עבודת הכהן סד

דלא נתחדש המקרה ועליך הראיה שנתחדש. ורבא פליג וס"ל דגם ספק התלוי במקרה אסור יעוי"ש. ומבואר מזה דלא פליגי אביי ורבא אלא אי נימא במים מגולין דאסור משום ספק או דספק כזה מותר משום דאמרי' לא נתחדש המקרה. אבל בהא דמים מגולין הוו ספק משנתגלו ולית להו חזקה הקדומה בהא כו"ע ס"ל דכיון דשכיחי נחשים משו"ה משעה שנתגלו בטלה חזקתן

ועפ"ז נראה דחטה בתבשיל דמיא ממש למים מגולין דאע"ג דבמקור נביעתן ודאי אין שם חטים. עכ"ז משעה שנתגלו ויצאו מן המקור לחוץ בטלה חזקה הקודמת. כיון דודאי שכיחי חשים בעולם. דפשיטא הוא דכל מקום שלא נבדק מגרעינים לא שייך לומר דלא שכיחי גרעינים. ומ"ש הבני"ע דדמי ללא ראוהו חי מבערב נלפענ"ד דלא דמי כלל. דהנה כבר הבאנו בכלל דין ספק הנולד ע"י מקרה בשם הראשונים דכל חזקה אין משמשת אלא בסתמא. אבל משעה שנולד הספק ע"י מקרה מחודש בטלה חזקה הקדומה וזכרנו מזה לעיל (פ"ט). ויעוין בכלל ספק משנולד המקרה שהוכחנו מד' הרשב"א הללו גבי מים מגולין דטעמא דמים מגולין שבטלה חזקתן משנתגלו נמי משום הכי הוה. דמשעה שקרה מקרה הגילוי הוי זה כמו הא דכ' תוס' בכתובות דזרק לה קדושין ספק קרוב לה דאתרע חזקת פנויה וכן בב"ש ריש (סי' יז) זרק לה גט סק"ל אתרע חזקת א"א וכן בחולין (ט) וריש נדה שכ' התוס' דסוטה משעה שנסתרה עם הבועל אתרע חזקת טהרה דידה. וטעמא דכולהו משום דאין חזקה משמשת אלא בסתמא כמו נגע דבית המנוגע שלא ידענו להנגע שום התחדשות מקרה המביא להסתפק שמא סילקה החזקה. אבל משעה שקרה המקרה המחודשת שמאותה שעה אין הדבר סתמא אלא ספק לא מהני חזקה. והיינו טעמא דמים מגולין ג"כ דכיון דשכיחי נחשים והמים מגולין משו"ה משעה שנתגלו יצאו מכלל סתמא לשם ספק. משא"כ בלא ראוהו חי לשי' התוס' ריש נדה שלא תירצו כחי' רמב"ן ורשב"א שם הקו' מנגע בא' אאשה משום דנגע בא' לאו בחזקת חי עומד וכמו"ש בביאורו לעיל (פ"א). אלא דהא דמחזיקין כשעמ"צ בנגע בא' הוא לתרומה וקדשים. ולדידהו מפרשים דהך מת אית ליה חזקת חי לחולין. התם שפיר החזקה בתוקפה ולא אתרעא כלל. דהא משעה שנתחזק לחי הוא תמיד סתמא עד עכשיו ולא נולד בו שום מקרה חדש המביא להסתפק עד שעמ"צ ומשו"ה לחולין אמרי' השתא הוא דמת. ודיינינן שפיר חזקת חי שלו להחזיקו עד עכשיו דהא כמו שהיה אז סתמא בלא התחדשות כן הוא עד עכשיו

והשתא לפ"ז דלפמ"ש הוו הנך מים שנשאבו מן המקור כמו מים מגולין לענין נחשים דהוו ספק ולא סתמא משום דשכיחי נחשים. וה"נ שכיחי חטים בעולם והמים מגולין. א"כ לפ"ז לא מבעי דלא מציק למידן חזקה דמעיקרא מה שבמקור נביעתן לא היה חטה אלא אפי' בדק המים אחר שנשאבו כמו"ש המקו"ח ונתחזקו שאין בהם חטה ג"כ לא מהני. וטעמא הוא משום דנבדק הדבר באותו זמן שהוא ספק. א"כ סו"ס תיכף שהניחו הבודק והלך לו שוב אין הדבר סתמא אלא ספק דלא מהני ביה חזקה. והוי זה כמו שנתגלה אח"כ. ושוב כיון שהן מגולין במקום דשכיחי חטים הוו ספק ולא סתמא. דהא פשיטא דגם במים מגולין לענין נחשים לא מהני אפי' גילהו אדם והניחו כך דהוה זה נתחזק בשעה שהיה מגולה ג"כ לא מהני. משום דלאחר שהניחו הבודק והלך לו סו"ס אינו סתמא אלא ספק. כיון שהוא מגולה ושכיחי נחשים והוה כמו שנתגלה אחר שנתחזק

ואע"ג דאביי פליג וס"ל דגם במים מגולין אמרי' דלא נתחדש המקרה. מ"מ הא קיי"ל דאביי ורבא הלכא כרבא. וראיתי בס' שב שמעתתא (ש"א ש"ד) שכ' דאע"ג דקיי"ל בכ"מ דהלכה כרבא נגד אביי מ"מ הכא יש לפסוק כאביי דהא לא קיי"ל כרבא דס"ל דלא חמירא סכנתא מאיסורא אלא כאביי דחמירא סכנתא מאיסורא יעוי"ש בגמ' דעיקר מחלוקת אביי ורבא שם בהא תליא. ועוד דלרבא שם חיישינן גם בריאה שמא במקום נקב נקב ואנן קיי"ל דלא חיישינן יעוי"ש בגמ' עכ"ד. ולפענד"נ דז"א. דאע"ג דבהא דס"ל לרבא דלא חמירא סכנתא מאיסורא איתותב רבא ממתני' דצלוחית שם וקיי"ל כאביי דהיכא דבאיסורא מוקמינן אחזקה ומקילין עכ"ז בסכנתא כה"ג אסור כהא דבא זאב ונטל ב"מ והחזירן כשהן נקובים דקיי"ל דל"ח שמא במקום נקב נקב משום דמוקמינן אחזקה. ומ"מ בציפור המנקר בתאנה חוששין שמא במקום נקב נקב משום דסכנתא חמירא דלא מוקמינן אחזקתה מ"מ בהך פלוגתא דפליגי אביי ורבא בדבר שאין לו חזקה אי אמרינן דלא נתחדש המקרה בספק התלוי במקרה הא בהך מלתא לא אתותב רבא כלל ואמאי נימא דהכא ליכא כללא דקיי"ל בכולי תלמודא דהלכה כרבא נגד אביי. בלי שום הכרח כלל מהסוגיא. דהא שפיר י"ל דהיכא דבטל חזקה קמייתא גם באיסורא אסור כרבא ולא אמרינן דלא נתחדש המקרה. מיהו היכא דאיכא חזק' להתירא דמהני באיסורא מ"מ בסכנתא אסור כאביי. ולפ"ז א"ש הא דדנו הפוסקים לאסור חטה בתבשיל אליבא דהלכתא לפי מה דקיי"ל כרבא. והכא לא מיבעי דאסור מספק אלא אפי' ודאי הוה מכח חזקה דשעמ"צ. דקיי"ל דהיכא דליכא חזקה דמעיקרא מחזקינן כדהשתא. מיהו היכא דהובאו המים מכוסין אחר שנשאבו מן המקור וראה שאין בהם חטה והובאו כך מכוסין לבית הבדוק גם מגרעינים בזה יש להקל באמת כקו' המקו"ח וז"ב: