עבודת הכהן מד

וכבר בא השינוי מקרה הזמן דביהש"מ ועוד דא"כ הרי תמיד מבורר ביהש"מ מכח יום שלפניו שהוא מן היום. א"כ אין ביהש"מ ספק כלל אלא תמיד הוא מיום שלפניו ודאי מכח חזקה הקדומה ואמאי קרינן ליה ספק בכל דוכתי. א"ו מוכח דאדרבה דכה"ג דספק ביהש"מ שהוא ספק לעולם שאם נבררהו עכשיו ע"י חזקה דמעיקרא ע"כ צריך להיות מבורר כן לעולם הוא כמ"ש לענין ספק דטבע ומציאות דלא משמש ע"ז חזקה דמעיקרא לברר כלל

אמנם התם בסוגיא מיירי מחזקת רשות דהממע"ה ונודע דחזקת ממון ורשות לאו חזקה המבררת היא כמו חזקה דמעיקרא אלא דמספיקא אין לנו כח להוציא מרשות מי שהיו. וכמ"ש בקונטרס הספיקות שבסו"ס קצוה"ח (כלל א' אות ה') ובנתיה"מ (סי' ל"ד) יעו"ש. ומשו"ה אע"ג דספק זה נשאר כן לעולם ולא מתברר ע"י חזקה מ"מ בהיום חול הוי הקדש המוציא ובהיום קודש הוה הוא המוציא מן רשות הקדש והממע"ה. וכ"כ הגאון מקו"ח (סי' תקס"ב) יעו"ש מש"ש בזה. ולענין עירוב כיון דמספיקא לא מצינן להוציא מרשות הקדש דהממע"ה שוב לא הוה סעודה הראויה ואינו עירוב וזה ברור. ועי' מ"ש בזה בספרנו ונגש הכהן (כ"ג פ"ג)

פרט ו

כתבו התוס' בריש נדה (ב') אהא דאמרי' שם דכל הנשים דיין שעתן דמוקמינן לאשה אחזקת טהרה והשתא הוא דראתה, דהא דתנן בטהרות (פ"ה מ"י) והובא בגמ' שם (ד') נגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת דחכמים מטמאין כשעמ"צ ומבואר בתוספתא דחכמים מטמאין אף ברה"ר. דלפי"ז קשה לכאורה דאמאי באשה לא מטמאין למפרע משום דכל הטומאות כשעמ"צ ותי' התוס' דהא דאמרי' גבי נגע בא' דמטמאין כשעמ"צ מיירי בקדשים אבל לחולין ומה"ת מוקמינן אחזקה יעו"ש, ושם (ד) אהא דנגע בא' כו' כתבו התוס' בד"ה שכל הטומאות כשעמ"צ וז"ל לעיל פי' דהיינו לקדשים דוקא והא דמחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה ע"ג טהרות דטהורה משום דכל הטומאות כשעמ"צ כמובא שם בגמ' לאו משום דהוה כשעמ"צ דאורייתא אפי' להקל אלא משום דמוקי הטהרות אחזקתייהו עכ"ל. ויש להק' דמ"ש הא מזרק לה קדושין או גט ספק קרוב לה או לו ונפל הגל על האדם וכל הני דמייתינן לעיל (פ"א). דמשעה שנולד הספק ע"י מקרה שיש בכחה לסלק החזקה לא דיינינן תו למיקם אחזקה קמייתא. ומ"ש הא דמחט מכל הני. דהא הכא נמי הא יש בכח נפילת המחט לטמא הטהרות אילו היה המחט שלם בשעה שנפל אלא דמספקינן דלמא שבורה נפל. וה"ז ממש כמו נפל הגל על האדם. דמחמת שיש בכח נפילה זו להמית את האדם ולסלק ממנו חזקת חיותו ומספקינן אם סילקה משו"ה בטלה חזקה. ה"נ בנפילת המחט בעינן למימר דלא אוקמינן תו אחזקה דטהרות משעת נפילת המחט. ואיך כתבו התוס' דמוקמינן להו אחזקתייהו

איברא דד' התוס' הללו בלא"ה סתומים וצ"ב וכבר עמדו האחרונים בדבריהם וטרחו לבוא על כונתם זה אומר בכה וזה אומר בכה. ואחר העיון הנכון נראה לפענ"ד דגם אחרי כל דבריהם בזה אכתי אין בהם כדי שביעה לתת פתרונים לד' התוס' הללו. ולכן ראיתי לבאר את הנלפענ"ד בביאור דבריהם. ומזה יהיה לבאר ג"כ הא דמוקמינן הכא לטהרות אחזקה ולא אמרינן דמשעה שקרה המקרה בטלה חזקה. דהנה לכאורה היה נראה לפרש דבריהם דרצו בזה דלעיל גבי נגע בא' בלילה פי' הא דאמרינן דחכמים מטמאין כשעמ"צ דאינו אלא לקדשים אבל לחולין לא מהני שעמ"צ נגד חזקה דהך מת שהיה לו חזקת חי והכא גבי מחט דודאי אית ליה למחט חזקה דמעיקרא שהיה שלם מתחלתו ובעינן למימר דשלם נפל על הטהרות ומ"מ אמרינן שהטהרות טהורין משום שעמ"צ ומהני גם להקל ומה"ת וגם נגד חזקה דמעיקרא. ותי' משום חזקה דטהרות. ורצונם דהוה תר"ל כמו גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דמטמאין רבנן דר"ש שם בנדה (ב) כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע משום תר"ל דאמרי' הרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו וה"נ במחט אמרי' הרי שבורה לפניך והעמד טהרות על חזקתן

אמנם בזה תיקשי לן טובא ועומד לנגדנו דברי התוס שם בנדה (ב) ד"ה התם לחלק דלכן גבי מקוה אמרי' תר"ל וגבי נגע דבית המנוגע לא מהני תר"ל למימר הרי חסר לפניך והעמד אדם בחזקת טהרה משום דדוקא גבי מקוה דדרכו להתחסר מעט מעט אמרינן תר"ל ואמרי' הרי חסר לפניך אבל בנגע דדרכו להתחסר בפעם אחד לא אמרינן הרי חסר לפניך אלא השתא הוא דחסר ולא אמרי' תר"ל ע"כ. ולפי"ז הא גם במחט פשיטא דדרכו להיות נשבר בפעם אחד ודאי דלא אמרינן תר"ל ואיך כ' התוס' דטהורין הטהרות הכא משום תר"ל. וכן עמד בזה הגאון מקו"ח (סי' תס"ז) יעוין שם

ובמקו"ח שם מפרש מפני קו' זו דהתוס' ס"ל דליכא הכא חזקת שלימה משום דאין מחזיקין שום חזקה דמעיקרא ממקום למקים יעו"ש. והנה לא ביאר בזה איך יתפרשו דברי התוס' בזה במ"ש משום דמוקמינן לטהרות אחזקתייהו. ועכצ"ל דרצונם דשעמ"צ לא מהני מידי אפי' במקום דליכא למידן חזקה דמעיקרא והכא דטהור טעמא רק משום חזקה דטהרות. דהא ליכא למימר דטהור משום שעמ"ל היכא דליכא למידן חזקה דמעיקרא דא"כ למאי הוכרחו תוס' כלל לחזקה דטהרות. אמנם לפי"ז קשה דאיך נפרנס דברי התוס' בפסחים (צ"א) גבי מפקח את הגל שכ' שם דמשום שעמ"צ שנמצא המת בגל מטמאין ודאי למפקח את הגל אפי' לעשות פסח שני ומביא חולין בעזרה. ועכצ"ל כמו"ש נוב"י בקמא חאה"ע (סי' ל"א) שכ' שם דטעמא הוא משום דמשעת נפילת הגל אתרע חזקה דחי וכמוש"ל (פ"א) ומשו"ה בדליכא חזקה דמעיקרא מחזקינן כדהשתא כשעמ"צ גם מה"ת ולקולא משא"כ בנגע בא' שהיה לו להך מת חזקת חי שפיר כתבו תוס' דאינו אלא לקדשים ולחומרא. ועפי"ז קשה דאיך כתבו התוס' הכא דלאו משום שעמ"צ ולהקל מן התורה אלא משום חזקה דטהרות גם בדליכא חזקה דמעיקרא

ועוד תמוה דאי מיירו תוס' הכא בדליכא חזקה