עבודת הכהן נט

נולדו כו' וזה של נדה דומה לספק מגע ואותו שנגע במת הוה מגע ודאי וספק טומאה כו' עכ"ל. והנה עיקר סברתם שחילקו דבנגע בא' הוה מגע ודאי וספק טומאה ובאשה ספק ביאה כבר נתבאר לעיל (פ"ו) שכ"כ הרשב"א בחי' רפ"ק דנדה

וראיתי להגאון ש"ש (ש"ג פ"ו) ששפך סוללה על דברי התוס' רי"ד הללו והרבה להשיב על דבריהם וכבר נתבאר שכדבריהם הם ממש ד' הרשב"א. ומפני כבודן של ראשונים אשר מימיהם אנו שותים ראיתי לבאר מה שנלפע"ד להעמיד דבריהם על מכונם. ולפענ"ד לא מצאתי בכל דבריו שהאריך שם כדאי לדחות דברי התוס' רי"ד והרשב"א וכמו שיבואר. בראש דבריו הק' מריש נדה גבי קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו ונמצא בזוית אחרת דטהרות הראשונות טמאות ומדמה לה בש"ס שם להא דנגע בא' בלילה והרי קופה ספק מגע דהשרץ המטמא הוא ברור ומדמה לה לנגע בא' בלילה דהתם אתייליד בטומאה גופה עכ"ל. הנה מה שיש להרגיש מקופה כבר הרגיש הרשב"א בחי' שם שאחר שהביא סברא ז בשם יש מפרשים הביא שיש מקשים ע"ז מקופה שנשתמשה בזוית ונמצא אח"כ שרץ בהקופה דמודים דהטהרות הראשונות טמאות ודאי אף שדומה לנדה ספק הוי ספק לא הוי וכ' ע"ז הרשב"א ולק"מ דההיא דקופה נמי בתולין קמפרשי לי' וכדבעינא למימר לקמן ועי' שם עוד ברשב"א בד"ה א"ל הלל לשמאי דמסיק שם דכל ענין השקלא וטריא בהא דקופה הוא רק לתלות בקדשים. ואי משום הא דהק' ש"ש מהא דמדמה הא דקופה לנגע בא' כו' לא ידענא מהו. התם פריך הש"ס אדר"י דס"ל דקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית בית זו וטלטלוה בזוית אחרת ונמצא שרץ בזוית אחרת דמחזיקין ממקום למקום ופריך הש"ס ומי מחזקינן והתנן נגע בא' כו' וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן ע"כ. והתם הא שפיר פריך דהא להרשב"א ורמב"ן בחי' ריש נדה ותוס' רי"ד הנ"ל הא דנגע בא' כו' דחכמים מטמאין הוא מדינא מטמאין כשעמ"צ גם לחולין וכדמדמה תוס' רי"ד להא דבוגרת דלאו בטומאה הוא ואמר בהדיא ראיה מהא דמחט דגם להקל מחזיקין כשעמ"צ וא"כ ע"כ הא דנגע בא' כו' מיירי גם לחולין וממילא הא דאמר דאין מחזיקין לטמא ממקום למקום מדנקט סתמא ובמקום מציאתן משמע דגם לחומר טהרות אין מחזיקין ממקול"מ ואמאי מחזיקין בקופה ממקול"מ לטהרות אע"ג שדומה לנדה ספק הוי ספק לא הוי. ואפי' היה מקום לומר דהא דדוקא במקום מציאתן דגבי נגע בא' כו' הוא לחולין דוקא ג"כ מקשה שפיר ע"ד שכ' התוס' שם בד"ה שכל ובד"ה ככר ובמהרש"א שם יעוי"ש בכ' דאי בשום מקום אנו מחמירין בקדשים ממקום למקום לא היה לנו להקל גם בחולין אם יש איזה סברא יעוי"ש. וה"נ פריך אי בקופה מחמירין לקדשים לטמא ממקום למקום גם בספק הוי ספק לא הוי גם בחולין לא היה לנו להקל כיון דהוה מגע ודאי וספק טומאה וזה ברור

עוד הק' בש"ש שם וז"ל וכן בעירובין (ל"ה) פריך הש"ס דר"מ אדר"מ דסובר בעירב בתרומה ונטמאת סמוך לחשיכה הוה חמר גמל ובנגע בא' סובר ר"מ דטהור. ומשמע דלחכמים דסברי בנגע בא' בלילה כשעמ"צ בעירוב נמי אמרי' כשעמ"צ ואע"ג דבעירוב הוה ספק מגע כו' עכ"ד. וזה תמוה דאין זה מוכרח כלל. די"ל דלחכמים דוקא בנגע בא' די"ל התם כשעמ"צ שפיר מטמאין ומחזיקין כשעמ"צ. דהא כד מספקינן על הנוגע במי נגע ומי הובא לכאן אם מת מן המתים שנמצאים בעולם או חי דע"ז ליכא למימר חזקה שלא יובא בכאן מת ע"י שום סבה וכמ"ש לעיל (פ"א). משו"ה בדליכא חזקה דמעיקרא מחזיקין כשעמ"צ. משא"כ בעירוב מוקמינן לתרומה אחזקה מיהו ר"מ נמי ס"ל דהיכא דליכא חזקה דמעיקרא מחזיקין כדהשתא אלא דס"ל דבנגע בא' בלילה נמי איכא חזקה דמעיקרא ודלא כחכמים וכמ"ש בטעמא דמלתא דפלוגתא דר"מ וחכמים בזה לעיל (פ"ב) באורך קצת יעוי"ש. ומשו"ה שפיר פריך הש"ס לר"מ מדאורייתא אדאורייתא וכפי' רש"י שם דבנגע בא' מוקים ר"ע אחזקה להקל בספק דאורייתא דהא זהו עיקר הטעם מה דמטהר וס"ל דליכא למימר הכא כשעמ"צ מחמת חזקה דמעיקרא ומשו"ה טהור ברה"ר ובעירוב לא מוקים אחזקה

עוד הק' בש"ש שם וז"ל ועוד קשה במ"ש תוס' רי"ד דחזקה דשעמ"צ להקל מדאמרו במחט שנמצאת חלודה או שבורה דכל הטומאות כשעמ"צ. דאם הטעם מתורת חזקה א"כ תיקשי ברה"י איך מהני דהא ברה"י ספיקו טמא אפי' איכא חזקת טהרה וא"כ ע"כ לאו מטעם חזקה הוא אלא משום ספק טומאה בדבר שאבד"ל וכמ"ש רש"י בנדה (ד') בד"ה מכדי עכ"ד. הנה אם נאמר כדמשמע בחי' מהרש"א ומהרמ"ל בריש נדה דמקוה הוה למפרע כמו בנדה שכ' התוס' שם בריש נדה דמשו"ה קיימא אשה אחזקה ולא גמרינן מסוטה לטמא ברה"י משום דלמפרע לא ילפינן מסוטה לטמאה א"כ מחט נמי דמי ממש למקוה והוה למפרע ומשו"ה מהני הכא חזקה לטהר גם ברה"י ואי משום שהביא בשם רש"י דמחט הוה דבר שאבד"ל דלפ"ז הא א"צ כלל חזקה לטהר. י"ל כמ"ש הגאון סדרי טהרה בחי' לנדה (ד) בתוד"ה שכל דתוס' ס"ל דמחט מיירי שבא על הטהרות ע"י אדם והוי דשיבד"ל וכדאמרי' בנדה (ה) דאמר ר"י טומאה הבאה ע"י אדם נשאלין עליה יעוי"ש. ולפ"ז ודאי דבעינן גבי מחט חזקה לטהר. ואף לפמ"ש לעיל (פ"ד) די"ל דכה"ג דמחט ומקוה לא הוה למפרע ולא דמי לאשה ומטעמא דכתיבנא שם יעוי"ש. עכ"ז י"ל בפשיטות. דהא עיקר הא דקיי"ל דספק טומאה ברה"י לא מהני חזקה הוא מסוטה דאע"ג דאית לה חזקה דמעיקרא שאינה טמאה ודאי עכ"ז גזה"כ הוא שהיא טמאה ודאי כמ"ש תוס' בריש נדה ד"ה והלל ובחולין (ט) ד"ה התם. א"כ י"ל כמו דרה"ר ודשאבד"ל ולמפרע ליתא בכל הני דין סוטה וטהור משום שאין דומה לסוטה. וכן למ"ש לעיל בשם הרשב"א דספק דנדה אין דומה לסוטה דהוה בנדה ספק ביאה ומגע ומשו"ה באשה קיימא אחזקה. ה"נ ודאי די"ל דגזה"כ דסוטה דלא מהני חזקה הוא דוקא בחזקה דמעיקרא דאיכא בסוטה. דדומיא דסוטה בעינן דחזקתה הוה מעיקרא. אבל שעמ"צ דליתא בסוטה אין זה בכלל גזה"כ זה ושפיר אזלינן בתר חזקה כזו גם בטומאה וקם אדינא

פרט ח

תו הקשה שם הגאון ש"ש מהא דטהרות (פ"ג) דתנן