עבודת הכהן נז

משום דחזקת טהרה דאדם נגרר בתר חזקת הנגע שבו נולד הספק ולא משגחינן בחזקה דאדם

אמנם בבא האדם אחר ההסגר אל הבית שפיר הוק' להתוס' דמשגחינן הכא גם לנגררת למיהוי פלגא ופלגא. והוא דמסתייע הך למ"ש לעיל (פ"ד) לחלק דהא דאמרי' דאין דנין אלא מדבר שבו נולד הספק ולא משגחינן בנגררת היינו דוקא היכא שיש נפ"מ גם לאותו דבר שבו נולד הספק כגון הא דט"ז הנ"ל דלא מהני לן חזקת כלים מידי. דתחלה בעינן לדון על הבשר שהוא עיקר ותחלת הדין שבו נולד הספק אם לאסור או להתיר ואח"כ הכלים נגררין אחר הבשר. אבל בכה"ג דעירב בתרומה ונטמאת דלענין התרומה עצמה אין נפ"מ כלל בספק זה אם נטמאה מבעוד יום או משחשיכה דהא בין כך ובין כך עכשיו ממ"נ טמאה. ועיקר חקירת הספק בזה הוא לענין העירוב לבד. ולכן שפיר כ' רש"י ותוס' שם דדנין חזקת אדם על תחום ביתו למיהוי חזקה נגד חזקת התרומה. וה"נ גבי נגע בבא אל הבית אחר ההסגר ומספקינן דלמא נחסר הנגע קודם שבא אל הבית אחר ההסגר. דספק זה אין לנו עסק בו לענין הנגע עצמה. דהא הבית ממ"נ טהור אימת שנחסר אם קודם שבא אל הבית או אח"כ. ואין כאן שום נפ"מ בדין זה לענין הנגע עצמו. רק שעיקר הדין שאנו דנין בזה הוא לענין האדם. שבזה יש נפ"מ אם נחסר קודם שבא אל הבית או אח"כ. ומשו"ה אנו דנין הכא גם הך דנגררת למימר דהוה חזקה נגד חזקה והוה פלגא. אמנם כ"ז בספק נחסר אחר ההסגר. משא"כ בשהספק הוא אם נחסר בשעת הסגר דאז הנפ"מ הוא לנגע ולבית עצמו אם טמא או טהור אנו דנין דין דבר שבו נולד הספק ולא משגחינן בנגררת

פרט ו

ראוי לחת לב לדברי הרשב"א בחי' ריש נדה המובא לעיל (פ"ד) במ"ש ליישב הא דאשה מנגע בא' כו' והביא בשם יש מתרצים דבאשה ספק ביאה הוא אם בא לה הדם בההיא שעתא אבל בנגע בא' כו' הוה מגע ודאי יעוי"ש. שהדברים סתומים להבין עיקר סברתו בזה. דמאי האי דנגע ודאי הא אין זה אלא ספק וכל ספק אמרה תורה דמוקמינן אחזקה. וכיון דבאשה לא מהני שעמ"צ נגד חזקה קמייתא כמ"ש תוס' בנדה (ב) ד"ה דאיכא ה"נ בנגע בא' ומאי רבותיה דנגע ודאי והא ע"כ גם לתי' ב' איכא אותה סברא שכ' לתי' ראשון דנגע בא' לאו בחזקת חי היה עומד ומטעמא דברירנא לעיל (פ"א). א"כ. אי באשה איכא חזקה דמעיקרא גם לפי הנך יש מתרצים שבתי' ב'. א"צ כלל לחילוק אחר דא"ש וכפי שכ' בתי' ראשון. ואי דהשתא לתי' יש מתרצים ס"ל דגם אשה הויא ספק בלא חזקה ודלא כתי' א'. א"כ מ"ט טהורה ומאי מעליותא דספק בא לה הדם. הא לא הויא אלא ספק וליכא לאוקמא אחזקה וראיתי להגאון דברי חיים חיו"ד (סי' א) שנדחק שם טובא בביאור ד' הרשב"א הללו. יעוי"ש שביאר דבריו ע"פ שיטה דחויה שהובא במהרי"ט בתשו' ח"ב (סי' יא) שדחה אותה מהרי"ט שם בשתי ידים וגם אחרי כל אריכות דברי הדב"ח שם אין בהם כדי שביעה ליישב ד' הרשב"א בזה כאשר יראה המעיין שם

גם צריך ביאור מה דמסיים שם הרשב"א עלה דתי' היש מתרצים וז"ל ולא הוי דומיא דסוטה שנסתרה ודאי במקום הראוי לטומאה והלכך אזלינן הכא באשה להקל עכ"ד. וזה תמוה לכאורה דמאי שייטיה דסוטה הכא. דהא הרשב"א לאו מדין סוטה אתי עלה בקושייתו שם. תדע דהא הך דנגע בא' כו' דמטמאין רבנן הוא אפי' ברה"ר כמבואר בתוספתא והובא בתוספתא ריש נדה ובר"ש בטהרות (פ"ה מ"ז). וע"כ שהוא מדינא מכח חזקה דהא ספק טומאה ברה"ר טהור. ואי לסוטה מדמינן לה הא בלא"ה קשה בלא הא דנגע בא' אמאי טהורה לחולין משום חזקת הבדיקה דהא ס"ט ברה"י לא מהני חזקה כדמקשו תוס' ריש נדה. ועכצ"ל כמו"ש תוס' שם דלמפרע לא ילפינן מסוטה. רק דמקשה הרשב"א מכח דינא שיהא טמא באשה אפי' ברה"ר משום חזקה דשעמ"צ כמו בנגע בא' כו'. א"כ מה רצה בזה במ"ש ולא הוה דומיא דסוטה כו'

ונראה לפענ"ד בביאור דבריו עפמ"ש הרשב"א בחי' לחולין (ט) בסוגיא דמים מגולין דפליגי שם אביי ורבא. דאביי ס"ל חמירא סכנתא מאיסורא מהא דס"ט ברה"ר טהור ואילו ספק מים מגולין אסור ודחי רבא התם הלכתא גמירי לה מסוטה יעוי"ש. והאריך שם הרשב"א בביאור סוגיא זו, ותוכן דבריו שם מה שהביא בשם הרמב"ן דמים מגולין משעה שנתגלו בטלה חזקתן. ואפי' ס"ל לאביי דכל דבר שהוא ספק ואין לו להעמידו על שום חזקה מ"מ אם הוא תלוי בהתחדשות מקרה מיבעי לן למימר דלא נתחדש המקרה כמו במים מגולין דאע"ג דבטלה חזקתן משנתגלו מ"מ אמרי' דלא נתחדש הנחש והוי זה כמו חזקה ומותר וכן כל כה"ג ספק התלוי בהתחדשות מקרה כגון גבי טומאה אמרי' דלא נתחדשה הטומאה אפי' היכא דליכא למיקם אחזקה דמעיקרא ולא דמי לספק חלב ספק שומן שספק זה אין תלוי בשום מקרה ומעשה אלא ספק הוא מעולם מה הוא ספק זה הוא אסור אבל ספק התלוי בחידוש מקרה אמרי' דלא נתחדש המקרה. ורבא לא ס"ל סברא זו. ועיי"ש ברשב"א שכ' שם דמים מגולין דומה להא דאמרינן בנדה אשה כיון דשכיחי בה דמים כאינה מכוסה דמי. ומוכח דלאביי דס"ל גבי מים מגולין דאע"ג דבטלה חזקתן משנתגלו מ"מ אמרינן דלא נתחדש מקרה דשתיית הנחש. ה"נ גבי אשה אע"ג דכאינה מכוסה ובדוקה דמיא מ"מ אמרי' דלא נתחדש לה מקרה ראיית הדם עד עכשיו יעוי"ש

ועפ"ז יבואר ד' הרשב"א גבי הא דהק' מנגע בא' כו' אאשה. דמתחלה כתב יש מתרצים דאשה בדוקה היא ואע"ג דאמרו בגמ' אשה דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה היא משום חומרא דטהרות אמרו כן אבל נוגע זה לאו בחזקת חי הוא עומד. ואח"כ כתב דיש מתרצים לחלק בין אשה דספק ביאה הוא ובנגע בא' מגע ודאי וספק טומאה. דהנה לכאורה אי נימא דהא דאמרינן אשה דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא. דלאו דוקא לטהרות אלא גם לחולין כאינה בדוקה. אי נימא הכי תיקשי דאמאי טהורה לחולין ואפי' בלא ראתה עכשיו