עבודת הכהן נד

טעמא. ושניהם מוציאים דבר אחד בבירור. כגון מיעוט מפילות למחצה נקבות. דגם מיעוט מפילות ממעט ומוציא מכללו זכרים בודאי כמו שממעט ומוציא מיעוט או מחצה נקבות, דהא כיון שהפילה בודאי אין כאן זכר. א"כ מפילות ונקבות שניהם מעידים בודאי שאין כאן זכר אבל מיעוט אונס אי אפשר לצרף למחצה דאין תחתיו דאע"ג דשניהם מורים ומעידים על ההיתר. מ"מ אין מעידים בבירור מחד טעמא. דהא מיעוט אונס אין ממעט תחתיו כמו שממעט מחצה דאין תחתיו. דהא אע"ג שהיה באונס מ"מ יוכל היות שהיה האונס תחתיו ובכה"ג לא מצטרפי תרי מיעוטי להדדי. דכל מיעוט עומד לנגדו הרוב ומבטלו. ועין שו"ת הגרעק"א (סי' קו) ובשו"ת ברית אברהם חיו"ד (סי' מג) ובחאה"ע (סי' סה) מש"ש בכה"ג

ומהאי טעמא נמי י"ל במ"ש התוס' בחולין (סג) בד"ה ודלמא אהא דפריך הש"ס ודלמא דעוף טמא נינהו והקשו דהא עופות טהורים הוו מרובין ניזיל בתר רובא. ולכאורה אמאי לא תי' כמו"ש הר"ן שם דסמכינן מיעוטא דעוף טמא למיעוט נו"ט והוה מע"מ. כמו"ש התוס' בב"ב (צג) דסמכינן מיעוט מפילות למיעוט דמחמת ביעתותא והוה מע"מ. אך למ"ש השמ"ק י"ל דתוס' ס"ל כסברת השמ"ק. ומשו"ה גבי רוב פרות מתעברות ויולדות שניהם מורים על ענין אחד ומטעם אחד. דהא לא בעינן שיהא מורה אלא דלאו מנגיחה הפילה. שזהו הטעם לפטור את בעל השור שנגח מדמי העובר משום דלא, מחמת נגיחה הפילה. ולכן מיעוט מפילות דהיינו שהיא מכלל המפילות מעצמן מורה זה בבירור דלאו מחמת נגיחה הפילה כמו שמורה מחמת ביעתותא. ושניהם ביחד מורים בבירור דלאו מחמת נגיחה הפילה. משא"כ בהא דלוקחין ביצים בכל מקום דאע"ג דשני המיעוטים מורים על איסור. אבל אין מורים על דבר אחד ואיסורייהו לאו מטעמא חדא הוא. דמיעוט עו"ט מורה שאסור מטעם עו"ט. ומיעוט נו"ט מורה שאסור מטעם נו"ט. ואין שניהם מוציאים וממעטים דבר אחד מחד טעה. ודומה למיעוט אונס דמשו"ה לא מצטרף למחצה דאין תחתיו משום דאע"ג דשניהם מורים על ההיתר. מ"מ אין שניהם מורים מטעם אחד. דיכול להיות באונס ותחתיו. א"כ אין מיעוט אונס מורה מה שמורה מחצה דאין תחתיו. וה"נ בזה. דמיעוט עוף טמא אין מורה שהוא טרפה. ומיעוט נו"ט אין מורה שהוא טמא ואין מורין על דבר אחד כמו שמורים מיעוט מפילות ומחצה נקבות שבודאי אינו זכר. וכן בקדושין (עג) דמצטרפין מיעוט פנויות ומיעוט מחמת רעבון ושניהם מורים שלא היה בזנות ולא זינתה. וכן בהא דכ' הכרו"פ (סי' טו) דסמכינן מיעוט נפל למיעוט דבמקום סייף נקב הוה, דשניהם מורים על ענין אחד מטעם אחד שאינו בן קיימא

אמנם אידך רבוותא לא מחלקי בהכי. דהתם בחולין גבי הא דלוקחין ביצים בכל מקום. כ' הר"ן דהני תרי מיעוטי דעו"ט ונו"ט מצטרפי להדדי. וכ"כ ג"כ הרמב"ן בחי' שם ממש כמו"ש הר"ן. וכ"מ מחי' רשב"א שם. וז"ל וקשיא לן היכי חיישינן לעופות טמאים דהא מיעוטא נינהו כו'. ויש מי שתירץ דסמוך מיעוט דעו"ט לנו"ט, ולא מיחוור דא"כ הול"ל ודלמא אסורות נינהו דהוה בכלל לשון זה בין נו"ט ובין עו"ט. אבל השתא דקאמר ודלמא עו"ט אין בכלל לשון זה בין עו"ט ובין נו"ט. ותי' דאע"ג דמינים טהורים מרובים ממינים טמאים אבל בעצם טמאים מרובים עכ"ל. והשתא אמאי לא דחה מטעם דתרי מיעוטי כה"ג לא מצטרפי להדדי א"ו דלא מחלק בהכי. ועיין ברכות (נג) גבי הא דמיעוט לכשפים ומיעוט לגמר דמצטרפי. ועיין בס' א"ר באו"ח (סי' ריז) שהק' דאמאי לא אמר משום מיעוט עכו"ם דנפ"מ להיכא דליכא למיחש לכשפים ותי' דשלא מענין ושם אחד לא מצטרפי. והוא ממש כמו"ש בדעת התוס'. ומ"מ אין מוכרח די"ל כמו שתי' שם עוד בס' א"ר שם דהכוונה דאפי' בכולם ישראל ג"כ אינו מברך משום דרוב לאו לריחא והוה רבותא טפי. ועיין בס' סמיכות חכמים לברכות שם שהק' ג"כ קו' זו ותי' בע"א יעוי"ש

והשתא לפי"ז י"ל בדעת התוס' בריש נדה דלא ס"ל לצרף מיעוט חיים שאין להם חזקה למיעוט מתים ואזלי לשיטתייהו. דס"ל דאע"ג דשניהם מורים לטמא את הנוגע. מ"מ אין שניהם מורים על דבר אחד מטעם אחד. דמיעוט מתים מורה שלא היה חי בשעה שנגע בו זה בבירור. ומיעוט חיים שאין להם חזקה אין מורה זה בבירור. דמ"מ יוכל היות שהיה חי בשעה שנגע בו. ודמי למיעוט אונם שאין מורה בבירור שהיה אינו תחתיו. ומשו"ה לא מצטרפי מיעוט אונס למחצה דאין תחתיו. וה"נ לא מצטרף מיעוט חיים שאין להם חזקה למיעוט מתים. אך הרשב"א ורמב"ן בריש נדה לשיטתייהו אזלי וכמוש"ל (פ"ב)

פרט ד

כתבו התוס' בריש נדה דהא דאשה נדה טהורה לחולין לכו"ע משום דמוקמינן אחזקה ומ"ש מספק טומאה ברה"י דטמא אע"ג דאיכא חזקת טהרה כדמשמע בגמ' במקוה שנמדד ונמצא חסר. דאמרי' בגמ' דהא דלרבנן ברה"י טמאות אע"ג דאיכא חזקת המדידה הוא משום דזה ילפינן מסוטה וטעם דתר"ל לא הוצרך אלא לטמא אפי' ברה"ר ותי' דלא ילפינן מסוטה לטמאה למפרע ולכן בטומאה דמעל"ע מוקמינן לה אחזקתה ע"כ. ועמדו המפרשים על דבריהם ונדחקו לבאר החילוק שבין אשה למקוה דסו"ס מה תירצו התוס' דהא גם מקוה הוא למפרע. ויעוי"ש במהרש"א ומהרמ"ל באורך בזה

גם הר"ש בטהרות (פ"ה מ"ד) הק' על שיטת התוס' שכ' דלמפרע לא ילפינן מסוטה מהא דנגע בא' כו' ולמחר מצאו מת דחכמים מטמאין כשעמ"צ ור"מ מטהר וז"ל ר"מ מטהר בתוספתא משמע דדוקא ברה"ר מטהר ר"מ. והא דחכמים מטמאין משמע בתוספתא דבראוהו חי מבערב מודים חכמים לר"מ. ומדמחלקינן בין רה"ר לרה"י יש לדקדק מכאן דלמפרע נמי ילפינן מסוטה וקשה דלא מחלקינן במעל"ע שבנדה ובריש נדה הארכנו בדבר יעוי"ש

ולפענ"ד נראה ליישב דעת התוס' בזה בהקדם דברי חי' הרשב"א בריש נדה שם שהק'