עבודת הכהן נב

אלו כנראה באמת נעלם לפי שעה מהגאונים הנ"ל

עוד כתב שם הנוב"י דמ"ש וא"י אם חי או מת היינו. שא"י גוף זה שנגע בו. אם הוא מן החיים שבעולם או שהובא כאן מת מן המתים. דהא ודאי יש מת בעולם. בשלמא בראוהו חי ואנו מכירים אותו ואנו דנין אם איש זה היה חי בשעה שנגע בו זה או שכבר נתחדשה לו אז מקרה המיתה. בזה ודאי דמוקמינן ליה אחזקתו שהיה חי תחלה. אבל בלא ראינוהו מעולם יש לספק בו שמא הוא מת מן המתים שבעולם והובא לכאן וע"ז לא שייך חזקת חי עכת"ד. וגם דברים אלו אם שיותר נוחין לפרש כן ומתקבל על הלב וגם הלשון וא"י אם חי או מת מורה כן מדלא אמר וא"י אם הוא חי או מת. עכ"ז קשה דאמאי לא ניזול בתר רובא. דהא החיים לפי הנראה הם תמיד הרוב נגד המתים שבעולם וכד מספקינן על איזה גוף אם הוא מן החיים או מן המתים שהובא לכאן פשיטא דבעינן למיזל בתר רובא. וגוף זה ודאי היה מן החיים ולא מן המתים. ועכ"פ לכולהו פירושי עומד לנו כנגד סוגיא דעירובין (לה) דאמרי' להדיא דמשו"ה מטהר ר"ע משום דמוקמינן אחזקה דחי. הרי ע"כ דפלוגתא דר"מ וחכמים מיירי באופן דאית כאן חזקה. ולא בכל הני אנפין דמפרשי לחכמים דמטמאין משום דלית כאן חזקה. דאי מיירי באופן דלית כאן חזקה דחי. אמאי מטהר ר"מ ומפרשינן טעמיה משום דמוקמינן מלתא אחזקה. ובמאי פליג בזה אחכמים

ואנכי כשאני לעצמי אשר אחזה בזה להשקיט הסער הגדול הזה. הוא עפ"י הא דקיי"ל דמסמכינן מיעוטא למיעוטא והוה פלגא. כהא דחולין (סג) דאמרי' לוקחין ביצים בכ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות משום דנו"ט הוה מיעוטא. ופריך ודלמא דעוף טמא נינהו. וכ' ע"ז הר"ן שם וא"ת ומאי קושיא דעופות טמאים נמי מיעוטא נינהו וכדתניא לעיל שעופות טהורין מרובים מן הטמאים. ותירצו בזה דאע"ג דמיעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדי נו"ט הוה מע"מ ע"כ. וכה"ג כתבו התוס' בב"ב (צג) ד"ה איכא דסמכינן מיעוט מפילות למיעוט דמחמת ביעתותא והוה מע"מ. ובברכות (נג) דמצטרפי מיעוט לכשפים ומיעוט לגמר את הכלים. ובקדושין (עג) דמיעוט פנויות ומיעוט מחמת רעבון הוה פלגא. ועי' בכרו"פ (סי' טו) שכ' דמסמכינן מיעוט דשמא במקום סייף נקב הוה למיעוטא דנפל ומעידין תרווייהו שאין כאן חזקת בר קיימא יעוי"ש

והשתא לפי"ז נראה בהא דנגע בא' ולא ראוהו מעולם דמשו"ה לאו בחזקת חי עומד. משום דיש להסתפק בו במי נגע. ושמא נגע במי שאין לו חזקה. דהא גם ברוב החיים שבעולם גופייהו איכא מיעוטא דלית להו חזקת חי. דאמרי' בגיטין (כח) המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ומפרשינן בגמ' טעמא דחולה משום דרוב חולים לחיים אבל גוסס לא דרוב גוססין למיתה ע"כ. ואע"ג דכ"ז שהגוסס חי הרי הוא בכלל החיים והרי הוא כחי לכל דבר כדאי' במס' שמחות (פ"א) דזוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל בתרומה כו' והובא ברי"ף פ' אלו מגלחין ובטושו"ע יו"ד (סי' של"ט). וכ' הר"ן שם פא"מ דחי הוא לכל דבר כגון לענין גט ומתנה כו'. ועתוס' קדושין (עח) ד"ה לא צריכא. ובשלטי הגבורים שם כתב בגיטין בפ' כה"ג שלא אמרו בחולה שנותן לה בחזקת שהוא קיים אלא בחולה בידי שמים כגון צינים פחים וכיוצא בהן אבל חולה שהוכה ע"י אדם ושמא נעשה טרפה או ספק טרפה חוששין לו שמא מת וה"ז ספק ע"כ. ומבואר מכל זה דנהי דהחיים הם לפי הנראה רוב נגד המתים שבעולם. עכ"ז הא מן רוב זה יש לגרוע מיעוט שאין להם חזקת חי. דהא מיעוט חולים בידי שמים יש שאין להם חזקת חי כמבואר בגמ' שם. וגם יש אותן החולים דבידי אדם דלית להו חזקת חי כמו"ש בשה"ג שם. וגם איכא גוססין בעולם. וכל הנך הם בכלל רוב דחיים. וכיון דאיכא לגרוע כל הני מהך רובא ואיכא מיעוטא דלית להו חזקת חי. מצינן לאסמוכי מיעוט זה למיעוט מתים. דליהוי פלגא דלית להו חזקת חי. והשתא בשעה שנגע זה בלילה בגוף אחד ואיכא לספוקי בגוף זה מי הוא. שפיר הוי זה ספק אם נגע בגוף דאית ליה חזקת חי או בגוף מן הגופים דאין להם חזקה. ולית כאן למיקם אחזקה ודוקא בראוהו חי מקודם וראוהו שהוא מן הגופים שיש להם חזקה דחי שפיר מודים חכמים לר"מ דמוקמינן אחזקה אבל היכא דבהא גופיה מספקינן אם גוף זה הוא מהנך דאית להו חזקה דחי או לא פשיטא דלית לן לאוקמיה אחזקה מספיקא. ונוכל לומר דשיערו חכמים דהא דחיים הם רוב נגד מתים הוא בצירוף כל הנך חיים שאין להם חזקת חי. וכד מצרפינן מיעוט זה למיעוט מתים הוה פלגא נגד חיים. והספק שקול אם גוף זה יש לו חזקת חי או לא, וכיון דהספק הוא בחזקה גופה אי אית כאן חזקה או לא. משו"ה מטמאין חכמים בלא ראוהו חי. דליכא לאוקמיה אחזקה. ועיין בפר"ח יו"ד (סי' קט) ובס' מנח"י (כלל כ"א אות ו) ובש"ך יו"ד (סי' קז ס"ק א) דמבואר דרובא לא בעינן כפל אלא משהו יותר. ועפרמ"ג ליו"ד בפתי' לה' תערובות (פ"א) שכתב דבגופים וביבש לכו"ע סגי בגוף א' יותר כמו בסנהדרין י"א מזכין וי"ב מחייבין הוה רוב יעוי"ש

פרט ב

ואשכחנא פתרי לפי"ז בטעמא דר"מ דפליג ומטהר דלפי האמור שפיר י"ל דאע"ג דלחכמים ליכא לאוקמיה אחזקה וכמו שנתבאר. מ"מ לר"מ לשיטתי' שפיר מוקמינן אחזקה וכמו שיבואר, דהנה המ"מ (פט"ו מא"ב) כתב דלכן בראוה מדברת או מעוברת דנאמנת האם לומר על בתה דלכשר נבעלתי משום דמן התורה ספק ממזר יבא רק מדרבנן אסור ולהכי מדרבנן מהני ברי דידה יעוי"ש. והובאו דבריו בב"ש (סי' ד סקל"ט). וכ' ע"ז בב"ש שם אע"ג דברוב פסולים ג"כ נאמנת הטעם הוא לדעת המ"מ דדלמא אזלא איהי אל הבועל והוה כקבוע וכמע"מ ואי הוה ידעינן דאזל הבועל אצלה אה"נ דא"נ ברוב פסולין עכ"ד. אך הרשב"א בחי לקדושין (עג) הק' אהא דאמרי' שם בגמ' דשתוקי כשר מה"ת משום דרוב כשרים אצלה מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגביה הוה קבוע והתורה אמרה ספק ממזר יבא והק' הרשב"א דלמאי בעי הש"ס לטעמא דספק ממזר