עבודת הכהן מב

הספק בטלה חזקה ואתרע ודמי לנפל הגל על האדם ואינך דמייתינן לעיל (פ"א). ומה שהק' חוו"ד מאלמנת עיסה י"ל דהתם הריעותא לאו בדידה אלא באמו של הספק חלל וכמ"ש בס' קה"י בה' אישות (סי' י"ז) המובא לעיל (שם). ועוי"ל דנגד ב' חזקות לא אמרינן זה והכא ב' חזקות איכא חזקת אשת הספק חלל וחזקת אשת איש שלא נתגרשה

מיהו להמבואר לעיל (פ"ב) דבעומד למקרה זו מתחלתו מועיל חזקה גם לשעה שנולד אותה המקרה המסופקת יעוי"ש. א"כ ה"נ הא בהמה דאינה משומרת שתאכל דוקא דבר הראוי לה. א"כ מקרה האכילה בעצמותה הא עומדת לזה מתחלה ומוקמינן אחזקה. דהא כל דבר שעומד מתחלה להמקרה גם החזקה עומדת מתחלה למקרה זו עצמה שכל ספק שיהא נולד ע"י מקרה זו מוקמינן אחזקה קמייתא

אמנם נראה דד' תבו"ש בלא"ה נכונים דאינו דומה ספק דמציאות וטבע לספק המקרה. דדוקא בכה"ג דספק ק"ל דמייתי חוו"ד שהוא ספק אם קרה המקרה אמרי' דלא קרה וקיימא אחזקה. דהמקרה יכולה היא שתקרה פעם כה ופעם כה ומשו"ה מספיקא לא מפקינן ליה מחזקתו למימר דקרה המקרה אלא אדרבה אמרי' דלא קרה. אבל בספק טבע הדבר ומציאות. דכמו שהוא טבעו ומציאותו עכשיו ע"כ כן הוא תמיד ולעולם וא"א שיהיה פעם כן ופעם כן ע"ז לא אתיא חזקה לאכרועי מידי. ודמי לספד"ד דלא מוקמינן אחזקה מטעם זה דמשום החזקה לא ישתנה הדין מה דאגמריה רחמנא למשה. דכמו שהוא הדין אצל הקב"ה כן הוא לעולם ומשו"ה בספד"ד לא מוקמינן אחזקה כמ"ש לעיל (פ"ב) בשם הפוסקים. ועי' בשו"ת הרשב"א (סי' צ"ח) לענין שהיית יב"ח בבהמה בספד"ד דלא מהני דא"כ מטהרת היא עצמה ומטהרת חברותיה שהרי זו הכרעה היא בדין הטריפות ההוא כו' ע"כ. ועי' שו"ת עמודי אור (סי' מ"ט) שהשיג בדברים נכונים על ס' בינ"א (סי' כ"ו) שרצה להכריע ספד"ד ע"י שהייה יב"ח. וה"נ ספק טבע ומציאות להא דמיא. ומשו"ה בהא דאכלה דבר וספק אם הוא נוקב שהוא ספק על טבעו ומציאותו איך הוא לעולם. בזה לא מוקמינן אחזקה כלל

ונראה להוכיח כן מהא דחולין (כב) דתחלת הציהוב בזה ובזה פסול. ושם בעי ר"ז אי משום ספיקא או משום בריה בפ"ע. והרמב"ם (פ"ג מאסו"מ) פסק דהוה ספיקא. וכ"כ עוד (פי"ז ממעה"ק) והשתא יש להבין באמר הרי עלי בני יונה נוקים להו אחזקת קטנות כמ"ש תוס' ביבמות (סח) ושו"ת מהרי"ט (ח"א סי' י"א) דאפילו חזקה דעשויה להשתנות כהא דחזקת קטנות הוה חזקה כל דאכתי לא נעשה גדול לפנינו. וכן כבר נתבאר אצלינו בכלל ריעותא מחיים דאפילו להסוברים דחזקה העשויה להשתנות לאו חזקה היא. מ"מ היינו דוקא דהשתא בא השינוי הא לא"ה חזקה מעליא היא לכ"ע

והיה נראה לומר לפמ"ש הכ"מ (פ"ב מהלכות ק"ש) ואחרונים ג"כ בשו"ע או"ח (סי' ס"ז) לענין ספק קרא ק"ש ואמו"י דחוזר וקורא משום דאקבע ואתחזק חיובא וספק נפטר. והובא זה אצלינו שם בכלל ריעותא מחיים וכתבנו שם דהיינו טעמא דהמג"א (סי' ח) שכתב דמש"ה לא מהני חזקת שלימים דציצית משום דמצוי לפסוק ולהשתנות. ואע"ג דאכתי לא איתרע בפנינו. מ"מ אין מוציאין מחזקת חיוב יעו"ש. א"כ ה"נ לא מהני חזקת קטנות דהיא עשויה להשתנות מחזקת חיוב

ועכ"ז אכתי איכא למידק דנוקים אחזקת קטנות דהא עיקר סברא זו דמג"א לענין ציצית הוכיח זה מהר"ן בתשו' (סי' ס"ו) לענין מקוה שדרכו להתחסר בודאי בזמן מן הזמנים ולעמוד על פחות ממ' סאה שכ' דלא מהני חזקת שלימה דידה להוציא הטמא מחזקת טומאתו. והר"ן שם הוכיח זה מסוגיא דקדושין (עט) במחלוקת ר' נתן ור' יעקב דר' יעקב ס"ל דע"י חזקת בריא דעשוי להשתנות דמצוי החולי אין מוציאין מחזקת ממון. וכתב שם הר"ן דקי"ל כר' יעקב יעוי"ש. אמנם המרדכי פ' מי שמת כתב להדיא דהלכה כר' נתן דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, א"כ לדידי' מוציאין ממון ע"י חזקת בריאים אע"ג דמצוי החולי. וה"נ לא משגחינן ג"כ אחזקת חיוב דאדם בציצית. ומסתלקת ע"י חזקת שלימים דציצית. וכמו חזקת טמא דמסתלקת ע"י חזקת שלימה דמקוה כל דלא נמצא חסר כדאיתא בקדושין שם וריש נדה. ולר"נ אפ"ל דגם במקוה דדרכו להתחסר על פחות ממ' סאה ג"כ דינא הכי. ועכ"פ לר' נתן ולהמרדכי ודעמי' דפסקו כוותי' אזדא סברת המג"א. ושוב יש להק' גבי תחלת הציהוב דנוקמי' אחזקת קטנות. א"ו דכה"ג שאינו ספק מקרה אלא ספק טבע ומציאות וכמו שהוא עכשיו ע"כ כן הוא לעולם בזה אין משמש חזקה לאוקמי' אחזקה דמעיקרא: ק

פרט ה

וראיתי להוכיח סברא זו מש"ס דיבמות (קיג) בהא דאמר שמואל שם אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי לר"א. ומפרש שם דטעמא משום דמספקא לי' לר"א הוא משום דמספקא אי דעתא קלישתא אי דעתא צילותא. גם משום דעתים חלים עתים שוטה ע"כ יעו"ש. והגאון פ"י בחי' לגיטין (כח) עמד בזה דאמאי לא מוקמינן אחזקת פנויה. והוכיח מזה דמשעה שנולד המקרה שמביא להסתפק בטלה חזקה הקדומה מה"ת. אמנם לפי מה שכתבנו לעיל (פ"ב) בשם כמה מן האחרונים שנמשכו לבאר הא דכ' תוס' בכתובות (כג) גבי זרק קדושין ספק ק"ל דאיתרע חזקה לכתחלה. היינו דמדרבנן איתרע ומה"ת קיימא אחזקה. והך כללא דמשעה שנולד הספק ע"י מקרה אתרע חזקה לאו מה"ת אלא מדרבנן יעו"ש. א"כ קשה אמאי חייבין אשם תלוי דהא מה"ת קיימא אחזקה. וביותר לפי מה שהוכחנו לעיל (שם) דחזקת פנויה שאני דעומדת מתחלה למקרה המוליד ספק קדושין ומשו"ה ליתא להך כללא ולא אתרע אלא מדרבנן ולחומרא בעלמא. א"כ ודאי קשה דאמאי חייבין א"ת ולא מוקמי' אחזק"פ

ולכן נראה לפענ"ד דלענין ספיקא דעתים חלים ועתים שוטה ודאי א"ש דלא מוקמינן אחזקת פנויה דהא הוי זה כמו איקבע איסורא. דהא כיון