עבודת הכהן לז

דילן. וא"כ לענין נמצא בשעת קה"ת דיש מן הפוסקים שמברך על ס"ת פסולה ויוצא י"ח קריאה סמכינן על דעת הירושלמי שלא להוציא אחרת. ואנן ס"ל דלענין קה"ת גם הפוסקים דדחו הירושלמי ס"ל לסמוך עליו על כל פנים שלא להוציא אחרת. אמנם כ"ז בלמטה, אבל למעלה דלהירושלמי פסול ולש"ס דילן לשי' הפוסקים דדחו הירושלמי מפני ש"ס דילן סבירא להו דגם למטה פסול בלא גרירה וכמו שנתבאר לעיל ואין לנו בהא אלא דעת הרשב"א לפי מה שפי' ש"ס דילן דאינו פסול אלא בנדבק כל אורך האות. בזה אין לנו ראיה לסמוך על זה אפילו לענין קה"ת לסמוך על דעת יחיד נגד כל הפוסקים

איברא דכד מעיינינן בה שפיר ע"כ ליתא להא דכתיבנא. דהא הפוסקים ע"כ דלא מפרשי להירושלמי כמו שפי' בו הרשב"א. דהא באמת כבר הוכחתי לעיל (פ"ז) דאין שום טעם לזה מה דמכשיר הירושלמי דיבוק למטה אי מיירי בלא גרירה. דליכא למימר מדר"ז דכל הראוי לבילה כו' דהא כבר הוכחנו שם דלא אתמר הא דר"ז בש"ס אלא להיכא דיש לימוד דכשר בדיעבד ע"ז בא ר"ז לומר דמ"מ אינו כשר אלא בשהיה ראוי לזה עכ"פ לכתחלה ולא בשאינו ראוי יעוי"ש אבל הכא דלית לן לימוד דכשר בדיעבד לא שרי כלל משום דראוי לזה לחוד ואין מקום להא דר"ז הכא כלל. דאיך נאמר אם פסול בלא גרירה משום שאינו מו"ג שיהא כשר משום דאי בעי יכול לגרור דהא סו"ס אינו מו"ג. גם ליכא למימר דכשר בלא גרירה למטה כתי' ב' דב"י (סי' ל"ב) גבי מו"ג המובא לעיל (פ"ח) דבנעשה אינו מו"ג אחר שכבר נכתב האות בכשרות כשר. ויהיה דעת הירושלמי דאחר שגמר האות שוב לאו זמן כתיבה הוא אעפ"י שעדיין לא סילק ידו כל שאילו היה מסלק ידו היה האות נגמר בשלימות ודלא כתשו' הרמ"ע (סי' לו) שהובא לעיל (פ"ח) ומשו"ה אם נדבק למטה כיון שזה הוא אחר גמר האות לאו שעת כתיבה הוא וכשר בו חסרון הקפת גויל אמנם כ"ז אינו כמו"ש לעיל (פ"ז) דא"כ יסתור הירושלמי עצמו ממה דס"ל דניקב כל תוכו של אות פסול כמו שהובא בטור או"ח (סי' ל"ב) שזה אינו לתי' ב' בשום אופן דהא ניקב אח"כ אינו פוסל משום מו"ג אלא כתי' א' כמו"ש הט"ז (סי' ל"ב סקי"ד) וכמו"ש בזה לעול בביאורו יעוי"ש. ואין לנו בזה לפרש ד' הירושלמי אלא או כשי' הרשב"א בש"ס דילן דנגיעה כ"ש אינו פסול משום מוקף גויל וככל מ"ש לעיל (פ"ט) דבזה א"ש לפרש למטה כשר בלא גרירה ויהיה שייך הא דר"ז שפיר יעוי"ש מה שכתב בזה, או שנפרש כשי' הסמ"ק שהבאנו לעיל (פ"ח) דלמעלה ולמטה בחד גונא מיירי בגרירה ולמעלה פסול אפילו על ידי גרירה ולמטה כשר בגרירה. משום דסבירא ליה להירושלמי דבשעת כתיבה בעינן היקף גויל דוקא בכתיבה ולא בסכין משום דבשעת כתיבה נפקא לן מוקף גויל מוכתבתם וסכין לאו כתיבה הוא אבל אחר שגמר האות דלאו שעת כתיבה נפקא לן מוקף גויל מהלל"מ וכיון דלאו מוכתבתם גם בסכין מהני להיות מוקף גויל יעוי"ש מה שכתבתי בזה באורך קצת. וכל זה מוכרח לפענ"ד אחר העיון בזה

והשתא לפי"ז דלפי מה שנתברר דהפוסקים דדחו הירושלמי מפני ש"ס דילן עכצ"ל דלא מפרשים ד' הירושלמי כמו"ש הרשב"א דלמטה כשר בלא גרירה. אלא דכשר למטה בגרירה דוקא. וא"כ הא דנקטינן בנמצא דיבוק למטה בשעת קה"ת דאין מוציאין אחרת. לא סמכינן בהא אלא על דעת הרשב"א לחוד לפי פירושו בהירושלמי ונגד סתימת ש"ס דילן דלפי הנראה גם להרשב"א סתימת הש"ס מכריח לומר דלש"ס דילן אין חילוק בין למעלה ללמטה. ה"נ לענין למעלה ודאי דיש לסמוך על הרשב"א לפי פירושו בש"ס דילן דנגיעה כ"ש אינו פוסל כלל משום מו"ג גם למעלה. ובלמעלה טפי עדיף דבזה אנו סומכין על ש"ס דילן נגד הירושלמי לדעת הרשב"א וז"ב

והנה מ"ש פר"מ ני' דכיון דהיכא דידעינן דנעשה הדיבוק אח"כ קיי"ל דאין מוציאין אחרת אפי' אם הדיבוק למעלה דסמכינן על תי' ב' דב"י דבנעשה אח"כ כשר וכמו"ש הדרה"ח. א"כ לפי מ"ש מג"א בשם מ"ע דבכתבו מומחה תלינן שנעשה אח"כ אמאי לא נימא בכל ס"ת שלנו שנעשה עפ"י סופרים מומחים ובעל מגיה עכ"ד. בזה יפה העיר אמנם לפענ"ד דיש לדקדק בלא"ה על ד' המ"ע דאמאי בעי דוקא ידעינן דכתבו מומחה דהא כתבו התוס' במנחות (מב) דרוב מצוין אצל תפילין מומחין הן א"כ אפי' בסתמא אמרינן דכתבן מומחה. אמנם נראה דמצינו להתוס' חולין (יא) שכ' לענין גבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טריפה שהגבינות אסורות ולא אמרי' דמוקמינן לבהמה אחזקת כשרות ובשעה שנחלבה כשירה היתה. משום דלית לה לבהמה חזקה דבשעה שנולדה לא ידעינן אם נולדה כשרה או טרפה רק אח"כ כשחיתה יב"ח חזינן למפרע שנולדה כשרה וכה"ג אינו חזקה דלא נתבררה בשעתה ע"כ והר"ן הביא בשם הר"ש ורבינו יונה להכשיר הגבינות דאע"ג דחזקה עצמית מבוררת לית לה מ"מ סמכינן ארובא דרוב בהמות כשרות הן ע"כ וחזינן דדעת התוס' דלא סמכינן ארובא היכא דאיכא ריעותא ומ"מ לענין חזקה כ' התוס' בחולין (ט) דילפינן מקרא דאפי' היכא דאיכא ריעותא כגון סכין ונמצא פגום וכה"ג מוקמינן אחזקה. ובר"ן שם בחולין בפ"ק הביא בשם הרשב"א ורבינו יונה דכל ספק בטרפות דאתיילד ריעותא כגון נשבר הגף ורגל ולא ידעינן אם קודם שחיטה או אח"כ אסורה וכבר הארכתי בספרי ונגש הכהן (כלל ח') בביאור ד' התוס' והרשב"א ור"י בזה במה נחלקו בזה וכתבתי דגם הרשב"א ורבינו יונה ס"ל דרובא דאתרע לא אזלינן בתרה ומשו"ה ס"ל כל ספק בטרפות דאתיילד ריעותא אסורה דע"כ לרובא נחתו דהא גם הם מודים דחזקה דבהמה א אינה מבוררת ולא אזלינן בתרה כמו"ש הר"ן בשמם גבי גבינות והא דמכשירין הגבינות כתבתי שם בטעמא וסברא יעוי"ש (פ"ד). באופן דכו"ע ס"ל דרובא דאיתרע לא אזלינן בתרה ומשו"ה אתי עלה הרמ"ע דוקא דכתבו מומחה ובידעינן ליה דהוה חזקה וחזקה מהני אפי' בריעותא לפנינו כמו"ש תוס' בחולין (ט). והנה אם נבוא לדון סתם סופרים ומגיהים מומחים סו"ס אין זה אלא רוב ולא מהני במקום דריעותא לפנינו ואף אם אנו דנין על הסופר ומגיה דידעינן ליה שכתב ס"ת זו נלפענ"ד דאין לדון