עבודת הכהן סג

מיהו הא דכ' התוס' פ' בא סימן דאי לאו חזקה דרבא לא חיישינן שמא נשרו בבדקו ולא אשכחו ומוקמינן אחזקת קטנות כמו"ש הריב"ש ומחנא"פ. התם שפיר כ' תוס' כן דשאני בדקו ולא אשכחו דהא הרי קמן דאע"ג דהגיע הזמן חזינן דלית לה משו"ה אכתי בחזקת קטנותה היא עומדת. דהא לית כאן אלא למיחש דלמא הוו לה ונשרו לא מחזקינן ריעותא דלא חזינן כדאי' בחולין (ט). ולא חיישינן דלמא הוו לה ונשרו. ועוד י"ל דרוב המביאים סימנים אין סימניהם נושרין. ומשו"ה כיון דבדקו ולא אשכחו מסייע בדיקתנו זו להעמידה על חזקת קטנותה והא קמן דלית לה משא"כ היכא דלא נבדקה הא הוה ספק שקול דלמא אי הוה בדקינן לה הוה חזינן בה שערות ומשו"ה משעה שקרה מקרה הזמן המביא להסתפק שמא כלתה החזקה שוב לא מוקמינן אחזקה דקטנות. וס"ל לרש"י ותוס' בקדושין דה"ה ביומא דמישלים שית דלית בה חזקה דבגרות בלא נבדקה דמשהגיע הזמן לא מוקמינן תו אחזקה דנערות

ואשכחנא פתרי לפ"ז לשי' פי' ר"י ותוס' דנדה (ב) ד"ה השתא די"ל דכ"ז הוא שי' רש"י ותוס' שם אבל הר"י חולק דהכא ביומא דמישלים שית לענין סימני בגרות אכתי לא יצאת מחזקת נערות אי לאו דרגילי מצפרא. ונראה לו לר"י איזה סברא בזה לחלק בין זמן שיוצאה מקטנות לנערות ובין יומא דמישלים שית. ויש לחלק דגבי קטנות הזמן מביא הגדלות דהא שערות לפני הזמן שומא כדאי' בנדה (מו) אבל בסימני בגרות הא פעמים שממהרת לבגר כמבואר בגמ' ורש"י שם בקדושין ואי הביאה סימני בגרות גם קודם הזמן ותוך ששה הויא בוגרת ומשו"ה ס"ל לר"י דהכא לא אתרע חזקה דנערות ע"י מקרה הזמן. או די"ל דס"ל לר"י לחלק דדוקא במקרה דמעשה אתרע חזקה אבל במקרה הזמן לא. ומסתייע הך למ"ש בכלל ספק הנולד ע"י מקרה לחלק לדעת התוס' פסחים (ט) דבמקרה שהיה הדבר עומד לה מתחלתו אז גם החזקה היתה עומדת לברר כל ספק שיקרה על ידי מקרה המעותדת הזאת יעוי"ש. וה"נ במקרה הזמן הא מעותד מתחלתו לבוא וזמן ממילא אתי

ועפ"ז נראה דמ"ש תוס' בשם ר"י היינו דהר"י לא ס"ל למימר דלית הכא חזקה דנערות אלא דמוקמינן אחזקה, ומשו"ה פי' דהא דאמרי' בגמ' אבל הכא מי נימא העמד גוף ע"ח היינו משום דרגילי מצפרא, וכהא דחזקה דרבא בנדה (מו) דהשתא דאית לן חזקה דרבא לא מוקמינן אחזקה דקטנות משבאה לשנים גם בבדקו ולא אשכחו וע"ד שכ' תוס' בנדה (מו) גבי מופלא סמוך לאיש דרוב מביאים בזמנם יעוי"ש, ומדוקדק השתא מה דסיימו תוס' עלה דפי' ר"י שם בקדושין ואין שייך חזקה דנערות משום דהא עיקר מה דאתו עלה בשם פי' ר"י הוא לתת טעם אסא דאמרי' בגמ' דליכא למימר העמד גוף ע"ח

ומיושב השתא לפ"ז מה שהקשינו על קו' תוס' בנדה (ב) ד"ה השתא שהק' מדרב בקדושין שם גבי בוגרת אאשה. דלפי האמור שפיר דד' התוס' שם אזיל לפי פי' ר"י דס"ל דשייך לדון חזקת נערות גם ביומא דמישלים שית ומ"מ אמר רב דמעיקרא נמי בוגרת הואי ואמאי אמרי' באשה השתא הוא דחזאי

אמור מעתה דלפ"ז אין להוכיח כלל מפי' ר"י דחולק על רש"י לענין שעמ"צ וס"ל דלאו חזקה היא כלל גם בדליכא חזקה דמעיקרא וכדכ' הש"ש וכן ראיתי שכתב בשו"ת תשואות חן (סי' יז). דלפמ"ש ז"א דבהא דמחזיקין כשעמ"צ בדליכא חזקה דמעיקרא לית חולק בזה וכמו"ש

ובעיקר חזקה דשעמ"צ שתמהו רבים מנלן דהוי חזקה ואפי' שלא כנגד חזקה דמעיקרא. נראה לפענ"ד לומר בזה בפשיטות. שאנו למדין זה מגזה"כ דעיקר חזקה עצמה דילפינן מנגע דכל דבר נימא מסתמא שלא נשתנה מכמו שהיה. ומה"ט נמי מחזקינן כשעמ"צ. דאם נאמר דמקודם לא היה כמו עכשיו הרי אנו תופסין שנשתנה הדבר מכמו שהיה וזה נגד גזה"כ דחזקה. מיהו במקום חזקה דמעיקרא לא מהני מגזה"כ דנגע אע"ג דהשתא חסר וכמו"ש תוס' בחולין (י): פרטי

ראיתי לגדולי המחברים שתמהו מאד על הפוסקים באו"ח (סי' תסז) בדין נמצאת חטה בתבשיל שכולם תפסו להלכה פסוקה להחזיק איסור מזמן לזמן ולומר שכבר נפל החטה בתבשיל מקודם. וע"ז כתבו שזה תמוה שסותר לכמה סוגיות בש"ס דקיי"ל השתא הוא דאתרע. ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד (סי' א) שעמד בזה וכתב עוד דאין לומר דשאני חטה שלא ראו מקודם אם היה שם חטה במים וא"כ לא היה לנו חזקה ברורה להתירא דז"א. דהא ודאי דבמקור נביעתן היו המים תחלה בלא חטה והוה כמו לא ראוהו חי מבערב המבואר בטהרות (פ"ד) דגם לרבנן לא מחמרינן אלא לתרומה וקדשים כמו"ש תוס' רפ"ק דנדה. והיינו ע"כ משום דודאי היה חי ע"כ מעיקרא בשעה שנולד כו' עכ"ד. שוב ראיתי שכבר עמד בזה בס' מקו"ח (סי' תסז) והוסיף להק' וכתב דתימא לומר דאם ראו בשעת שאיבת המים מן הבור ולא היה שם חטה או שסינן המים קודם בישול דאז יש להמים חזקה טובה א"כ אמאי דנין כדהשתא לומר שכבר נפל עכ"ד. ולפענ"ד נראה דשי' הפוסקים בזה נכונה ואין כאן מקום תימא כלל וכמו שיבואר

ונראה ביסוד הדברים שהוא עפמ"ש הרשב"א בחי' בפ"ק דחולין (ט) בסוגיא דמים מגולין והובא לעיל (פ"ח) דפליגי אביי ורבא בטעמא דמים מגולין דאסור. דאע"ג שהיה להם חזקה דמעיקרא שלא הטיל נחש בהם ארס ולא שתה מהם מ"מ משעה שנתגלו בטלה חזקתן הקדומה כיון דאיכא דוכתא דשכיחי נחשים וכההיא דאמרי' בנדה אשה כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא. ומ"מ ס"ל לאביי דספק כזה שהוא תלוי במקרה מחודש אינה דומה לחתיכה ספק חלב ספק שומן שאינו תלוי במקרה אלא הוא ספק מעולם ומתולדתו מה הוא. דבספק התלוי במקרה בעינן למימר דלא נתחדש המקרה וספק כזה שרי ואינו אסור אלא ספק מתולדתו כחתיכה ס' חלב ס' שומן. וה"נ ספק זה דמים מגולין אינו ספק מתולדתו אלא תלוי במקרה שתיית הנחש. ומשו"ה אע"ג דחזקתו הקדומה בטלה משנתגלו עכ"ז בעינן למימר חזקה