עבודת הכהן מג

דעתים חלים בודאי ועומד לאסור את האשה באיסור א"א אם יקדשנה ה"ז כמו ב"ח אחת חלב ואחת שומן דאיקבע איסורא כמבואר בכריתות (יז) וחולין (מג). ועיין מג"א (סי' שד"מ) שכ' אהא דמובא שם בש"ע הא דשבת (סט) ההולך במדבר וא"י איזה יום הוא שבת אינו עושה מלאכה יותר מפיקוח נפש משום ספק שבת. והק' המג"א דניזול בתר רוב ימים שהיו חול ותי' דשבת הוה קבוע וכמע"מ דמי ע"כ. ולכאורה דבריו אינם אלא לשי' הרמב"ם (בפ"ח משגגות) שכ' שבת וחול ועשה מלאכה וא"י אם בשבת אם בחול חייב א"ת ופי' הלח"מ שעשה ביהש"מ בין של מוצאי שבת בין של ע"ש והוא כדעת רש"י בשבת (לה) ד"ה בשלמא דגם על ביהש"מ דע"ש חייבין א"ת. ובספר נחל איתן (פ"ה משבת) כ' די"ל דלא כהלח"מ דאיירי שעשה ביהש"מ אלא דמסופק אם היה יום חול או יום שבת כשעשה ע"כ. עכ"פ בין לפי' הלח"מ בין לפי' הנחל איתן הנ"ל א"ש דברי המג"א. אמנם לשי' התוס' בכריתות (יז) דס"ל דהא דחייב אשם תלוי בעשה ביהש"מ מלאכה הוא רק באפוקי יומא דשבתא דאז מקרי קביעות כיון שהיה כבר שבת ודאי משא"כ על ביהש"מ דע"ש א"ח א"ת. וע"כ דטעמא משום דכל דאיכא למימר דשמא אין כאן שבת כלל ולא התחלתו לא דמי לב' חתיכות דבב"ח החתיכה האסורה יש כאן בודאי ומש"ה דוקא אפוקי יומא שהיה שבת בודאי כאן משא"כ עיולי יומא דשמא עדיין לא בא שבת כלל הוי כמו חתיכה אחת. ולפ"ז ליכא למימר כהמג"א דאיקבע שבת. דהא שפיר י"ל שמא עדיין אין כאן שבת כלל וכמו בבין השמשות של ע"ש. אך לפמ"ש בספרי ונגש הכהן (כ"ג פ"ז) דעיקר סברת תוס' דבעינן לענין אשם תלוי דקודם שנולד הספק כבר היה החזקת איסור בעולם ודאי כמו ב"ח שחתיכה האסורה היה בחזק"א קודם התערובות ולידת הספק. וזה לא יצויר רק בבין השמשות של מוצאי שבת דאיקבע איסורא דשבת קודם שנולד הספק שהוא הביהש"מ משא"כ בע"ש דאחר שנולד הספק בא החזק"א אינו מביא א"ת ע"ז דל"ד לב"ח. ולפ"ז כל זה היכא דידע יום השבת ויום החול והספק הוא על ביהש"מ מה הוא אם מן החול או מן השבת. משא"כ בלא ידיע והספק על ימי חול ושבת שבעולם. אם עושה המלאכה בימי חול שישנן בעולם או בימי שבת שישנן בעולם וכיון דיש יום שבת ודאי בעולם הוה אתחזק איסור קודם לידת הספק וגם לתוס' בכריתות חייבים אשם תלוי

ועכ"פ מבואר מזה דגם כה"ג דעתים חלים עתים שוטה דכיון דיש לו עתים חלים בודאי הוה זה איקבע איסורא לכ"ע ודמי להא דימי חול ושבת שבעולם המבואר לעיל. וא"ש דלא מוקמינן אחזקת פנויה. דהא היכא דאיקבע איסורא לא דיינינן בזה שום חזקה כנודע ועי' מה שהוכיח כן בס' גליא מסכת בקו"א (סי ד') יעו"ש. ודעת הש"ך ביו"ד (סי' ק"י) בכללי ס"ס (סי' ב"א) דאפי' איסור דרבנן דאיקבע לא מוקמינן אחזקה. אך לענין ספיקא אי דעתא צילותא זה הוה ספק טבע ומציאות ולא מוקמינן אחזקה

וכן יש להוכיח מסוגיא דכתובות (ע"ג) גבי קידשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה כתובה הוא ולא בעיא הא גט בעיא ומ"ש כתובה דלא בעיא דאמר א"א באשה נדרנית א"ה גט נמי לא תיבעי אמר רבה צריכה גט מדבריהם וכן אמר ר"ח. ורבא אמר תנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא. והנה אי נימא דכל ספק בקדושין מוקמינן אחזקת פנויה וכמ"ש הכ"מ בשם מהרי"ק (רפ"ו דגירושין) א"כ גם לרבא עכצ"ל דמדבריהם דהא מה"ת אכתי היא פנויה א"כ מה חילוק יש בין תי' רבה ור"ח לדרבא. ועכצ"ל דלתי' רבא גם מה"ת הוה ספיקא ולא מוקמינן אחזקה והשתא קשה באמת דאמאי לא מוקמינן אחזק"פ. ובס' בית מאיר לאה"ע (סי' ל') עמד בזה וכתב דמהרי"ק לאו כללא כייל דמודה בספק קדושין בספיד"ד דלא מוקמינן אחזקת פנויה. וה"נ כיון דתנא ספוקי מספקא ליה הוה ספיקא דדינא. וזה נלפענ"ד דחוק דנהי דזה אמת דבספיד"ד מודה מהרי"ק מ"מ הך ספיקא לאו ספיד"ד הוא וכפירש"י שם ספוקי מספקא ליה על סתם בני אדם אם אפשי באשה נדרנית או לא וזה לא הוה אלא ספק על טבע סתם בני אדם איך טבעם של בני אדם. אבל ספיד"ד הוה שהספק הוא על איזה דין ולא ידעינן היכי אגמריה רחמנא למשה. ומוכח מזה ע"כ דבספק דטבע ומציאות לא שייך חזקה לברר הספק

עוד נראה ראיה מפורשת מתוס' דחולין (פ"ו) ד"ה מאי טעמא בהא דאמרינן שם בשהי' חשו"ק לענין אותו ואת בנו ששחטו בינם לבין עצמם דפליגי בזה ר"מ וחכמים דר"מ מתיר לשחוט אחריהם וחכמים אוסרים ומודים שאם שחט שאינו סופג את הארבעים ואמרי' בגמ' דרבנן לחומרא ור"מ ס"ל דרוב מעשיהם מקולקלין ע"כ. והק' בתוס' ורבנן מ"ט אי פלגא מתוקנים ופלגא מקולקלים סמוך פלגא דמקולקלים לחזקה דעומד בחזקת איסור ואיתרע פלגא דמתוקנים כו' ותי' דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלים או רוב מעשיהם מתוקנים והשתא לא מהני חזקה מידי כו' ע"כ ולכאורה יפלא דאמאי לא מהני חזקה מידי הא כיון דמספקא להו אי רוב מעשיהם מתוקנים או מקולקלים הא כל ספק מיבעיא לן לאוקמא אחזקה. אמנם למ"ש א"ש דה"נ הוה ספק דטבע ומציאות איך הוא טבע ומציאות חרש שו"ק אי רוב מעשיהם מקולקלים או מתוקנים ובזה לא שייך לאוקמא אחזקה וא"ש

והנה לכאורה יש לעיין בהא דעירובין (ל"ו) דבעא מיניה רבא מר"נ ככר זה היום חול ומחר קודש ואמר עירבו לי בזה א"ל עירובו עירוב היום קודש ומחר חול א"ל אין עירובו עירוב דהיום חול ומחר קודש מספיקא לא נחתא לה קדושה היום קודש ומחר חול מספיקא לא פקעה לה קדושתה מיניה ע"כ. והא התם דספק ביהש"מ הוא ספק דטבע ומציאות אך הוא לעולם ומשמע דמוקמינן אחזקה

מיהו כד מעיינינן בה שפיר נראה דע"כ הך סוגיא לא מיירי כלל מדין חזקה דמעיקרא המבררת את הספק. ובזה נסתבכו באמת כמה מן המחברים שראיתי שפלפלו מסוגיא זו לדין חזקה דמעיקרא כמו כל חזקות דנפק"ל בחולין (י) מקרא דבית המנוגע. דהא באמת ההקדש תלוי בהיום וחזקת יום עשוי להשתנות