עבודת הכהן לח

עליו כח חזקה אלא בידעינן ליה שהגיהו אחריו מומחים סלת זימני ולא מצאו שום ריעותא ובלא זה לא אתחזק להכי. ולפי הנראה בזמנינו רוב מגיהים אדרבה מוצאים אחריהם ריעותות כמו שקרה כמה פעמים באופן שאין לדון בזה חזקה. דמעיקר החזקה שתהא ברורה בשעה שנתחזקה החזקה כנודע. ועל היותר אין בזה אלא כח רוב מומחין הן וזה לא מהני כנלפענ"ד

כלל ג בדין ספק שנולד ע"י מקרה בו יבואר כלל גדול שכל דבר שנתחדש בו מקרה המביא להסתפק תו לא מוקמינן ליה אחזקתו הראשונה. ויבואר בו ג"כ דספק הטבע והמציאות דאם נכריע עכשיו כן הוא לעולם אין להכריע מכח שום חזקה. ובו פלפול עצום ברוב חקירה בדברי תוס' בנדה (ד) בד"ה שכל הטומאות בשעמ"צ ובדברי האחרונים שעמלו בהבנת ד' התוס' שם. פרט א

כתב הרשב"א בחי' בפ"ק דחולין (ט) אהא דמוכיח אביי דחמירא סכנתא מאיסורא מהא דספק טומאה ברה"ר טהור ואלו ספק מים מגולין אסור. ומדמה איסורא לספק טומאה ברה"ר משום דהא דילפינן מסוטה הוא לטמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקה לטהר אבל ספק טומאה ברה"ר דטהור קם אדינא דמוקמינן אחזקה ולאו מילפותא דסוטה מטהרין ברה"ר. ודחי רבא דגם ס"ט ברה"ר מסוטה ילפינן לה. והק' הרשב"א וכי לית ליה לרבא העמד דבר על חזקתו. ותי' בשם הרמב"ן דמים מגולין משעה שנתגלו בטלה חזקתן בדוכתא דשכיחי נחשים וכהא דאמרינן בנדה (ד) אשה כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא וס"ל לרבא דמשו"ה אסורין משום דלית להו חזקה וס"ט ברה"ר דטהור אפי' היכא דליכא חזקה מסוטה גמרינן לה ואפי' ס"ל לאביי דאף דבטלה חזקה הקדומה מ"מ כל דבר שתלוי במקרה מיבעי לן למימר דלא נתחדש המקרה כמו בס"ט ברה"ר דלא נתחדש מקרה דטומאה ובמים מגולין דלא נתחדש מקרה דשתיית הנחש ואינו דומה לחתיכה ספק חלב ספק שומן שאינו תלוי במעשה אלא ספק מעולם ואין תלוי במקרה עד כאן דבריו

ולכאורה צריך להבין אמאי נימא דבטלה חזקתן משנתגלו נימא כיון שהוחזקו המים לפנינו שלא שתה מהן נחש ואין בהם ארס מספיקא לא מפקינן להו מחזקתייהו מסתמא. וכי תימא משום דשכיחי נחשים משו"ה כח השכיחות מגרע לחזקה זו זה ודאי אינו דהא לא אתינן עלה אלא אי איכא חזקה להתירא או לא. ואי משום שכיחות א"כ טעמא משום רובא ולא משום חזקה והשתא מאי מייתי מספק מים מגולין דאסור דלמא משום רובא דעדיף מחזקה. ועוד דלא איירי סוגיא דהתם אלא מחזקה ולא מרובא ולא שייך משום רובא דאיסורא התם כלל. וכן הא דאשה שם בנדה ע"כ טעמא לאו משום רובא כדמוכח שם בסוגיא דלא אתינן עלה התם משום רובא אלא אי כבדוקה דמיא אי לא. אלא ע"כ דהא דבעינן דשכיחי נחשים הוא משום דבלא"ה מהיכי תיתי להחזיק ריעותא להסתפק בלא שום דררא. דבלא שום דררא מסתמא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן כדאמרי' בחולין (נ"ו) וכ"כ רש"י שם (מח) בד"ה לחבירו גבי מחט בריאה דלא חיישינן דלמא אינקיב לחברי' משום דאחזוקי ריעותא מסתמא לא מחזקינן. ומשו"ה בעינן דוכתא דשכיחי נחשים דהשתא לאו אחזוקי ריעותא בסתמא הוא דמחזקינן אלא משום דשכיחי נחשים ומשו"ה מספקינן לה שמא שתה מהן נחש. מיהו אכתי תיקשי דמספיקא לא מפקינן לה מחזקה הקדומה. בשלמא באשה שפיר דמיא כאינה בדוקה משום הא דשכיחי דמים דהתם הריעותא שהן הדמים הם בגופה כדאמרי' שם להלל דמגופה קחזיא יעוי"ש (ב) ואי לאו דשכיחי דמים לא מחזקינן ריעותא מיהו השתא דשכיח בה דמים והדמים בגופה לא נתחזקה מעולם לטהורה ע"י בדיקה זו אלא דתיכף עם סילוק ידיה ראתה ולא היה שום זמן שהחזקנוהו לטהורה ע"י בדיקה זו דתיכף עם סילוק ידיה הרי הספק לפנינו. אבל גבי מים הריעותא שהם הנחשים לאו בגופייהו וכבר נתחזקה החזקה איזה זמן קודם שנתגלו אמאי נימא דנפקו מחזקתייהו מספיקא. ועכצ"ל דכללא דחזקה הוא דחזקה אינה משמשת אלא כל זמן שהדבר עומד כמו שהיה בשעה שנתחזק. אבל כשנולד מקרה חדש להדבר שלא היה בו בשעה שנתחזק ע"ז לא הוחזקה החזקה כלל ומשו"ה ה"נ לא נתחזקה החזקה להעיד שהוא כן כמו שנתחזקה אלא כ"ז שהם מכוסים כמו שהיו בשעה שנתחזקו. אבל על מים מגולים לא נתחזקו

והנה כלל זה לא נפלא ויוצא מפורש מכ"מ בד' הראשונים ואחרונים. שכן כתבו התוס' בכתובות (כג) לענין פנויה שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה דלא מוקמינן אחזקת פנויה דמשעה שזרק לה הקדושין אתרע החזקה ולא תנשא לכתחלה ע"כ. ועי' מהרי"ט בחי' לקדושין שעל הריף גבי נתן הוא ואמרה היא שהק' הר"ן למה לא נימא העמד האשה ע"ח דפנויה היא וכ' המהרי"ט שם ונראה לי דכי אמרי' העמד דבר ע"ח היינו בחזקה דגופא דלא אתרעא עד השתא אבל חזקה דפנוי' הא אתרעא שהרי פשט' ידה וקבל' קדושין כו' ומאות' שעה שפשט' יד' יצאה מכלל פנויה כו' והביא ד' תוס' דכתובות הנ"ל וכתב אע"פ