עבודת הכהן מט

זהו דוקא כשיש נפ"מ בספק זה לאותו דבר עצמו שבו נולד הספק אז אין משגיחין בנגררת משא"כ במקוה שאין נפ"מ אי חסר עכשיו או מכבר להמקוה עצמה רק לאדם וכלים שטבלו בה בזה דנין דין הנגררת ומשו"ה כיון דלאדם וכלים אין נפ"מ כלל בספק זה אלא אם הם טמאין מעכשיו ולהבא אין זה דין דלמפרע יעוי"ש מש"ש בזה. והשתא בהא דמחט שבו נולד הספק. דמ"מ אין שום נפ"מ למחט עצמו אם נטהר מכבר אלא לענין הטהרות שנגעו בו. ובהם אין נפ"מ אלא אם טמאין מכאן ולהבא או לא הוה זה דין דלהבא

ולכן נראה דביאור ד' התוס' הוא כן. שעמדו דהא כיון דאיכא חזקה למחט שמכירה שהיא טמאה כמוש"ש רש"י והיה שלם מתחלתו ודאי דלא מהני שעמ"צ להחזיק ודאי דכמו שהוא עכשיו כן היה מקודם נגד חזקה דמעיקרא. ולכן כתבו דשעמ"צ דאמר תנא דמחט הכא לאו למימרא דמשו"ה טהור משום חזקה דשעמ"צ אלא דעיקר הטהרה משום חזקת הטהרות דהוה חזקה נגד חזקה והוה ספיקא בדשאבד"ל. אלא משום דהכא לכאורה לא מהני חזקה דטהרות למשוי ספיקא וכמו שהקשינו לעיל (פרט ו) דהא דומה לכל הני דמייתינן לעיל (פ"א) דמשעה שנולד הספק ע"י מקרה הראוי לסלק החזקה וספק אם סילקה שוב לא מוקמינן אחזקה וה"נ משעה שנפל המחט על הטהרות ספק שלם ספק נשבר ליכא לאוקמא אחזקה. וע"ז אמר תנא דמחט דאיכא הכא שעמ"צ. והיינו כיון דקיי"ל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן כמו"ש בחולין (נו) יעוי"ש משו"ה לא אתרע חזקת הטהרות וקיימו אחזקתייהו. והיינו דאע"ג דאין שעמ"צ עושה פעולה להחזיק בהיפך ממה שמורה חזקה דמעיקרא מ"מ לענין זה עושה פעולה דלא תיהוי חזקה דטהרות חזקה דאתרע מחמת מקרה נפילת המחט. דע"כ לא אמרינן דמשעה שנולד הספק ע"י מקרה אתרע חזקה היינו דוקא היכא דליכא לאכרועי בהא מלתא כלל. כמו בנפל הגל על האדם לית לן לאכרועי כלל אם המית הגל אותו או לא. דהא מה שהוא תחת הגל הוא כעצמים בבטן המלאה ומאן מוכח וכשם שאין אנו רואים אותו מת בשעה שמפקח עליו את הגל כן אין אנו רואים אותו חי וכן בהא דכ' תוס' גבי סוטה בחולין (ט) ונדה (ב) דמשעה שקינא לה ונסתרה אתרע חזקת טהרה דידה. שאין למראה עינינו לא כך ולא כך. וכן בזרק קדושין סק"ל שכ' תוס' בכתובות (כג) דאתרע חזקת פנויה וכשם שלא ראינו קרוב לה כך לא ראינו קרוב לו. אבל הכא במחט לא תוכל לומר דאתרע חזקת טהרות משום דנפל מחט טמאה לפניך וקרה המקרה. דאדרבה הא נשבר המחט לפניך. ולפי מה שמורה שעת המציאה עדיין לא יצאו הטהרות מחזקתן ועליך הראי' שנפל המחט שלימה. ונהי דקרה מקרה מ"מ הא אנו רואים לפנינו שהמחט שבור. ונמצא דשעמ"צ מסלק ריעותא דמקרה. דע"י מקרה הנפילה לא הורע כחה דחזקה דטהרות כיון דבשעת המציאה ראינוהו שבור. וזמש"ש תוס' לאו משום דהוה כשעמ"צ מה"ת להקל אלא משום דמוקי לטהרות כו'. ורצונם דשעמ"צ מסלק ריעותא דמקרה דלא תיהוי חזקה דטהרות חזקה דאתרעא ומשום הכי אמר תנא טעמא דכל הטומאות כשעמ"צ. ומיושב מה שהקשינו לעיל ריש (פרט ו) ואתי שפיר

פרט י

כתב הגאון בעל מנחת יעקב בס' תורת השלמים (סי' יז) בעצם שנמצא בתבשיל של חלב ולא היה עליו בשר שאנו מסופקים אם היה עליו בשר בשעה שנפל לקדירה. ודן בזה מהא דכל הטומאות כשעמ"צ. והביא ראיה מהא דתנן גבי מחט שנמצאת חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעמ"צ. הרי דאפילו להקל אמרינן כשעמ"צ ע"כ. והביאו בש"ש (ש"ג פ"ה) והק' עליו משי' תוס' ריש נדה שכ' דהא דכל הטומאות כשעמ"צ אינו אלא לחומר קדשים והא דגבי מחט אמרינן להקל ג"כ הא כתבו התוס' בנדה (ד) דלאו משום שעמ"צ אלא משום דמוקמינן לטהרות אחזקתייהו ואין לומר דה"נ יש להקל משום חזקת התבשיל שהיה בחזקת היתר. דנראה דגם במחט אין התירו משום חזקת טהרה דהא ברה"י קיי"ל דספיקו טמא ואפי' איכא חזקה לטהרה אלא עיקרה דמחט משום דדשאבד"ל הוא כמו"ש רש"י בנדה (ד) ד"ה מכדי. ואי לאו חזקת הטהרות איכא חזקה לטמא משום חזקת המחט דגם בדשאבד"ל טמא עכ"ד. וכבר הוכחנו לעיל (פ"ז) דע"כ ליכא לפרש דברי התוס' משום ספק בדשאבד"ל דא"כ א"צ כלל הכא לטעמא דשעמ"צ ואמאי אמר תנא טעמא דשעמ"צ משום שכן הוא בכל הטומאות כשעמ"צ

ועכצ"ל דמפרשינן ד' התוס' כהנוב"י במהד"ק חאה"ע (סי' לא) המובא לעיל (פ"ז) וסדרי טהרה המובא לעיל (פ"ח) דמפרשים דתוס' ס"ל דהך מחט הוי דשיבד"ל ומיירי דבא ע"י אדם וכדאמרינן בנדה (ה) דטומאה הבאה ע"י אדם נשאלין עליה והוה כאן ספיקא בדשיבד"ל דאוקי חזקה דטהרות נגד חזקה דמחט ומחזיקין כשעמ"צ לטהר ומשום דהוה טומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה וקיימא אדינא דמהני חזקה לטהר כמו"ש תוס' ריש נדה ד"ה מעל"ע. וא"כ שפיר מוכיח בזה בעל תוה"ש

אמנם לפמ"ש לעיל (פ"ט) דדחוק בעיני לפרש דמיירי בשהמחט בא דוקא ע"י אדם ונצטרך גם לעשות מחלוקת בזה בין רש"י לתוס' וכתבתי לפרש ד' תוס' דכונתם דשעמ"צ הכא אין עושה פעולה אלא דלא תיהוי חזקה דטהרות חזקה דאתרע. דהא משעה שנפל המחט על הטהרות ספק שלם ספק נשבר אתרע חזקה דטהרות וככל הני דמייתינן לעיל (פ"א). מיהו כיון דשעמ"צ מורה לפנינו שהמחט נשבר ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן למימר דשלם נפל דאין לנו אלא מה שעינינו רואות ולא דמי לכל הני דמייתינן לעיל. יעו"ש שהארכנו קצת בזה. וא"כ לפי"ז לכאורה לא מוכח מהא דמחט אלא דשעמ"צ עושה דלא תיהוי חזקה דטהרות חזקה דאתרע ושוב הוה ספק זה בדשאבד"ל. אבל מה מועיל זה להא דעצם שנמצא בתבשיל. דהא סו"ס נהי דחזקה דתבשיל לא אתרע מ"מ הא איכא חזקת העצם שהיה עליו בשר כנגדה והוה ספיקא באיסורא: