עבודת הכהן נו

אשה. דעיקר הדין דגבי מת שהוא האדם הוא מגע ודאי וספק טומאה וגבי אשה ספק מגע וביאה היא. אמנם עיקר סברת הרשב"א בזה דמחלק בין ספק מגע לודאי מגע וספק טומאה ומהו הנפ"מ בזה יבואר זה לקמן

והשתא עפ"ז מיושב ג"כ שי' התוס'. דהא אשה שהיא עיקר ותחלת הדין שאנו דנין בזה ומספקינן לה מתי נטמאת אם למנות אותו מעל"ע במנין הימים של ימי טומאה. הא ספק זה הוא למפרע ואינו אותו ספק שבסוטה. דבסוטה הוה הספק אם נטמאת או לא. ובאשה לית כאן ספק אם נטמאת להבא. דהא עכשיו ודאי טמאה. רק דהספק הוא מתי נטמאת. וכיון דאין זה ספק שבסוטה משו"ה מוקמינן אחזקה וכיון שכבר העמדנו האשה על חזקתה לענין עצמה הרי היא טהורה בתורת ודאי. ושוב ממילא דבר הנגרר שהוא הטהרות שנגעו בה נמי טהורין. אע"ג דבטהרות אותו ספק דמתי נטמאת האשה הוא עצמו אותו ספק אם טמאין הטהרות מכאן ולהבא או לא. מ"מ כיון דאין דנין על דבר הנגרר תחלה. רק על דבר שבו נולד הספק כל שיש לו נפ"מ לאותו דבר שבו נולד הספק לענין עצמו. משו"ה הכא בנדה שהיא תחלת הדין אין בה להבא רק למפרע מוקמינן אחזקה. משא"כ במקוה דאע"ג דבו נולד הספק. מ"מ אין נפ"מ בספק זה רק לענין אדם וכלים שטבלו בה. ובהם אנו דנין אם הם טמאים עכשיו מכאן ולהבא ע"י מה שכבר חסר המקוה קודם שטבלו. א"כ ליכא כאן ספק דלמפרע מתי נטמא רק ספק אם הם טמאים עכ"פ מכאן ולהבא והוה כמו ספק שבסוטה אם היא טמאה או לא ומשו"ה לא דמי אשה למקוה וא"צ למה שנדחקו המפרשים בזה

ומיושב ג"כ לפ"ז קו' הר"ש הנ"ל מהא דנגע בא' בלילה כו'. דהא הך מת שבו נולד הספק אין בזה שום נפ"מ רק לענין הנוגע. ועיקר הדין אין לנו בזה עם המת כלל רק עם אדם הנוגע. ונוגע זה לא דמי לאשה שהאשה עכשיו מכאן ולהבא ודאי טמאה. רק שאנו מסתפקין שמא גם מקודם היתה טמאה כמו שהיא עכשיו טמאה. א"כ עיקר הספק הוא על למפרע. אכל בנוגע אנו מסתפקין בו אם הוא טמא או לא והוא אותו ספק שאנו מסתפקין בסוטה

פרט ה

כתבו התוס' בנדה (ב) ד"ה התם דמשו"ה מטמאינן לאדם הנכנס בבית המנוגע אע"ג דהשתא חסר הנגע ולא אמרי' הרי חסר הנגע לפניך ואוקי גברא בחזקת טהרה כדאמרי' גבי מקוה לטמא ודאי משום תר"ל. משום דדוקא גבי מקוה דרגילות להתחסר מעט מעט אמרי' הכי אבל הנגע רגילות להתחסר בבת אחת פחות מכגריס לכך אמרינן השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם כשיצא הכהן מן הבית ע"כ. וסיימו התוס' דבריהם שם בזה"ל וכשטימא הכהן את הבית אפי' נתחסר הנגע אח"כ קודם שנכנס זה גזה"כ הוא שהבית טמא מד שיראה הכהן בסוף השבוע ויטהרנו ע"כל. וכבר עמדו כל הבא אל המסלה דמה רצו תוס' בזה במה שסיימו וכשטימא הכהן כו' דאין לו שייכות כלל לכאורה למ"ש מקודם

ובחי' מהרמ"ל שם כתב לפרש דקשיא להו אפי' את"ל דחזקת הבית הוה חזקה ולא אמרינן הרי חסר לפניך מ"מ איכא נמי חזקה דגברא כנגד דנימא אוקי גברא בחזקת טהרה ונימא דמעיקרא נחסר הנגע והוה כפלגא ופלגא ואמאי אמרי' דטמא ודאי ומייתי מספק חולין בעזרה ולכך כתבו התוס' וכשטימא הכהן כו' דאפי' נימא שיועיל חזקת גברא למימר דבשעה שנכנס כבר היה חסר הנגע מ"מ אכתי טמא דכיון דכשיצא הכהן מן הבית היה שיעור הנגע בחזקת שלם וטימא הכהן את הבית גזה"כ הוא שהבית טמא והנכנס לתוכו אח"כ טמא אפי' נתחסר הנגע קודם שנכנס הוא טמא כו'. אבל אי הוה נוכל לומר דמטעם הרי חסר לפניך אתרע חזקת הנגע לא היה לנו להחזיק הבית בחזקת טמא כלל ולכך הוכרחו התוס' דדוקא במקוה אמרי' תר"ל משום דדרכו להתחסר מעט מעט כו' עכ"ד. וביאור דבריו הוא דחזקה דאדם שהיה טהור לא תעורר על שעת ההסגר שמא היה חסר בשעת הסגר. משום דאז עדיין לא באה הך חזקת טהרה דאדם דהא לא בא האדם כי אם אחר ההסגר אמנם לחוש שמא נחסר אחר הסגר קודם שבא האדם לבית בזה שפיר הרגישו התוס' דראוי לחוש למיהוי פלגא ופלגא גם אי אמרי' השתא הוא דחסר מצד חזקה דאדם וע"ז תי' וכשטימא הכהן כו' וכן ביאר דבריו בס' שושה"ע (כלל יב). אמנם אכתי אין זה מספיק לכאורה להיכא דהיה האדם בבית קודם ההסגר ועד לאחר ההסגר דגם אז הא פשיטא דמטמאינן להאדם בתורת ודאי להביא חולין בעזרה. ואמאי לא נימא אז מכח חזקת טהרה דאדם דכבר נחסר הנגע בשעת הסגר וליהוי פלגא ופלגא. דהא אם באמת היה נחסר הנגע בשעת הסגר הבית טהור

ונראה דזה א"ש על פי המבואר לעיל (פ"ד) בשם כמה מרבוותא דתמיד אין דנין אלא מעיקר הדבר שבו נולד הספק ואין אנו משגיחין בנגררת ועל חזקתה כמו בעירובין (לה) בעירב בתרומה שנטמאת וא"י אם קודם ביהש"מ שהוא שעת קניית עירוב ואו אחר ביהש"מ דמוקמינן לתרומה על חזקת טהרתן ואמרינן השתא הוא דנטמאו וקנה עירוב. ואע"ג דאיכא חזקה כנגד דהעמד אדם בחזקתו על תחום ביתו. מ"מ משגחינן בחזקה זו דנגררת אחר חזקת התרומה ומתחלה אנו צריכין לדון מדבר שבו נולד הספק ולהעמידו על החזקה ושוב הנגררת כמוה. וכן בהא דכ' הט"ז ביו"ד (סי' א) בשוחט שנבדק וא"י ה' שחיטה שהבשר אסור מטעם תר"ל גם הכלים אסורין ולא מהני להו חזקת היתר שהיה להם דחזקת היתר דכלים נגררת בתר הבשר שבו נולד הספק. וכן אידך דמייתינן התם יעוי"ש. ועפ"ז מיושב ג"כ הא דנגע. דכמו גבי עירוב דבשעת קניית העירוב שאז נולד הספק ומשתמשין אז להעמיד את התרומה על חזקתן. כבר נולדה גם חזקת אדם על תחום ביתו כנגד ומ"מ לא משגחינן בה מפני שהיא נגררת בתר התרומה שבה נולד הספק. ה"נ בנגע כיון דהנגע הוא הדבר שבו נולד הספק. משתמשין להעמיד על החזקה בשעת הסגר. אע"ג דהטהור בבית ונולדה חזקת טהרתו.