עבודת הכהן סב

לא אמר רב ה"ה בוגרת לפנינו אלא משום דרגילי שערות מצפרא עכ"ד והנה יען כי לפי הנראה ד"ז הוא פשוט בראשונים ואחרונים דהיכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא וכן מבואר בחי' הרמב"ן והרשב"א ריש נדה דמפרשים הא דנגע בא' כו' ולמחר מצאו מת דאמרי' דכל הטומאות כשעמ"צ הוא משום דלאו בחזקת חי היה עומד וכמו"ש בביאור דבריהם לעיל (פ"א) וכ"ה דעת מהרי"ט בתשו' ח"א (סי' יא) וכ"ה דעת רבו שם. וכן נראה דעת תוס' עצמן בפסחים (צא) שכ' לדון כשעמ"צ אף לעשות פסח שני משום דאתרע חזקה קמייתא תא כמו"ש הנוב"ק חאה"ע (סי' לא) וכפי הנראה לא נסתפק בזה אדם מעולם. ולכן ראיתי לבאר דברי התוס' במש"ש בקדושין בשם פר"י וכמו שיבואר

הנה התוס' בנדה (ב) ד"ה השתא היא דחזאי הק' מהא דרב דס"ל בקדושין ה"ה בוגרת לפנינו גבי קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר ביומא דמישלים שית ולא קאמר השתא הוא דבגרה כמו בנדה דאמרי' השתא הוא דחזאי ותי' דהא דס"ל ה"ה בוגרת לפנינו הוא משום דרגילי שערות לבוא מצפרא עכ"ד. ולכאורה דבריהם תמוהין טובא. דהא הא דנדה טהורה ואמרי' השתא היא דחזאי הוא מטעמא דמוקמינן אחזקה דבדיקה. לשמאי גם לטהרות וקדשים ולהלל עכ"פ לחולין וכמו"ש התוס' שם ריש ד"ה מעל"ע ושם ד"ה דאיכא. ואע"ג דאמרי' בגמ' (ד) דאשה כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא לא אמרי' זה אלא לקדשים כמו"ש התוס' שם ד"ה מעל"ע. והשתא לפ"ז הא אין התחלה לקושייתם מהא דרב בקדושין גבי בוגרת. דהתם שפיר ס"ל לרב דמחזיקין כדהשתא משום דליכא חזקה דנערות כמו"ש רש"י ותוס' בקדושין להדיא. משא"כ באשה איכא חזקת טהרה דמעיקרא ובמקום חזקה דמעיקרא חזקה דהשתא לאו כלום היא. והא התוס' עצמם כתבו שם בקדושין בד"ה ושמואל דהא דפריך לשמואל ממקוה לרב נמי תיקשי דע"כ לא אמר רב דמצפרא נמי בוגרת הויא אלא משום דליכא חזקה דנערות אבל אי הויא חזקה דנערות מודה רב דאוקמא אחזקתה יעוי"ש

ועוד דהא התוס' בד"ה השתא ע"כ ס"ל דהא דאמרי' דאשה כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא היינו לטהרות. דאי גם לחולין ולית כאן חזקת טהרה דמעיקרא. א"כ הא ע"כ ליכא טעמא לטהרה באשה גם ברה"י אלא משום גזה"כ מסוטה וכמו"ש בחי' הר"ן ומוהרי"ט שהובא לעיל (פ"ו). וכמו דגמרינן דס"ט בדבר שאבד"ל דטהור גם ברה"י אע"ג דליכא חזקת טהרה מגזה"כ דסוטה. ה"נ גמרינן דטומאה דלמפרע כמו אשה טהור גם ברה"י מגזה"כ דסוטה. מיהו לפ"ז פשיטא דאין מקום להק' מגזה"כ דסוטה להא דרב גבי בוגרת דמיירי מדינא. ובע"כ דהא דאשה טהורה הוא מדינא וכמו"ש תוס' שם בנדה ד"ה מעל"ע דמשום דלמפרע לא ילפינן מסוטה, משו"ה קם אדינא ומהני חזקה. וא"כ הא ע"כ דהא דאמרי' דכאינה בדוקה היא שהוא דוקא לטהרות

גם יש להבין ד' תוס' בקדושין שם שכ' וז"ל ור"י פי' דרגילות הן לבוא בבוקר ואין שייך חזקה דנערות עכ"ל. והנה לפי מה שהבין הש"ש דפי' ר"י חולק על רש"י וס"ל דאע"ג דליכא חזקה דנערות דמעיקרא מ"מ לא מהני חזקה דהשתא כלל אי לאו משום דרגילי לבוא בבוקר. א"כ עפ"ז צריך לפרש כן עד"ז ד' התוס' דמתחלה כתבו פירש"י אהא דאמרי' אמר לך רב כו' אבל הכא מי נימא העמד גוף ע"ח. היינו משום דיומא דמישלים שית לית בה חזקה דנערות. ואח"כ כ' פי' ר"י דהוק' לר"י דמאי האי דליכא חזקה דנערות וסו"ס אמאי מהני להחזיק כדהשתא. ולכן פי' משום דרגילי לבוא בבוקר משו"ה מחזקינן כדהשתא. אמנם לפי הבנה זו לא היה לו לפי' ר"י לסיים עלה ואין שייך חזקה דנערות. אלא הכי הול"ל דרגילות לבוא בבוקר משו"ה מחזקינן כדהשתא דהא לא אתינן עלה לברר דאמאי לא שייך הכא חזקה דנערות. אלא דאמאי מחזיקין כדהשתא דמאי מעליותא בהא דלית הכא חזקה דנערות. דהא גם בדליכא חזקה דמעיקרא ג"כ לא אזלינן בתר השתא

ולכן נלפענ"ד בביאור שי' ר"י ע"פ המבואר בנדה (מו) דאמר רבא קטנה שהגיעה לשנותיה חזקה הביאה סימנים. וכבר האריכו האחרונים אי חזקה זו הוה חזקה גמורה או לא. והארכנו בזה בכלל דין חזקה דרבא יעוי"ש. והנה אי לאו חזקה דרבא איכא לעיוני אי הוה ספיקא ממש אם הביאה סימנים אחר שהגיעה לשנותיה או דמוקמינן אחזקה דקטנות ומוחזקת לקטנה ודאי מדין החזקה. והנה במחנא"פ ה' אישות (סי' א) הביא בשם תוס' פ' בא סימן דאי לאו חזקה דרבא לא הוה חיישינן בבדקו ולא אשכחו שמא הביאה ונשרו. ומסיים עלה המחנא"פ וכתב וז"ל והטעם משום דהוה מוקמינן לה בחזקת קטנותה שהיתה לה מקדם כמו"ש הריב"ש (סי' שפב). אמנם לפ"ז יש להבין דהא לפי הנראה לא מצינו דאמר רבא חזקה שהביאה סימנים אלא בקטנה שיוצאת מקטנות לנערות. אבל בהנך ששה חדשים דהויא נערה לא מצינו דאמר רבא דביומא דמישלים שית חזקה שהביאה סימני בגרות. ויש להבין לרש"י בקדושין שם וכן לתוס' שם ד"ה ושמואל דס"ל דיומא דמישלים שית ליכא למידן חזקה דנערות. דאמאי באמת לא מוקמינן לה בחזקת נערה שהיה לה מקודם. דהא לא הוה אלא ספיקא ומוקמימן אחזקה. דהא כתב רש"י שם להדיא דיומא דמישלם שית לית בה חזקה דבגרות ג"כ

ונראה דטעמא הוא כמו"ש הנוב"י במהד"ת חיו"ד (סי' רח) דמשעה שקרה מקרה הזמן לא מוקמינן תו אחזקה. והוא ע"פ מה דקיי"ל דמשעה שקרה המקרה המביא להסתפק לא מוקמינן תו אחזקה. כהא דכ' תוס' בחולין (ט) וריש נדה לענין סוטה דמשעה שנסתרה עם הבועל אתרע חזקה דטהרה דידה. וכ"כ תוס' בכתובות (כג) דאם זרק קדושין ספק קרוב לה אתרע חזקת פנויה וכ"מ בתוס' פסחים (צא) גבי מפקח את הגל דמשום שעמ"צ דהך שנפל עליו הגל מת לפנינו עושה הך מפקח פסח שני. ואע"ג שהיה לו להך מת חזקת חי מ"מ הטעם כמו"ש נוב"י במהד"ק חאה"ע (סי' לא) דמשעה שנפל הגל על האדם אתרע חזקה דחי דהא הנפילה ראויה ויש בכחה להמית ושוב בדליכא חזקה דמעיקרא מחזקינן כדהשתא. ואנחנו הארכנו בזה בכלל דין ספק שנולד ע"י מקרה להוכיח כן מראשונים ואחרונים דהכין הוא יעוי"ש וה"נ במקרה הזמן שהזמן המחודש ראוי ויש בכחו לסלק החזקה. משו"ה משעה שקרה מקרה הזמן המחודש לא מוקמינן תו אחזקה דנערות: