עבודת הכהן נג

יבא ומשום דתורה אמרה כן, דהא בלא"ה יש כאן תמיד רוב להיתר. וממ"נ דאי אזיל בועל לגבה פשיטא דהוה רוב כשרים ואי דאזלא איהי לבועל מ"מ הוה מע"מ וע"כ איכא רוב להיתר ותי' דצ"ל דקרא אתי היכא דידעינן דאזלא איהי אל הבועל כו' ע"כ. ולדברי הרשב"א עדיין אין מיושב שי' המ"מ. שכ' הב"ש דמשו"ה נאמנת גם ברוב פסולים הוא משום דדלמא אזלא איהי אל הבועל והוה כמע"מ, ולמ"ש הרשב"א הא גם כה"ג רוב פסולים הוא וכמו דס"ל להרשב"א ברוב כשרים דיש תמיד רוב להיתר דאפי' אזלא איהי לבועל הוה כמע"מ. ויש בהך צד דאזלא איהי לבועל מחצה כשרים המסייע לרוב דהך צד דאזיל בועל לגבה. ה"נ ברוב פסולים יש בהך צד דאזלא איהי לגבי בועל מחצה פסולים המסייע לרוב פסולים דהך צד דאזיל בועל לגבה וסו"ס איכא רוב פסולים. ועכצ"ל דהרשב"א והמ"מ באמת פליגי בכה"ג דהוה ספק בעיקר הרוב אם יש הכא רוב או מחצה. דלהמ"מ ספק בעיקר הרוב לא הוה רוב דרוב בבירור בעינן דליכא ספק שמא הוא מע"מ. אך הרשב"א פליג וס"ל דאדרבה כה"ג הוה רוב חשוב טפי. דהא בחד צד איכא רוב בודאי ואפי' לפי צד השני איכא מחצה שמורה מה שמורה הרוב ולהרשב"א צ"ל הא דנאמנת אפילו ברוב פסולין הוא כמו"ש הנ"י ביבמות פ' אלמנה בההוא עובדא דארוס וארוסתו בשם הריטב"א דחזקת כשרותה דאם מהני לגבי בתה יעוי"ש. ובמקו"א הוכחנו דכסברת הרשב"א הכי ס"ל התוס' בקדושין (עד) ד"ה אי מהתם [עיין בכלל ריעותא מחיים (פ"א)]

ועפי"ז נראה דלשי' הרשב"א כמו היכא דהוה ספק בעיקר הרוב אם יש כאן רוב או מחצה דהוה רוב מעליא. ה"נ בחזקה. דמ"ש חזקה מרובא. והיכא דהוה ספק בעיקר החזקה. אם יש כאן חזקה או שמא אין כאן חזקה רק ספק ג"כ הוה חזקה מעליא. דהא בהך צד דספק בלא חזקה יש מחצה המעיד ומורה אותו דבר שמעידה החזקה

ולפי"ז הנה בנידו"ד נראה ברור דאפילו הרשב"א מודה דאע"ג דהוה ספק בעיקר החזקה מ"מ החזקה בטלה. ולית לן לאוקמיה אחזקה. דדוקא היכא דבצד השני יש מחצה שמורה כמו שמורה הרוב והחזקה בזה שפיר ס"ל דהוה חזקה. אבל הכא בצד השני. דשמא גוף זה מהנך גופים דלית להו חזקת חיים הא איכא רובא שמורה היפך ממה שהחזקה שבאידך צד מורה. דהא מיעוט מתים ודאי מורה שהיה מת באותה שעה שנגע בו זה והך מיעוט דלית להו חזקת חי נמי. הא הוו כולהו בספק אם היה חי בשעה שנגע בו זה ואכתי לא מת או שכבר מת כיון דלית להו חזקת חי ונמצא שבצד זה דמיעוט חיים שאין להם חזקה ומיעוט מתים איכא רובא שמעיד שכבר היה מת בשעה שנגע בו זה. והוא היפך מה שמורה החזקה שבאידך צד דחיים דאית להו חזקה. וזה לא דמי לרוב כשרים. דהתם רוב כשרים שבהך צד דאזיל בועל לגבה מעיד שהיה כשר. ובאידך צד דאזלא איהי לבועל ליכא רובא דפסולים רק מחצה ואיכא מחצה כשרים שמורה מה שמורה הרוב דבאידך צד דאזיל בועל לגבה. והתם שפיר כ' הרשב"א דהוה רוב מעליא. אבל הכא גם הרשב"א מודה. וזה נראה בטעמא לרבנן לשי' הרשב"א ורמב"ן דס"ל דליכא הכא חזקת חי מה"ת וכמו"ש בחי' בריש נדה

אך כ"ז הוא אי אזלינן בתר רובא. אמרי' דבמחצה השנית. הנך גופים דלית להו חזקת חי איכא רוב למיתה. ומכח זה אמרי' דלאו בחזקת חי היה עומד. אבל לר"מ דחייש למיעוטא כנודע. א"כ לדידיה אין מעלה ברוב וגם רובא הוה כמו מע"מ. א"כ ה"נ סו"ס הוה מע"מ. דאין כאן אלא ספק אם היה גוף חי או גוף מת בשעה שנגע בו. וא"כ בהך צד דשמא מן הגופים שאין להם חזקה יש מחצה שמורה כמו שמורה החזקה דבאידך צד דהנך גופים דאית להו חזקה והוא חזקה מעליא. ומשו"ה ס"ל לר"מ דאיכא חזקת חי וכדאמרי' בעירובין (לה) ומשו"ה מטהר ר"מ ולא אמרי' כשעמ"צ: פרט ג

התוס' ריש נדה ד"ה מעל"ע כתבו ליישב אהא דאשה דדיה שעתה לשמאי. ולחולין גם להלל מטהרינן לה ומוקמינן אחזקת בדיקתה שטהורה היא, ומ"ש מנגע בא' כו' דמטמאין רבנן אפי' ברה"ר כשעמ"צ היכא דלא ראוהו חי מבערב ותי' דגם בנגע בא' דמטמאין רבנן מיירי לקדשים ע"כ. ומוכח דס"ל להתוס' דגם לחכמים דר"מ הוה הך מת בחזקת חי בשעה שנגע בו זה מה"ת והא דמטמאין כשעמ"צ אינו אלא מדרבנן משום חומרא דקדשים. ובהא איכא לעיוני לפימ"ש לעיל לשי' הרשב"א דאמרי' סמוך מיעוט חיים שאין להם חזקה למיעוט מתים והוה ספק אם יש כאן חזקה לחיים או רוב למיתה דבכה"ג לכו"ע אין דנין בזה חזקה. זולת לר"מ דחייש למיעוטא ולא אזיל בתר רובא. דאז הוי זה ספק בעיקר החזקה דמוקמינן אחזקה וככל מ"ש לעיל (פ"ב). אבל לדידן ולחכמים דר"מ לא. א"כ צריך להבין סברת התוס' בזה

ונראה דהתוס' אזלי בהא לשיטתייהו. דס"ל דלא סמכינן מיעוטא למיעוטא כה"ג. דאע"ג דתרי מיעוטא דעלמא סמכינן להדדי. אבל הך מיעוטא דחיים שאין להם חזקה למיעוט מתים לא סמכינן. וטעמא דמלתא הוא כמו שיבואר. הנה בכתובות (ט) כתבו התוס' בד"ה ואיבע"א לענין ספק נבעלה באונס ספק ברצון דרצון הוה רוב ואונס מיעוט וע"ז הק' דא"כ בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתי' דמי ולא נשאר אלא חד ספק ספק תחתיו ותי' ר"י דרוב ברצון לאו רוב גמור ע"כ. ובשמ"ק שם בכתובות הביא בשם הריב"ש בתשו' (סי' שעב) להק' על ד' התוס' דמה הוק' להם דהא שפיר אמרי' סמוך מיעוט אונס למחצה שאין תחתיו וכדאמרי' בר"פ האשה רבה סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות. ותי' ע"ז בשמ"ק שם וז"ל. ולא ידעתי מהו. דבשלמא הא דאמרי' סמוך מיעוט מפילות למחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוטא ניחא דתרווייהו המפילות והנקבות מגרעים כח הזכרים מחד טעמא. ולכן הוו זכרים מיעוטא ולמיעוטא ל"ח. אבל מיעוטא דאונס ומחצה דאין תחתיו שריותייהו לא הוה מחד טעמא וכל אחד עומד בפ"ע נגד תחתיו ברצון. מיעוטא דאונס נגד הרצון ומחצה דאין תחתיו נגד תחתיו כו' עכ"ל. הני דס"ל להשמ"ק לשי' התוס' דלא אמרי' תרי מיעוטי מצטרפי אלא היכא דהוה שריותייהו או איסורייהו מחד