיטה אלא מעשה אחריתי וחתך מקרי לא שחיטה. ולא דעי לספק שהה וספק דרס או סכין פגום דעכ"פ נעשה מעשה השחיטה בודאי שהוא שחיטת רוב הסימנים בבהמה ורוב א' בעוף וכמו"ש התוס' בחולין (ט) בד"ה כולהו אהא דפירש"י עיקור הא דתנן ופסק את הגרגרת והק' ע"ז וז"ל ותימא דזה פסול מפני שלא שחטו ולא דמי לשאר ה' שחיטה ותי' די"ל ששחט בסכין פגום וזה נקרא פסק הגרגרת כו' עכ"ד. הרי מבואר החילוק בזה דבסכין פגום וכה"ג מקרי ששחט ונעשה כאן מעשה השחיטה. אלא שנפסל מצד אחר מצד הדין דלא מהני שחיטה כזו כמו שחי' מומר וכה"ג דעכ"פ מעשה השחי' שהוא שחי' רוב הסימנים נעשה. אבל היכא דלא שחט רוב אלא מחצה או פחות הרי לא נעשה המעשה שחי' כלל. דמעשה השחי' הוא ביטול החיות ולא נפקא חיותא אלא בשחיטת ב' סימנים ברובן בבהמה ורוב א' בעוף. והשתא בספק אם נשחטו רובן הוי זה ספק אם נעשה כלל המעשה המסלק להחזקה ובהא קיימא שפיר אחזקה. ומשו"ה שכיר כתב הרמב"ם דלא בדק אם נשחט רוב הוה ודאי נבלה אע"ג דבכל ספיקי שחיטה כתב דהוה ספק נבלה וכמו שהובא לעיל (פ"ב) יעוי"ש

ונרויח בהא ג"כ ליישב דברי הרמב"ם (בפט"ו מה' א"ב) התמוהים. שכתב שם ממזר ודאי זה שבא מערוה ודאית וממזר ספק זה שבא מספק ערוה כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קדושין או שנתגרשה ספק גירושין ע"כ. ותמוהין דבריו בזה דהא בס' קדושין ודאי הוא דמוקמינן אחזקת פנויה וכמו"ש הכ"מ (בפ"י מגירושין) בשם מהרי"ק לדעת הרמב"ם ודס"ל דכל ספק בקדושין לא הוה ספק ממזר משום חזקת פנויה יעוי"ש. וכבר עמד בזה שם (פט"ו מא"ב) בהג"ה שבמל"מ שם. וחתר ליישב שם ויעוי"ש שדבריו מתמיהים לב. שכתב שם דכשנישאת לאחר אח"כ קדושי ודאי מפקיע קדושי ספק אבל הכא איירי דבא עליה בלא קדושין ע"כ. ואין לזה הבנה כלל דמאי מעליותא דבא עליה בלא קדושין סו"ס נוקמה אחזקת פנויה ולמה הוא ספק ממזר. וגם מ"ש דכשנתקדשה לאחר אח"כ מפקיע קדושי ודאי לקדושי ספק זה יותר תמוה דהיכן מצינו כה"ג. ולהדיא מצינו בקדושין (יב) גבי ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער ליה אי אית ביה ש"פ או לא. ופירש"י לפי שבא אחיו או אחר אח"כ וקידשה בפרוטה. ואמרי' בגמ' שם והאמר שמואל חיישינן שמא ש"פ במדי ואמאי ס"ל לרב חסדא דאי לית. ביה ש"פ קדושי קמא לאו כלום ומשני ר"ח לא ס"ל דשמואל ע"כ. הרי לפניך דקדושי ודאי דבתרא לא פקעי קדושי ספק דקמא. אמנם לפי מה שנתבאר מיושב ד' הרמב"ם בפשיטות דמ"ש דבקדושי ספק הוה ספק ממזר ולא מוקמינן אחזקת פנויה מיירי בזרק לה קדושין ספק קרוב לה דאתרע חזקת פנויה וכמו"ש התוס' בכתובות (כג) דהבא עליה אח"כ וילדה הוה הך ולד ספק ממזר דשמא היה הקדושין דקמא קרוב לה. והא דס"ל דבספק קדושין קיימא אחזקת פנויה כמו"ש הכ"מ (פ"י מגירושין) מיירי בספק אם זרק לה או לא שזהו ספק אם קרה כלל המקרה המביא להסתפק

פרט ד

כתב הפרמ"ג בס' שושה"ע (כלל יא) ספק הרגיל כיצד ספק דשכיח ורגיל לאיסורא טפי מלהתירא