עבודת הכהן סה

כלל ה בדין אין ספק מוציא מידי ודאי בו יבואר לעמוד על ההבדל שבין הא דקיי"ל דמספיקא לא מפקינן שום דבר מחזקתו להא דאין ספק מוציא מידי ודאי דלכאורה הוא דבר אחד ובש"ס הם דברים נפרדים. ויבואר בו ג"כ הא דכ' הפוסקים דכל ספק שבשחיטה הוא ספק נבלה אבל אם לא בדק בסימנים אם נשחטו רוב הוה ודאי נבלה ומהו החילוק בזה. ובדין ספק דרבנן במקום דאתחזק איסורא: פרט א

ראיתי ראוי לבאר הך מלתא דאמר לן תלמודא בכ"מ דא"ס מוציא מידי ודאי כנזכר בסוגיא דפסחים (ט) ובע"ז (מא) ונדה (טו). יען ראיתי לכמה מן המעיינים שעירבו והחליפו הדברים. חזקה בהא דא"ס מוציא מידי ודאי כאלו הוא דבר אחד וזה ודאי אינו. דסברא דא"ס מוציא מידי ודאי אין זה דין החזקות דגמירי לן דמוקמינן אחזקה. תדע דהיכא דמייתא תלמודא הא דא"ס מוציא מידי ודאי אינו מזכיר חזקה. וכן היכא דמייתי דיני החזקות אינו מזכיר א"ס מוציא מידי ודאי הרי ע"כ הם שני ענינים נפרדים ולא קרב זה אל זה. והנה באמת צריך לעמוד על ההפרש בזה. דהא לכאורה היינו הך. דבהא דאמר רבא שם בפסחים ודאי חזינא דשקל מי יימר דאכלתיה א"ס מוציא מידי ודאי. לכאורה למה הזכיר זה ולא אמר דמספיקא לא מפקינן ליה מחזקתו שהוחזק הבית בחמץ. וכן בהא דחבר שמת ושפחתו של מציק שם נמי נימא הכי דמספק לא מפקינן מחזקה שהבור מוחזק בטומאה והפירות הוחזקו בטבל

ונראה דלפי מה שפי' תוס' שם הסוגיא דמיירי בספק הרגיל א"ש, דהנה יש להתבונן מה ענין כחו של ספק הרגיל אי רובא הוה נימא רוב. וצ"ל שהוא רוב שאינו גמור שהזכירו התוס' בקדושין (פ) ובנדה (יח) גבי רוב תינוקות מטפחין בעיסה. והנה שם ביארו התוס' דרוב שא"ג לא עדיף מחזקה ואין כחו אלא לשווייה לחזקה ספיקא מה"ת יעוי"ש. והשתא לפ"ז אמאי הזכיר תלמודא א"ס מוציא מידי ודאי ואמאי לא נימא דמספיקא לא מפקינן ליה מחזקתו. ואי משום דמיירי הכא בספק הרגיל שהוא רוב שא"ג ואינו ספק שקול ומפיק שפיר מחזקה להכריע להתיר כמו שמורה הרוב ז"א. דסו"ס ספיקא הוה ואין מועיל להתיר. ואפי' לפמ"ש התוס' בפסחים שם לחד תירוצא דמיירי מאיסור דרבנן מ"מ לא מהני עכ"פ להסוברים דאיסור דרבנן שנתחזק באיסור אין ספיקו מתירו כמו"ש הפוסקים ביו"ד (סי' קי)

ועכ"ז נראה דאי מדין חזקה היה ברור להתיר בכל זה. דהא עיקר דין החזקה אי לאו דאגמור לן רחמנא חזקה מקרא דבית המנוגע או מהלל"מ כדאמרי' בחולין (י) הוו כל החזקות ספיקות וזה פשוט. א"כ לית לן למימר חזקה אלא אי הוה כמו הא דאגמור לן רחמנא אבל עידי דלא דמי ליה לא. ועי' תוס' ריש נדה (ב) ד"ה מעל"ע וחולין (ט) ד"ה התם ונזיר (נז) ד"ה באומר שדנו לענין דשאבד"ל ודשיבד"ל בספק טומאה ברה"ר או ברה"י דגמרינן מסוטה דבעינן דוקא מידי דדמי לסוטה ומידי דלא דמי לא. ומצינו בבית המנוגע דראה הכהן הנגע שלם ותיכף משסילק ידו ויצא יש ספק אם לא נחסר משיעורו. ומ"מ מטמאהו הכהן. ומזה ילפינן לכל החזקות שיהא דומה לזה, דבשעה שנתחזק הדבר היינו בשעה שמסלק ידו ועיניו מן הדבר שאז יפול על הדבר שם ודין חזקה. דהא כ"ז שלא סילק ידו מן הדבר הוא דבר של ודאי וא"צ כלל ללימוד של חזקה וכמו באותה שעה שרואה הכהן הנגע שהוא שלם הוא ודאי וא"צ לחזקה. רק דבשעה שסילק ידו מן הדבר אז צריך לדין חזקה מפני שאז לולא גזה"כ שנחזיקהו כמו מתחלה אין זה אלא ספק. ואמרה תורה שנחזיקהו לודאי כדמעיקרא. וא"כ כיון דאין זה אלא גזה"כ אין לנו לומר אלא היכא דהוה ספק שקול ממש כמו ספק דבית המנוגע אבל היכא דתיכף שסילק ידו ועיניו מן הדבר שאז צריך לחול עליו דין חזקה שגזרה תורה אינו ספק שקול רק ספק הרגיל שהוא רוב בזה לא אתחזק כלל. וע"ז לא גזרה תורה שנחזיקהו ברגע זו כדמעיקרא

ולפ"ז בעכבר שהכניס חמץ לבית דתיכף ומיד ברגע ראשונה שראוי לחול על הבית שם ותפיסת חזקה שנתחזק בחמץ. עומד לנו הרוב שאינו גמור דאכלתיה א"כ אין זה כמו חזקה שאמרה תורה ולא נתחזק כלל הבית בחמץ. וכן בחבר דתיכף ברגע ראשונה עומד ספק הרגיל דרוב חבירים מעשרים מיד ואינו מסלק ידו מהם עד שמתקנה כמוש"ש רש"י. וה"נ גבי שפחתו של מציק. ונמצא דליכא הכא חזקה כלל ובדליכא חזקה ודאי דגם רוב שאינו גמור מלתא הוא לגמור הדבר ע"פ הרוב כמו דמוכח הכי שם מד' התוס' בנדה וקדושין שם שאין כחו ככח רוב גמור נגד חזקה. ומוכח דבלא חזקה משמש כמו רוב גמור. וכן מוכח בגמ' דנדה (יח) דקרי לרוב תינוקות מטפחין רובא דאיכא חזקה כנגדו. ולהתוס' שם הוא רוב שא"ג. ומוכח בדליכא חזקה הוה רוב כמו כל רוב דעלמא. וכל זה הוא מוכרח מצד הסברא בדין החזקות

ומשו"ה אתי עלה רבא והסוגיא מכח הא דא"ס מוציא מידי ודאי. וס"ל לרבא דאע"ג דמכח דין החזקות ודאי דהכין הוא דשרי עכ"ז מצד ספק וודאי אין להתיר דכח ודאי הוא דינא דסברא דא"ס מוציא ומבטל את הודאי. וא"צ בזה לשום ילפותא מה שהוא מסברא שהחוש מעיד וכמו"ש במקו"א בשם מהרי"ט בח"ב (סי' כז) ועוד כמה מרבוותא לענין חזקה דסברא דעדיף אפי' מרוב והוא בתורת ודאי. ועדיף ודאי מחזקה דחזקה אינו אלא גזה"כ לעשות את הספק כודאי. אבל דבר שהוא ודאי הוא ודאי בעצמותו ואין שום ספק מגרע