עבודת הכהן מו

מת מטמאין רבנן אף ברה"ר כמבואר בתוספתא היכא דלא ראוהו חי מבערב משום דכל הטומאות כשעמ"צ ואשה נמי אמרי' לקמן כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא ואמאי מטהרינן לחולין גם ברה"י וי"ל דלקמן נמי גבי נגע בא' כו' מיירי בקדשים כו' עכ"ל. ומבואר מדמדמו הך דנגע בא' כו' לאשה, ע"כ הא דנגע בא' בלילה גם בלא ראוהו חי הוה חזקה כמו גבי אשה דמוקמינן לה אחזקה קמייתא אע"ג דאמרינן בגמ' דכאינה בדוקה היא, וצ"ל דכוונתם. דנהי דגם בלא ראוהו חי מבערב, נמי הוה חזקה כמו ראוהו מבערב. דהא גם בלא ראוהו מבערב הא ע"כ היה לו חזקת חי משנולד עכ"ז הוה ס"ל להתוס' בהס"ד דמ"מ בלא ראוהו חי דהחזקה היה מזמן רב כמ"ש החכ"צ בתשו' (סי' ג) שזהו החילוק בין ראו"ח או לא ראוהו חי וכן מבואר חילוק זה בין זמן רב למועט בתוס' רי"ד לקדושין (עט) אע"ג דבלא שעמ"צ אין נפ"מ בין הוחזקה החזקה מקרוב או מזמן רחוק. מ"מ בדאיכא שעמ"צ הוה ס"ל לתוס' בהס"ד דמחזיקין כשעמ"צ דהא דקיי"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא דילפינן זה מנגע כמו"ש תוס' בחולין ונדה. הוא דוקא בכה"ג דנגע שהיה חזקה בדוקה מזמן קרוב שראה הכהן והסגיר הבית אבל מזמן רב דלא דמי לנגע שעמ"צ עדיף. ולזה הוכיחו מאשה דג"כ מיחשבא חזקה קלישא כמו לא ראוהו מבערב דמשום דשכיח בה דמים הויא כלא נבדקה מקרוב ומ"מ עדיפא חזקה קמייתא מדהשתא אלמא דגם לענין שעמ"צ ג"כ אין חילוק בין ראוהו חי מבערב או לא, ותי' דגם בנגע בא' כו' דאמרי' כשעמ"צ הוא לחומרא לקדשים בלא ראוהו מקרוב. ועפי"ז הק' ממחט דגם מחט לא נבדק מקרוב והוה כמו לא ראוהו חי ואמרי' כשעמ"צ להקל ומשמע כמו שעלה ע"ד התוס' בהס"ד בקושייתם דלענין שעמ"צ יש חילוק בין נתחזקה החזקה מקרוב או לא. וכיון דמחט לא נבדק מקרוב רק שידענו שמתחלתו היה שלם הוה חזקה קלישתא במקום חזקה דהשתא ומשו"ה מחזקינן כשעמ"צ להקל. משא"כ למסקנת תוס' שם דגם לענין שעמ"צ אין חילוק לחולין בין ראוהו חי מקרוב או לא ודאי דק' ממחט ולכן תלו קושייתם שפיר במה שפי' לעיל

אך כגון דא עקא, ואם נפרש כהנוב"י וש"ש דמ"ש תוס' דמוקמינן לטהרות אחזקתייהו. היינו דהוה חזקה נגד חזקה והוי ספיקא יש כאן מקום עיון טובא וצע"ג. דהא באמת מצינו במקוה שנמדד וטובל הטמא ונטהר אעפ"י שלא מדדו אחר הטבילה. ועי' בשו"ע יו"ד (סי' רא סס"ה) ובאחרונים שם. ובסכין של שחיטה שנבדק ושחטו בו ונאבד הסכין אח"כ סומכין על חזקת הסכין כמבואר בד' הרא"ש בפ"ק דחולין וחי' רשב"א שם (י) ורמב"ם (פ"א משחי' הכ"ה) ובשו"ע יו"ד (סי' י"ח סי"ב). הרי אע"ג דאיכא חזקת טמא נגד חזקת המקוה וחזקת א"ז דבהמה נגד חזקת הסכין ומ"מ לא הוה ספיקא. וכן בשולח גט למדה"י נותן לה בחזקת שהוא קיים ועי' גיטין (כח). אע"ג דאיכא חזקת א"א נגד חזקת חי וכה"ג טובא איכא. ועיקר דין החזקה ילפינן מבית המנוגע ואתי חזקת הנגע ומסלק לחזקת טהרה דאדם הנכנס לבית ודאי גם להקל דמביא חולין בעזרה. ועכצ"ל דלא דמי כל הני לחזקה נגד חזקה דעלמא. דדוקא בכה"ג דכ' התוס' בכתובות (ט) ד"ה לא צריכא הוה חזקה נגד חזקה למיהוי ספיקא. יעוי"ש שכ' לענין פתח פתוח והספק הוא שמא תחתיו זינתה או לאו תחתיו דאיכא חזקת בתולה שמורה דהשתא תחתיו זינתה ונבעלה ואיכא נמי חזקת כשרות מתחלתה שמורה דלאו תחתיו והוה ספיקא. ודוקא בכה"ג דשני החזקות נולדו בבת אחת בגוף אחד כמו חזקת בתולה וחזקת כשרות. או אפילו בשני גופים ונזדמנו אח"כ יחד שאין אחת מהן עשויה לסלק לחבירתה בזה כח שני החזקות שוות ואי אתה יודע איזה מהן לתפוס הוה ספיקא. אבל בכה"ג דמקוה דעיקר חזקת המקוה עשויה לסלק חזקת הטומאה ואחר שהוחזק הטמא באם חזקת המקוה לסלקה לחזקתו. וכן חזקת הסכין מסלק חזקת א"ז דבהמה. וכן חזקת חי דבעל עשויה לסלק חזקת א"א ע"י מעשה דמסירת הגט שגירשה בחייו. וכן כל כה"ג דחזקה שבאה אח"כ עשויה לסלק לחזקה קמייתא אנו לומדין דבר זה מנגע שאחר שהוחזק הטהור נכנס לבית המנוגע. וחזקת הנגע שבא אח"כ להאדם העשויה לסלק לחזקת הטהרה מסלקת לה לגמרי ועדיפא חזקה בתרייתא שבאה אח"כ מקמייתא. דתמיד הך בתרייתא שבאה אח"כ היא המסלקת וקמייתא היא המסתלקת. ועדיפא מסלקת ממסתלקת. וכבר אסברינן לה בכלל דין חזקה נגד חזקה טעמא דמלתא. והוא משום דהך חזקה ראשונה המסתלקת הא משעה שבא לה חזקה שניה ונזדמנו יחד כגון הטמא בשעה שטבל במקוה הא אפילו לא היתה המקוה אלא מסופקת אם היא שלימה או חסירה. מ"מ כבר אתרעאי חזקת הטמא משעה שקרה לה מקרה הטבילה שהרי ראויה היא לסלקה. ודמי לנפל הגל על האדם ואינך שהובא לעיל (פ"א). משא"כ חזקה שבא לה אח"כ דהיינו חזקת המקוה. הא לא קרה לה שום מקרה שראוי לסלקה דהא טבילת הטמא אין מחסר המקוה אבל מקוה שלימה מטהרת הטמא. ונמצא דחזקת המקוה היא בתוקפה ולא אתרעאי כלל ע"י מקרה הטבילה. וכן לענין סכין דאפילו היה מסופק שמא הוא שלם וכשר לשחוט כבר אתרע חזקת א"ז דהא קרה לה מקרה הראוי לסלק דהא אם הסכין שלם נסתלקה חזקה דא"ז אבל חזקת הסכין לא אתרע ע"י מקרה השחי'. וכן חזקת טהרה דאדם כבר אתרע ע"י הכניסה לבית המנוגע אבל חזקת הנגע היא בתוקפה. ומשו"ה בכל כה"ג אתיא חזקה דלא אתרעאי ומסלקת לחזקה דאתרעאי. משא"כ בחזקה נגד חזקה כי הא דתינוק שנמצא בצד העיסה בקדושין (פ) ונדה (יח) דמבואר שם דאי לאו דרוב עדיף מחזקה הוה פלגא ופלגא משום חזקה נגד חזקה. אע"ג דחזקת טמא דתינוק עשוי לסלק לחזקת טהרה דעיסה. מ"מ א"ש לפי' התוס' שם שכ' דתינוק ודאי טמא והספק הוא על הנגיעה. דהשתא הוה זה ספק אם קרה המקרה כלל. ובזה גם חזקת טהרה דעיסה ג"כ לא אתרעאי כלל ע"י הזדמנות שני החזקות ביחד. ויעוי"ש שהארכנו שם בזה בראיות ברורות נצבות כמו נד דהכין הוא כדכתיבנא ויישבנו שם זה גם לשיטת רש"י שם יעוי"ש

והשתא לפי"ז הא במחט שנפלה ע"ג טהרות דומה זה ממש לסכין שבא אח"כ לסלק חזקת א"ז ולחזקת הנגע שבא אחר כך לסלק חזקת טהרה דאדם וכן המקוה באה אח"כ לסלק חזקת הטמא