עבודת הכהן מא

שייך חזקת ממון כלל כיון דבשביל החזקה לא ישתנה הדין אלא יחלוקו כמו שהובא בש"ך בקו' תק"כ ובאו"ת. ונסתפק בזה הר"ן והוא ענין אחר ואינו שייך למ"ש

פרט ג בחולין (מג) אמר עולא ישב קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ולעולא מ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר א"ח לספק דרוסה ע"כ. וכ' התוס' ולמ"ד דחוששין לס"ד ס"ל דחוששין נמי לישב קוץ בושט והק' אמאי לא נימא נשחטה הותרה ונוקמא אחזקת כשרות ומסקו משום דשכיח טפי לאיסורא וכ"כ התוס' ביבמות (ל) יעוי"ש. ויש שעמדו בזה דאמאי איצטריכו התוס' לשכיח לאיסורא טפי הא בלא"ה משעה שנולד הספק ע"י מקרה אתרע חזקה מה"ת כמו"ש תוס' בחולין (י) וריש נדה גבי סוטה דמשעה שקינא לה ונסתרה אתרע חזקה. וכן גבי נפל הגל על האדם כמו"ש נוב"י המובא לעיל (פ"א) דמשעה שנפל הגל יש בכח הגל לסלק החזקה ולהמיתו אלא דלא ידעינן אם סילק בטלה חזקה. וה"נ הא יש בכח הקוץ לסלק החזקה שינקוב משני צדדין ומספקינן אם סילק לא מוקמינן תו אחזקה משעה שנתחב הקוץ וכן לענין דרוסה אמאי לא יהא כניסת הארי ריעותא ולידת הספק ע"י מקרה דלא נוקים תו אחזקה

והנה לענין ישב קוץ בושט היה נראה לומר דהא יש לבהמה חזקה טובה שלא נולדה בקוץ כמו"ש התבו"ש (סי' כט) ובחי' פ"י לכתובות (עו) וכל א דחזקה הוא דמאחרינן לחזקה בכל מה שנוכל. ולכן כיון דלא ידעינן מתי נתחב הקוץ מיבעי לן לאחורי לחזקה שנתחב כל כך מאוחר עד רגע אחרונה באופן דלא היה לו פנאי לנקוב גם החיצון. דהא פשיטא שצריך שיהא לו להקוץ איזה שהות וזמן שיהא לו פנאי לנקוב שני העורות. ועי' בספרנו בכלל ריעותא מחיים שהארכנו קצת בזה. אמנם לענין דרוסה דעל ארי ואיהו שתיק ואינהו מקרקרן כמו"ש רש"י בחולין (מ"ג) שאנו יודעין מתי היה כניסת הארי אלא דמספקינן אם דרס לא שייך זה. ואמאי לא נימא דמשעת כניסת הארי בטלה חזקה

אמנם להמבואר לעיל (פ"ב) דכל מקרה שעומד הדבר לאותו המקרה מתחלתו גם החזקה עומדת לכך מתחלתה לברר כל ספק שיתהוה ע"י מקרה זו כמו חזקת פנויה דאע"ג דקרה מקרה זריקת הקדושין סק"ל מ"מ לא אתרע חזקה מה"ת משום דכל פנויה עומדת לכך להתקדש יעו"ש. ועפי"ז יתיישב גם הא דישב קוץ ודרוסה דהא מבואר בגמ' שם בחולין בסוגיא דישב קוץ דדרך הבהמות לאכול קוצים וכן הוא בש"ך יו"ד (סי' ל"ג ס"ק ט"ז). א"כ ודאי דמקרה דישיבת הקוץ עומדת לזה הבהמה מתחלתה שיקרה לה מקרה זו באיזה פעם ומהני חזקה לכל ספק שיקרה לה ע"י מקרה זו ואינו דומה לנפל הגל על האדם דהא אין האדם עומד מתחלתו לנפילת הגל וכן אין עומדת האשה לשיקנא לה בעלה ותהיה נסתרת עם הבועל. וה"נ י"ל ג"כ לענין דרוסה דבאמת כמו דמצוי קוץ בבהמה משום דדרכה לאכול קוצים. ה"נ מצוי שתהא רועה בשדה בין הדורסים. וכניסת הארי אינו מקרה חדש שלא היה הדבר עומד לזה מתחלתו ודומה לפנויה דעומדת להתקדש. ה"נ בשדה שהיא רועה מצוים דורסים ועומדת לכניסת הדורס, ומשו"ה מהני חזקה דלא נולדה דרוסה כמ"ש התבו"ש (סי' כ"ט) לברר דאף דנכנס הדורס מ"מ לא דרס

מיהו הא דלא מחמרינן עכ"פ מדרבנן ולכתחלה כמו בחזקת פנויה וכמ"ש התוס' בכתובות (כ"ג) וכמו"ש בס' אב"מ (סי' כח) ובי"מ לאה"ע (סי' ל') בביאור דברי התוס' שם ומ"ש איסור טריפות מאיסור א"א. י"ל משום דהכא לאסור הבשר לאכילה לגמרי הוה זה כמו דיעבד. ועי' תבו"ש (סי' י"ג) שהקשה למה בשחט תוך שמונה ימים בבהמה אסור הבשר אף בדיעבד ובשו"ע אה"ע (סי' קס"ד) קיי"ל באשת כהן דאינה חולצת משום דאינה אלא חששא דרבנן בעלמא. ועי' בס' דגול מרבבה שתי' דשם באדם אנו רואים סימנים שערו וציפרניו אבל בבהמה לא שייך סימנים הללו הוה דאורייתא בספק כלו חדשיו ואסור אף דיעבד ע"כ. ועי' בס' דר"ח (סי' ט"ו) שה"ר מש"ס דר"ה (ז) דפריך בע"מ מי מצי אכיל ליה ופירש"י משום נפל ומדפריך בפשיטות לענין למנות לו שנה מוכח דבבהמה אף דיעבד אסור ע"כ ואף דעל דברי דג"מ יש לפקפק דהמעיין במ"מ (פ"א מיבום) בשם רמב"ן ובט"ז אה"ע (סי' קנ"ו) וב"ש שם (סק"ז) ובס' בית מאיר שם יראה דגם בלא בדקנוהו אם יש לו סימנים לא הוה אלא חשש דרבנן ושרי דיעבד. וא"כ הדק"ל דמ"ש בהמה מאדם בזה מ"מ מדברי כולם נלמוד עכ"פ דזה מקרי דיעבד לאסור הבשר באכילה. ואע"ג דהתם אין האיסור על השחיטה דנימא דיעבד משום שכבר נשחט אלא על האכילה. מ"מ כיון דקודם שנשחט יש לו תיקון ועכשיו נאסר בלא תיקון הוה דיעבד. ובעיקר סוגיא דישב קוץ בושט וד' תוס' שם כבר נתבאר אצלינו בכלל דין חזקה נגד חזקה יעו"ש

פרט ד

בשו"ע יו"ד (סוס"י נ"א) מבואר אכלה דבר שהוא ספק נוקב בני מעיה טריפה מספק וכתב התבו"ש (סי' כ"ט) דהיינו טעמא דלא מוקמינן אחזקה דאין סברא לומר דמשום דבהמה בחזקת כשרות דבר זה אינו נוקב ע"כ. והק' עליו הגאון חוו"ד (סימן נ') מהא דכתובות (יד) באלמנת עיסה דמוקמינן לה אחזקת כשרות ולשי' התבו"ש התם ג"כ נימא הכי וכי משום שהאשה יש לה חזקת כשרות האיש הזה אינו חלל או הגט היה קרוב לו וע"כ הטעם הוא דמשום ספק אין מוציאין מחזקה ע"כ. והנה אם שבאמת נראין הדברים כהחוו"ד בזה וכדמצינו בכמה חזקות כה"ג בהא דיבמות (ל) דמשום חזקת היתר לשוק מבררינן שהגט היה קרוב לו וכן בעירובין (ל"ה) ברש"י ותוס' שם דחזקת אדם על תחום ביתו מברר שהתרומה היתה טמאה בשעת הנחת העירוב. וכן בחולין (יא) בתוס' שם דחזקת טמא דאדם מברר על הפרה שהיא טריפה. עכ"ז נראה דהכא בכה"ג ליכא לאוקמא אחזקה. דהא כיון שאכלה דבר שהוא ספק אם נוקב בני מעיה אזי משעה שאכלה ונולד