עבודת הכהן לט

שתפסו בלשונם להתירה לכתחלה לא איבעי למימר דחומרא דרבנן הוא אלא הכי קאמרו לית לן למימר מדאורייתא להתירה לכתחלה אלא שאם נישאת לא תצא שאין דרך להוציאה מתחת בעלה אם לא היכא דאתחזק איסורא כו' אבל הכא נהי דאתרע חזקה דהיתירא אכתי לא אתחזק איסור כו' עכ"ד. ועי' בס' אבני מילואים (סי' כ"ח) מה שעמד על ד' מהרי"ט בזה, ועי' בס' ידות נדרים (סימן רל"ה) מה שיישב ד' מהרי"ט יעוי"ש. וכה"ג כתב התוס' בחולין (ט) ד"ה התם וריש נדה לענין סוטה שנסתרה דמשעה שקינא לה בעלה ונסתרה אתרע חזקת טהרה דידה. וכ"כ בחי' פ"י לגיטין (כח) לענין פנויה דמשעה שנולד הספק קדושין אתרע חזקתה מה"ת וה"ר מהא דיבמות (קיג) דאשת חרש חייבים אשם תלוי ולא מוקמינן אחזקת פנויה ומטעמא דמשעה שנולד הספק ע"י מקרה המביא להסתפק בטלה חזקה. וכן מבואר בחי' הריטב"א לחולין (פו) לענין שליא בבית הבית טמא משום דרוב שליות יש להן ולד והק' הריטב"א דאמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקת טהרה דבית ותי' דשליא ודאי בא לבית אתרע חזקה דלא אמרי' אוקמא אחזקה אלא כגון ספק נגע אבל ודאי נגע כיון דנעשה מעשה הראוי להסתפק לא מוקמינן אחזקה. וכ"כ המל"מ (פכ"ה מטו"מ) בשם הריטב"א והיינו דספק נגע הוא ספק אם קרה המקרה מוקמינן אחזקה ואמרי' דלא קרה אבל נגע ודאי ומספקינן אם נטמא הרי נולד הספק ע"י מקרה המביא להסתפק בטלה חזקה. ועי' באה"ע ריש (סי' י"ז) ספק מגורשת קדושין תופסין בה מספק וצריכה גט משניהם. וכ' בב"ש שם (סק"א) זרק לה גט ואיכא ספק אי קרוב לו או קרוב לה הויא ספק מגורשת ולא מוקמינן אחזקת א"א. ומוכח דס"ל דאתרע מה"ת מדכ' השו"ע אח"כ שם וה"ה לפסולי גיטין מדרבנן ובא אחר וקידשה צריכה גט מן הראשון מדרבנן. משמע דברישא צריכה גט מה"ת ועלה קאי הב"ש. ועי' בס' קהלת יעקב לה' אישות (סי' ח) שעמד על ד' הב"ש מש"ס דיבמות (ל) דאמרי' שם דאם נתגרשה ספק גירושין מוקמינן לה מה"ת אחזקת א"א וצרתה מותרת לסחק מה"ת. וכתב ע"ז וז"ל ולכן נראה דכל היכא דאתייליד ריעותא לפנינו לא מוקמינן אחזקה כמו"ש תוס' בכתובות (כג). אך ביבמות שם אזלינן בתר החזקה כיון דריעותא בערוה ולא בדידה כדאמרינן בחולין (ט) סכין אתרע בהמה לא אתרעאי ואפי' בגירש ואח"כ כנס מצרפין חזקת א"א דערוה ולא הריעותא דידה כמו"ש תוס' שם ביבמות וכ"כ התבו"ש לענין גבינות דאין מצרפין לגבינות חזקת הבהמה ולא הריעותא כמו בסכין והא דקיי"ל דלא אמרי' סכין אתרע בהמה לא אתרעאי היינו משום דבהמה בחייה בחזק"א עומדת עד שיוודע כו' ע"כ. ובשו"ת נוב"י קמא חאה"ע (סי' לא) עמד בד' התוס' בפסחים (צ"א) גבי מפקח את הגל שכתבו דכיון שמצאוהו מת אית לן למימר דמתחלתו הוא מת דכל הטומאות כשעת מציאתן. ודבריהם תמוהין שהרי כתבו התוס' בנדה (ב) ד"ה מעל"ע ושם (ד) ד"ה שכל דשעמ"צ אינו אלא דרבנן ולקדשים וכ"כ התוס' בעירובין (לג) וסו"פ המדיר (ע"ה) ואיך מביא הך מפקח את הגל חולין בעזרה דחייב פ"ש משום שעמ"צ. וכתב שם הגאון נוב"י דמשעה שנפל הגל ונולד הספק ע"י מקרה שראוי לסלק החזקה בטלה חזקה משא"כ התם בריש נדה גבי נגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת דאיכא חזקת חי להך מת ולא ידענו לו שום מקרה שראוי לסלק החזקה עד שעת המציאה שמצאנוהו מת אמרי' השתא הוא דמת ולא מהני שעמ"צ נגד חזקה ולכן כתבו דהא דאמרי' שם וחכמים מטמאין כשעמ"צ דאינו אלא לקדשים ועי' נוב"י מהד"ת היו"ד (סי' ר"ח) שכתב הגאון מוהר"ש בנו של הנוב"י שכסברת אביו כתב מהרי"ט (סי' י"ט) בשם רבו וכתב שם הגר"ש דהיינו טעמא דסוגיא דבוגרת בקדושין (עט) ביומא דמשלים שית משום דמשעה שקרה מקרה הזמן בטלה חזקת נערות יעוי"ש

פרט ב

כתבו התוס' בפסחים (ט) אהא דאמרי' שם בגמרא תשע ציבורין של מצה וא' של חמץ ואתי עכבר ושקיל חד מינייהו ולא ידעינן כו' היינו תשע חנויות כו' ופירש"י דקבוע כמחצה על מחצה דמי וספד"א לחומרא וחייב לבדוק מספק. והק' שם בתוס' על פירש"י שפי' דהבעיא הוא לענין בדיקה דא"כ אין ראיה מט' חנויות דהוה ספד"א והכא ספד"ר ולהקל. מיהו י"ל דאיירי בלא ביטל ועו"ק דנוקמא אחזקת בדוק דהא בבדוק מיירי דאי לא"ה פשיטא דבעי בדיקה כו' עכ"ד. ובצל"ח שם יישב קושייתם. דמשעה שנכנס העכבר עם הככר להבית בטלה חזקה דהא ודאי הכנים ככר ספק חמץ ספק מצה ומשו"ה ליכא לאוקמא אחזקת בדוק ע"כ ולפי"ז צריך ליישב שי' התוס' דהא מבואר לעיל דגם התוס' ס"ל להך כללא דמשעה שנולד הספק ע"י מקרה אתרע חזקה וכמו"ש א"כ צריך להבין קושייתם שהק' דנוקמה אחזקת בדוק

והי' נראה לומר דתוס' ס"ל דמה"ת החזקה בתוקפה רק מדרבנן אתרע וכמו שהבינו איזה אחרונים פשטות דבריהם בכתובות (כג) במ"ש לענין זרק לה קדושין סק"ל דאתרע חזקת פנוי' שלא תנשא לכתחלה דמשמע מדרבנן וכמו"ש בס' אבני מילואים (סי' כ"ח) וכ"כ בס' בית מאיר לאה"ע (סי' ל). וכ"כ כמה אחרונים ג"כ בהא דקדושין (ה) גבי נתן הוא ואמרה היא ספיקא היא וחיישינן מדרבנן דמשעה שנולד הספק אתרע חזקה מדרבנן. א"כ לפי"ז י"ל לתוס' בפסחים דס"ל ג"כ דלא אתרע אלא מדרבנן ומקשים דנוקים אחזקת בדוק ורצונם דחוזר וניעור קו' ראשונה דכיון דלא אתרע רק מדרבנן שוב הוה ספד"ר ולקולא. ועי' ט"ז באו"ח (סי' תלט) שכ' דאפי' בככר גדול אמרי' שמא אכלו דשמא קראה לחברתה יעוי"ש

אבל רחוק הוא בעיני להחליט כן לפרש ד' תוספות בפסחים באופן דס"ל דלא אתרע אלא מדרבנן דהא ודאי משמע במ"ש בתוס' חולין (י) גבי סוטה דמשעה שקינא לה ונסתרה אתרע חזקה דאתרע מה"ת דהא מיירו שם לענין דאורייתא כדמוכח להמעיין בדבריהם שם וכן בהא דפסחים (צ"א) גבי מפקח את הגל דמיירי לענין חיובא דפ"ש דע"כ דאורייתא הוא דאל"כ מביא חולין בעזרה. מיהו לפי"ז צריך להבין הא דכתבו התוס' בכתובות (כג) גבי פנויה דמשעה שזרק לה קדושין ספק קרוב לה אתרע להתחלה. וכ' האחרונים דמשמע מזה דס"ל דלא אתרע אלא מדרבנן אבל מה"ת אוקמינן לה אחזקה דפנוי' ובס' כלילת יופי ( עיון ד') הפליג יותר דמ"ש תוס'