עבודת הכהן סז

סקכ"ז) ובס' שושה"ע (כלל י"ב) ומטעמא דכיון שנולד בו ספק אתרע רובא יעוי"ש. אבל בסתמא בלי שום דררא ולידת דבר מה לא. דכיון דמומחה הוא דהא רו"מ אשמ"ה מסתמא שחט שפיר כדרך השוחטין וכמו"ש התוס' בחולין (י) ד"ה סכין. ובלא בדק אם נשחטו רובן גם בסתמא בלא שום לידת דבר מה המביא להסתפק נמי לא סמכינן ארובא דרוב פעמים שוחט שפיר וכמו"ש תוס' שם בחולין (ט) אהא דאסורה באכילה דמשום דרוב פעמים שוחט שפיר ושריא מדאורייתא לא החמירו לעשותו נבלה. מיהו התוס' ס"ל דהוה מדרבנן ולהך דס"ל דהוה נבלה החמירו גם שתהא נבלה. אמנם הרמב"ם כבר נודע דרכו דאי הוה ס"ל דהוה נבלה מדרבנן היה כותב נבלה מדברי סופרים כדרכו בכ"מ כן לפרש ולא לסתום ועי' במרדכי פ"ק דחולין שכ' וז"ל וליכא למימר זיל בתר רוב דרוב העולם שוחטין רוב הסימנים דכיון דבחזקת איסור עומדת אמרי' סמל"ח ואתרע רובא ועוד דאינו מבורר רוב זה דכמה פעמים שוחטין שאין רוב הסימנים נשחטין ע"כ. והנה לתי' קמא הוה זה מדרבנן דהא לרבנן דר"מ הוה סמל"ח מדרבנן כמבואר בתוס' בכורות (כ) ד"ה חלב פוטר ובחי' רשב"א וריטב"א ביבמות (קיט) וברא"ש ביבמות ובכורות שם. אמנם לחי' בתרא אכתי אין לו מובן דמאי האי דכמה פעמים אין רוב הסימנים נשחטין דהא ע"כ מיעוטא הוא ולא חיישינן למיעוטא כיון דרוב העולם שוחטין רוב הסימנים ורוב פעמים נשחטו רובן אמאי אינו מבורר ולא ניזול בתריה. וצ"ל לחלק בזה דס"ל להמרדכי דרוב אין שוהין ודורסין הוה רוב גמור ורוב פעמים שוחטין רוב הסימנים הוא רוב שאינו גמור דהוה נגד חזקת איסור פלגא ופלגא מה"ת כמו"ש תוס' בנדה. (יח) וקדושין (פ). מיהו אכתי להרמב"ם דע"כ ס"ל דהוה ודאי נבלה אין זה מספיק. וראיתי לכמה מן האחרונים שהביאו שי' המרדכי דס"ל דרוב אין שוחטין רוב סימנים וכן נפלטה מעטו של הגאון פרמ"ג שם בשפ"ד ביו"ד (סי' כ"ד סקכ"ז) בתוך ד"ה וראיתי כו' יעוי"ש. והוא שגגה דליתא כן במרדכי וכמו שהובא לשונו לעיל. וגם אי אפשר לומר כן שהוא נגד המציאות דהא כל המומחין השוחטים בודקין הסימנים אחר השחיטה ומוצאין לכה"פ רוב פעמים ששוחטין שפיר ושנשחטין רוב הסימנים ואיך אפשר למימר דרוב השוחטין אין שוחטין רוב

ובהכרח עכצ"ל דאתינן בהא למ"ש הרשב"א בחי' לחולין (ט) שם אהך שמעתתא דלא בדק בסימנים וז"ל ועל ידי שחיטת מומחה מסתמא שחט שפיר דרוב הפעמים רובן של סימנים נשחטו בשחיטת מומחה. אבל באיסור דרובא תלי במעשה ומיעוטא דאין תלוי במעשה הוא ובכי הא לא אזלינן בתר רובא כדאיתא בבכורות (כ) ע"כ. וכ"כ הרשב"א ג"כ לקמן (יב) להלכה כן דברובא כי האי לא אזלינן בתריה מה"ת. והגאון פרמ"ג נסתפק בס' גו"ר (כלל סא) אי הוה מה"ת הא דלא אזלינן בתר רוב דתלי במעשה או מדרבנן. אמנם משמעות דברי הרשב"א במ"ש בחי' בחולין (יב) שם דהוה מדאורייתא להמעיין שם בדקדוק דבריו יעוי"ש

וראיתי להגאון גו"ר שם (כלל סא) שהק' בזה וז"ל עוד יש לראות בהא דרובא דתליא במעשה ומיעוטא דלא תליא במעשה אין הולכין אחר הרוב א"כ ו בהא דרוב מצוין אשמ"ה ואמאי והא רובא דתליא במעשה הוא דאדם כשנולד אינו יודע כלום ואח"כ לומד ויודע וא"כ הוה מעשה גמור ואמאי אזלינן בתריה כו' ע"כ. ויעוי"ש שנדחק בזה דאם היינו אומרים דבמיעוד"מ אף רוב דתליא במעשה הוה רוב דהמיעוט כמאן דליתא הוה א"ש דרוב מצוין אשמ"ה הוה מיעוטא דידיה מיעוד"מ כמו"ש הרא"ש פ"ק דחולין ע"כ. והנה חתר ליישב זה ולא הועיל כלום. ונעלם ממנו ד' הרשב"א שם בחולין (יב) לפי שעה שכ' בפירוש דטעמא דרובא דתליא במעשה ומיעוטא דלא תלי במעשה דלא אזלינן בתר רובא וגם המיעוט חשוב דכיון דהמיעוט הוה ממילא ומלתא דהוה ממילא שכיחא טפי מרובא דתליא במעשה ע"כ. א"כ איך אפשר שיהיה מיעוט דלא תלי במעשה מיעוטא דמיעוטא נגד הרוב דתלי במעשה. וכיון שאנו תופסין דמיעוט אין מומחין הוה מיעוטא דמיעוטא הרי ע"כ דאין לדון בהא דרוב מצוין א"ש דין רובא דתליא במעשה

אמנם קושייתו בזה מעיקרא לק"מ. דהא הא דאמרי' דלא אזלינן בתר רובא דתליא במעשה הוא למימר דגוף זה שאנו דנין עליו אם נעשה בו המעשה או לא ורוב עושין המעשה מ"מ כיון דתלי במעשה אמרי' דלא נעשה המעשה כהא דרוב בהמות מתעברות בבכורות (כ) שם דאמרינן דלא נעשה מעשה העיבור. אבל ברוב מצוין אשמ"ה הא אין אנו דנין אם נעשה המעשה או לא. שהרי שחוטה לפניך. גם אין אנו דנין כלל על המומחה אם כבר למד הלכות שחיטה או לא. אלא שאנו דנין על שחיטה זו מי שחטו אם המומחה שכבר למד או מי שלא למד ואמרינן דמעשה זו שכבר נעשה עשאו מי שכבר עשה מעשה הלימוד והוא המומחה וזה פשוט ומבואר. משא"כ בהא דלא בדק אם שחט רוב דכ"ז שלא נשחט רוב אין זה שחיטה כלל ועדיין לא נעשה המעשה אלא חתך בעלמא במחצית הסימנים ואנו דנין בזה אם נעשה המעשה או לא. בזה שפיר כתב הרשב"א דכיון דהא דמומחא שוחט רוב פעמים שפיר תליא במעשה היינו שיעשה מעשה השחיטה. וכ"ז שלא נשחט רוב לא עשה המעשה בזה אמרינן דלא נעשה המעשה ועדיין לא שחט רוב ולית לן למסמך הכא ארובא מה דמומחה שוחט רוב פעמים שפיר

ואשכחנא פתרי בהא במה שעמדנו לעיל דמ"ש בספק שהה וספק דרס לא חיישינן ואזלינן בתר רו"מ אשמ"ה אא"כ נולד דבר מה ודררא המביא להסתפק וברוב שוחטין רוב אין סומכין מסתמא אפילו בלא לידת שום דררא. ולהמבואר א"ש דרוב שוחטין רוב הוה רובא דתליא במעשה ומיעוטא דלא תליא במעשה. אבל ספק שהה ודרס הוה ככל רובי דעלמא דאזלינן בתר רובא כ"ז שלא נולד דבר מה ודררא המביא להסתפק. ועפי"ז יבואר ג"כ הא דבלא בדק רוב הוה ודאי נבלה וכמוש"ל בשם הרמב"ם והש"ך ובשאר ספק בשחיטה לא הוה אלא ספק ואי דמוקמינן אחזקה א"כ שאר ספק בשחי' נמי ליהוי ודאי. ויבואר זה לקמן: פרט ג

הפרמ"ג ביו"ד (בפתיחה לה' שחי') כתב ליישב הא