עבודת הכהן מה

קמייתא א"כ אמאי טרחו תוס' כלל להמציא חזקה לטהר משום הטהרות. הא בלא"ה הוה מחט דבר שאבד"ל כמו"ש רש"י בנדה (ד) אהא דפריך הש"ס מכדי האי ככר ס"ט ברה"י ומשני דהוה דשאבד"ל. וכ' רש"י דה"ה דהו"מ למיפרך אמחט ולשנויי כדמשני בככר ע"כ. ודשאבד"ל טהור גם בדליכא חזקה. וצריך לדחוק בזה כמו"ש הגאון סדרי טהרה בחי' לנדה (שם) על פירש"י דמחט שבא על הטהרות ע"י אדם הוה דשיבד"ל וכדאמרינן בגמ' שם (ה) דא"ר יוחנן ס"ט הבאה ע"י אדם נשאלין עליה ונימא ג"כ דמשום דהוה טומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה ומהני חזקה כמו"ש התוס' ריש נדה ד"ה מעל"ע אמנם לפמ"ש בכלל דין חזקה דשעמ"צ (פ"ד) דדוקא נדה דהנפ"מ בספק זה לטמא יום דלמפרע הוה זה למפרע. ואע"ג דטהרות שנגעו בה יש נפ"מ אם טמאין להבא אין משגיחין בנגררת. משא"כ מקוה שאין בה עצמה שום נפ"מ רק לאדם הטובל הוה להבא אם טמא או לא יעוי"ש מש"ש בזה בדברים נכונים. והשתא ה"נ בהא דמחט דליכא הכא שום נפ"מ בספק זה להמחט עצמו רק לטהרות שנגעו בו. ובזה בעינן לדון דין הנגררת שהם הטהרות ובהן הנפ"מ בספק זה להבא דמי זה ממש למקוה דס"ל לתוס' שם דלא הוה למפרע

ובעיקר דברי המקו"ח שכ' דאין מחזיקין חזקה א דמעיקרא ממקום למקום. אף שכן כתב ג"כ הגאון נוב"י במהד"ק חאה"ע (סי' לא). מ"מ כבר כתבנו בכלל דין חזקה דשעמ"צ שנעלם מהם לפי שעה דברי חי' רשב"א ורמב"ן ריש נדה שכ' להדיא בהיפך יעוי"ש במש"ש דאילו היה להך מת חזקת חי הוה מוקמינן אחזקה אע"ג דנמצא שלא במקום שהוחזק יעוי"ש

פרט ז

איברא דהגאון נוב"י שם במהד"ק חאה"ע (סי' לא) מפרש לה לד' התוס' גבי מחט באופן דאיכא חזקה דמעיקרא דהא איכא למימר העמד מחט על חזקתה שהיתה טמאה עד עכשיו דהרי במחט שמכיר בה שהיא טמאה עסקינן וכמו שפירש"י במס' נדה שם א"כ אוקמה אחזקה קמייתא ועכשיו אחר הנפילה נשברה והעלתה חלודה ולכן כתבו תוס' דמוקמינן טהרות אחזקה דהשתא הוה חזקה נגד חזקה ולכך מוקמינן אשעת מציאה משום דליכא חזקה קמייתא והיכא דליכא חזקה קמייתא מחזקינן כשעמ"צ עכת"ד שם. אמנם ע"ז יש לתמוה לפי מ"ש רש"י שם בנדה (ד) אהא דפריך הגמ' מכדי האי ככר ס"ט ברה"י הוא ומשני משום דהוה דשאבד"ל וכ' רש"י דה"ה דהו"מ למיפרך אמחט ולשנויי כדמשני בככר ע"כ. הרי דהך מחט דשאבד"ל וא"כ תמוה לאיזה צורך בעינן הכא לשעמ"צ דליהוי חזקה לטהר. דהא בלא"ה כיון דדשאבד"ל טהור גם בלא חזקה גם ברה"י. וצ"ל דאזיל בהא כשי' הסדרי טהרה בחי' לנדה (שם) שכ' על ד' רש"י שם דלהתוס' י"ל דס"ל דמחט כיון דבא על הטהרות ע"י אדם הוה כדבר שיבד"ל וכדאמרי' בגמ' שם (ה) דאר"י טומאה הבאה ע"י אדם נשאלין עליה וא"ש דעיקר הטהרה הוא משום חזקה דשעמ"צ. והא דמהני חזקה צריך לומר דהוה למפרע ולא ילפינן מסוטה ן כמו"ש תוס' לעיל

וראיתי להגאון ש"ש (ש"ג פ"ה) דמפרש לה ג"כ דאיכא חזקה קמייתא למחט. אך מפרש לה בפשיטות דהוה דשאבד"ל וכמו"ש רש"י והוק' לתוס' דהא חזקה לטמא גם בדשאבד"ל מוקמינן על החזקה לטמא ואיך מטהרין משום שעמ"צ דהא במקום חזקה דמעיקרא חזקה דהשתא לאו כלום. ומשו"ה פי' דלאו משום שעמ"צ אלא משום חזקה דטהרות והיינו דכיון דהוי חזקה נגד חזקה הוי זה ספיקא בדשאבד"ל יעוי"ש. ודבריו תמוהין טובא דלפי"ז דעיקר הטהרה הוא משום ס"ט בדשאבד"ל ושעמ"צ לא מעלה ולא מוריד הכא. א"כ למאי אמר תנא דמתני' דמחט כלל טעמ' משום דכל הטומאות כשעמ"צ נימא טהורה ותו לא. כיון דטעמא דשעמ"צ לא שייך הכא כלל לטהר משום זה. דבשלמא אם דין טהרת הטומאות גבי מחט תליא בדין של כל הטומאות דבכל הטומאות תמיד הדין כן שמחזיקין כשעמ"צ בין להקל ובין להחמיר שפיר אמר טעמא משום דכל הטומאות כו'. כלומר דהכי הוה בכל הטומאות דמחזיקין כשעמ"צ. אבל השתא דהא דטהור הוא משום דהכא הוה דשאבד"ל, ואם היה דשיבד"ל באופן דמהני חזקה לטהר כגון היכא דלא דמי לסוטה. ושעמ"צ מורה לטהר לא מטהרינן משום שעמ"צ דלא חזקה היא. א"כ ודאי קשה מה דתלי טעמא משום דבכל הטומאות הוה כשעמ"צ וזה אינו אמת דהא דוקא הכא דנין כמציאתו משום דהוה ס"ט בדשאבד"ל

אמנם גם לשי' זו דמפרשינן דברי התוס' דמיירי באיכא חזקה למחט שהיתה טמאה עד עכשיו והיתה שלימה אכתי לא מיחוור ואיכא לעיוני בהא. דא"כ צ"ב לכאורה מה דתלו התוס' קושייתם זאת בהא דמחט ממה שפירשו לעיל דהא דאמר תנא טעמא דכל הטומאות כשעמ"צ אינו אלא לחומרא בעלמא לקדשים. דהא בלא"ה גם לאידך ראשונים דמפרשי הא דכשעמ"צ דגבי נגע בא' כפשטי' מה"ת וגם לחולין ומפרשי דהך מת לאו בחזקת חי היה עומד כמבואר ברמב"ן ורשב"א בחי' בריש נדה ומטעמא דמבואר אצלינו בכלל דין חזקה דשעמ"צ יעוי"ש. הא לשי' זו ג"כ קשה דהא במקום חזקה דמעיקרא חזקה דהשתא ודאי דלאו כלום היא לכו"ע כדילפינן מבית המנוגע וכמו"ש תוס' בחולין (י) ובתוס' נדה (ב) ד"ה דאיכא. ובשלמא אי מיירי הכא בדליכא חזקה דמעיקרא גבי מחט אע"ג דדחוק ג"כ לפרש דתוס' ס"ל דשעמ"צ לאו חזק' היא כלל גם בדליכא חזקה דמעיקר' וכמוש"ל (פ"ו) שזה הוא נגד דברי התוס' בפסחים גבי מפקח את הגל. עכ"ז אם נסבול דוחק זה א"ש הא דתלו הקו' בהא דפי' לעיל דשעמ"צ אינו אלא לקדשים. משום דלהרמב"ן ורשב"א א"ש. דדוקא גבי נגע בא' כו' מטמאין כשעמ"צ גם לחולין וכדמפרשי טעמא שם בחי' דהך מת לאו בחזקת חי עומד. וא"כ גבי מחט דנמי ליכא חזקה דמעיקרא משו"ה דנין כשעמ"צ גם להקל. אבל אי מפרשינן בדאיכא חזקה דמעיקרא הכא גבי מחט ודאי לכאורה תמוה מה דתלו קושייתם בהא דפי' לעיל דשעמ"צ אינו אלא לקדשים

מיהו אי משום הא י"ל דלא איריא. ויש ליישב זה לפענ"ד עפ"י דברי התוס' לעיל (ב) בד"ה מעל"ע וז"ל וא"ת מ"ש דבנגע בא' בלילה ולמחר מצאו