עבודת הכהן סא

לאשה לא אתרע חזקה קדומה. אמנם בבוגרת דבלא"ה כיון שבא מקרה הזמן דיומא דמישלים שית אתרע חזקה דנערות הקדומה. א"כ מאי מהני הא דאינה אלא ספק כבא לה הסימנים. כיון דסו"ס לית לה חזקה דמעיקרא ובעינן להחזיק כשעמ"צ כמו בנגע בא' כו'

ונראה לפענ"ד דדבריהם בנויים עפמ"ש הרשב"א בחי' לחולין (ט) בסוגיא דמים מגולין שכ' שם הרשב"א דמים מגולין משעה שנתגלו אתרע ובטלה חזקתן ומ"מ ס"ל לאביי דכל ספק התלוי בחידוש מקרה אע"ג דליכא חזקה הקדומה מ"מ אמרי' חזקה דלא נתחדש המקרה ומשו"ה אמרי' במים מגולין שלא נתחדש מקרה שתיית הנחש ובספק טומאה ברה"ר אפי' ליכא חזקה הקדומה לטהר אמרי' חזקה דלא נתחדשה הטומאה. וכן במקוה אמרי' שלא נתחדש מקרה דחסר ואינו דומה לחתיכה ספק חלב ספק שומן שאינו תלוי בחידוש מקרה רק ספק מעולם מה הוא התם מודה אביי דאסור. ורבא פליג וס"ל דאין לחלק בהכי וגם ספק המקרה אסור יעוי"ש. ועפ"ז י"ל דס"ל לתוס' רי"ד כסברת אביי דאע"ג דבוגרת לית לה חזקה דמעיקרא מ"מ כיון שאין דומה לנגע בא' כו דנגע בא' כו' הוה ספק טומאה ומגע ודאי. וכמ"ש לעיל שהספק הוא במי נגע אם במת מן המתים הנמצאים בעולם או בחי. וזה דומה ממש לחתיכה ספק חלב ספק שומן דספק הוא מעולם ומתולדתו מה הוא ואינו תלוי בחידוש מקרה וה"נ בנגע בא' כו' אינו תלוי כלל בחידוש מקרה. דהא אדרבה מקרה הנגיעה כבר קרה אלא דמסופק מי הוא הגוף אם מת או חי. אבל בוגרת דמי לנדה דתלוי בחידוש מקרה ואמרי' חזקה דלא נתחדש סימני בגרות ועליך הראיה שנתחדש. וזהו מה דמחלקים דבוגרת הוה ספק מגע. כלומר ספק אם נתחדש המקרה. ובזה מיושבים התוס' רי"ד דשמואל אמר לך אנא דאמרי אפי' כחכמים דר"מ גבי נגע בא' כו' דע"כ לא אמרי' דכשעמ"צ הוא ודאי בין להחמיר ובין להקל אלא בכה"ג דנגע בא' כו' דהוה מגע ודאי וספק על אותו דבר שבו נגע מהו אם טומאה או טהרה ודומה לחתיכה ספק חלב ספק שומן שאינו תלוי בחידוש מקרה. אבל בבוגרת דתלוי בחידוש מקרה אע"ג דלית לה חזקה דמעיקרא. מ"מ כיון דאית לן למימר שלא נתחדש המקרה. ובדליכא שעמ"צ ספק כזה מותר. משו"ה בדאיכא שעמ"צ עושה זה ספק וחוששין לקדושי שניהם. ודוקא בחזקה דמעיקרא ממש נגד שעמ"צ אין חוששין כלל לשעמ"צ ומוקמינן אחזקה כמו נדה. אבל הא דבעינן למימר שלא נתחדש המקרה אין זה כמו חזקה דמעיקרא ממש למידחי שעמ"צ לגמרי והוה ספיקא על כל פנים

והיה נראה לומר דשמואל תופס סברת אביי ורב ס"ל כרבא ומשו"ה כיון דאין חילוק בין ספק התולדה דמה הוא מעולם לספק המקרה. ולכן גם בבוגרת דהוי ספק המקרה ג"כ מחזקינן ודאי כשעמ"צ. ואנן דקיי"ל כרב כמו"ש הרמב"ם (פ"ז מאישות) וטושו"ע אה"ע (סי' לז) ישא בד בבד עם הא דקיי"ל דאביי ורבא הלכה כרבא כנודע. מיהו בהא לא ס"ל לשמואל כסברת אביי ממש לפמ"ש שם הרשב"א. דס"ל לאביי דה"ט דס"ל לר"ש בריש נדה במקוה שנמדד ונמצא חסר דכל טהרות שנעשו למפרע ברה"ר טהורות. דאע"ג דליכא התם חזקה דמעיקרא דכנגד חזקת המקוה איכא חזקת הטמא. מ"מ אמרינן דלא נתחדש מקרה דחסר. אלמא דלאביי לאו ספיקא הוי גם בדאיכא שעמ"צ כדהתם דנמצא חסר

מיהו בהא דמחט שהביאו תוס' רי"ד דכשעמ"צ הוא גם להקל לכאורה צ"ב. דהא במחט דהוה ליה חזקה דמעיקרא שהוחזק המחט לטמאה והיה בחזקת שלם ומ"מ מחזיקין כשעמ"צ ודאי. עכצ"ל כמ"ש נוב"י בקמא מאה"ע (סימן לא) דאית כאן חזקה דטהרות כנגדה והוה ספיקא. וצ"ל ג"כ כמ"ש הגאון סדרי טהרה בחי' לנדה (ד) בתוד"ה שכל כו' דתוס' שם ס"ל דמיירי במחט שבא ע"ג טהרות ע"י אדם והוה דשיבד"ל וכדאי' בנדה (ה) דאר"י ס"ט הבא ע"י אדם נשאלין עליה. דאל"כ הא ס"ט בדשאבד"ל טהור גם בלא חזקה לטהר גם ברה"י ולאיזה צורך בעינן הכא לשעמ"צ וצ"ל ג"כ כמ"ש הסד"ט שם דמשום דהוה למפרע מהני חזקה דשעמ"צ לטהר. מיהו כגון דא לכאורה עקא. דהא גבי מחט לכאורה הוי ספק המקרה. למימר דמקרה השבירה היה מאוחר מן הנפילה כדאמרי' בבוגרת דמקרה הסימנים היה מאוחר ומ"מ ס"ל לשמואל דהוי ספק ואיך מייתי ממחט דמחזיקין למפרע ודאי. איברא דכבר עמדנו בזה בכלל דין ספק שנולד ע"י מקרה (פרט י) ויישבנו זה בדברים נכונים וברורים למבין בעז"ה יעוי"ש

פרט ט

גרסינן בקדושין (עט) אתמר קדשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר וה"ה בוגרת לפנינו רב אמר ה"ה בוגרת למפרע ושמואל ס"ל דחוששין לקדושי שניהם כו' לא צריכא דקדיש ביומא דמישלים שית רב אמר מדהשתא בוגרת מעיקרא נמי בוגרת הואי כו' נימא כתנאי כו' אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כר' יעקב ע"כ לא אמר ר"י אלא התם דאיכא למימר העמד ממון ע"ח אבל הכא מי נימא העמד גוף ע"ח ע"כ. וכ' שם רש"י מי איכא למימר העמד גוף ע"ח ותיהוי נערה יומא דמשלים שית אין בה לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות שהיום היא עומדת להשתנות ע"כ והתוס' שם ד"ה מי איכא כתבו מתחלה כרש"י ואח"כ כתבו ור"י פי' דרגילות הן לבוא מצפרא. וכ"כ התוס' ריש נדה בד"ה השתא הוא דחזאי כמו שפי' ר"י ממש יעוי"ש

ובש"ש (ש"ג פט"ז) כתב וז"ל ראוי להסתפק היכא דאתרע חזקה קמייתא באופן דליכא חזקה דמעיקרא אי אזלינן בתר שעמ"צ. דאפ"ל ע"כ לא אמרי' דלא מהני חזקה דהשתא כמו"ש תוס' ריש נדה אלא משום דחזקה דמעיקרא עדיפא. אבל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא. א"ד חזקה דהשתא לאו כלום היא ולא אמרו כשעמ"צ אלא לחומר קדשים כמ"ש תוס' בריש נדה ובעלמא לאו חזקה היא כלל. ונראה דד"ז מחלוקת רש"י ותוס' בקדושין (עט) אתמר קדשה כו' ומבואר ממ"ש רש"י אהא דאמרי' שם אמר לך רב כו' אבל הכא מי נימא העמד גוף ע"ח דכיון דליכא חזקה דמעיקרא מחזקינן כדהשתא וקיי"ל כרב. אמנם למה שהביאו תוס' שם בשם ר"י דטעמא הוא משום דרגילות מצפרא מוכח דאע"ג דיומא דמישלים שית ליכא חזקה דמעיקרא מ"מ