עבודת הכהן לו

הפסק בתפלה וה"ה בדינא דס"ת דמ"ש הא מהא

ונראה לפע"ד דהנה בלא"ה יש להק' בעיקר הך מלתא מהא דחולין (פ"ג) דאמרי' דכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין ופריך מוקדשין מ"ט לא אלימא משום דר"ז דאמר ר"ז השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר כו' והכא לא אפשר היכי נעביד ליתיב וליבטלה קמוסיף אבנין וכתי' הכל מיד ד' עלי השכיל לא ליבטליה הוי חציצה נהי דלמטה לא אפשר למעלה אפשר ליעבוד כיסוי מי לא תניא יונתן בן יוסף אומר שחט חי' ואח"כ בהמה פטור מלכסות בהמה ואח"כ חיה חייב לכסות ומשני כדר"ז דכל הראוי לבילה כו' וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת כו' ע"כ. הרי מבואר מש"ס זו דאע"ג דהעיכוב הוא מצד הדין איסור הוספה אבנין ואיסור חציצה ומצד הכיסוי עצמה הוה ראוי מקרי אינו ראוי וא"כ תקשי לכל הני רבוותא דס"ל גבי עומד בתפלה ושמע קדיש דשומע ושותק והוה ראוי לבילה אע"ג דא"ר מדינא לענות. ומזה קשה נמי על פסק הב"ח וט"ז שכ' אע"ג דאינו ראוי מצד איסור שבת מ"מ כיון דמדין ס"ת ראוי לגרירה מקרי ראוי, דהא הכא דאיסור הוספה אבנין ואיסור חציצה דמי' ממש לאיסור שבת גבי גרירת הדיבוק ואפ"ה מקרי אינו ראוי

איברא דמצינו ביומא (ז) פלוגתא דר"י ור"ש גבי ציץ דר"ש ס"ל דציץ מרצה בין שהוא על מצחו ובין שאינו על מצחו ור"י סבר באינו על מצחו מרצה, ושם אמר רבא בנשבר הציץ דכו"ע לא פליגי דלא מרצה כי פליגי בתלי בסכתא. ומבואר שם דר"ש הוכיח מכה"ג ביוה"כ דאינו על מצחו ומרצה ומ"מ בנשבר הציץ מודה דאינו מרצה משום דראוי על מצחו מרצה א"ר על מצחו אינו מרצה ע"כ. הרי מבואר כסברת הב"ח וט"ז דהא כה"ג ביוה"כ מקרי ראוי וע"כ משום דאי לאו יוה"כ דנכנס לפנים ואין נכנסין בבגדי זהב ראוי לציץ ה"נ דאי לאו שבת ראוי לגרירה ולכן נראה דהא דאמרי' בחולין דמשום דינא דמוסיף אבנין ומשום דינא דחציצה אינו ראוי מקרי היינו דבשום פעם אינו ראוי ולא משכחת לה כלל בעולם שיהא ראוי מוקדשין לכיסוי משום דלעולם איכא איסורא דמוסיף אבנין ואיסורא דחציצה. משו"ה מקרי א"ר אע"ג דהוי א"ר דדינא. משא"כ הא דעומד בתפלה הא ראוי לענות כשאינו עומד בתפלה כמו הא דאי לאו יוה"כ הוא ראוי אבל מוקדשין אינו ראוי לעולם שיהיה עפר למטה. וכן הא דט"ז וב"ח לענין איסור שבת. דהא ראוי בחול והשתא לפי"ז קמה וגם נצבה סברת הרשב"א לפמ"ש בזה דהוה א"ר לגרירה משום מצות התורה בכתיבה ולא בסכין דה"נ בנדבק קודם שגמר האות א"א בשום פעם שיהא ראוי דיבוק זה לגרירה ומשו"ה הוה א"ר וכמו"ש. פרט י

ומעתה נשוב לניד"ד לענין שאילתין בנמצא בשעת קה"ת דיבוק אות לאות למעלה אם להוציא ס"ת אחרת ולסמוך על סברת הרשב"א דכל הראוי לבילה כו' הנה באמת היה קשה לכאורה לסמוך ע"ז כמו"ש מג"א (סי' קמ"ג) דהא להרשב"א עצמו לפי הירושלמי פסול למעלה אפי' בגרירה. וש"ס דידן הא ס"ל דפסול בלא גרירה ולא אמרי' כל הראוי לגרירה כו'. וכמו שהוכיח הגאון דרה"ח דהא מבואר בב"י (סי' ל"ב) דלכך דחו הפוסקים הירושלמי דמחלק בין נגיעה מתחלת אות דפסול ובין נגיעה דסוף האות דכשר מהלכתא משום דבש"ס דידן סתמא קתני פסולה. ואם איתא דכל שמהני גרירה אפי' לא גרר כשר דכל הראוי לבילה כו' כהרשב"א מהירושלמי הנ"ל א"כ איך יפרנסו הא דאמרו בש"ס דילן כל שאין מו"ג פסול הא כיון דסברי הפוסקים דמהני גרירה אפילו למעלה וסברי נמי דכל הראוי לגרור כגרו' דמי א"כ אמאי אמרו בש"ס דילן פסולה ואם תדחק לומר דמיירי בש"ס דילן דאם יגרר האות לא ישאר כשיעור דתו לא שייך כל הראוי לבילה עדיין קשה למה לא חלקו בש"ס כן ומנ"ל לדחות הירושלמי ובלא"ה הוא דחוק מאד לאוקמי בזה עכ"ד הדרה"ח. הרי מבואר דלמעלה מתחלת האות אין לנו על מי לסמוך שלא להוציא אחרת לא על הרשב"א לפי הירושלמי ולא על ש"ס דילן

אמנם עכשיו שזכינו לתורתו של הרשב"א בחי' למנחות (כט) בביאור ד' הש"ס דאמר כל אות שאין מו"ג מארבע רוחותיה פסולה שלא בא אלא לומר דבדיבוק כל האות באורכו דאז אין מו"ג אלא מג' רוחות פסולה אבל נגיעה כ"ש כשר שפיר יש לסמוך על הרשב"א לפי ש"ס דילן דנגיעה כ"ש כשר אפי' נדבק למעלה דהא ש"ס דידן לא מפליג בין למעלה ולמטה כדמפליג בירושלמי ואע"ג דכל הפוסקים חולקים על הרשב"א. דהא מפרשים הא דאמר כל שאין מו"ג פסולה בנגיעה כ"ש ופסול בלא גרירה בין למעלה בין למטה ולא אמרי' ג"כ כל הראוי לגרור כגרור. מ"מ שפיר יש לסמוך על הרשב"א לענין נמצא בשעת קה"ת שלא להוציא אחרת דהא חזינן דבנגיעה למטה דמודים המג"א והדרה"ח דאין מוציאין אחרת משום דסמכינן על הרשב"א דלמטה כשר בלא גרירה ועל הפוסקים דס"ל דיוצא י"ח קה"ת בס"ת פסולה וברכה שבירך אינה לבטלה, אע"ג דלכל הפוסקים שדחו הירושלמי מפני ש"ס דילן ס"ל דפסול בלא גרירה גם למטה. ומ"מ סמכינן עליו לחוד נגד דעת כל הפוסקים. ה"נ סמכינן על דעת הרשב"א לפי מה שפי' ש"ס דידן לענין שלא להוציא אחרת דנגיעה כ"ש אינו פסול משום מו"ג

מיהו יש לחלק דבלמטה שפיר סמכינן ע"ז שלא להוציא אחרת דהא הפוסקים דדחו הירושלמי מפני ש"ס דילן לא דחו אלא משום דכל היכא דפליגי ש"ס דילן והירושלמי בעינן למיפסק כש"ס דילן נגד הירושלמי. אבל בעיקר פי' דברי הירושלמי גם הפוסקים סוברים כמו"ש הרשב"א דס"ל להירושלמי דלמטה כשר בלא גרירה. ואפ"ל דגם הרשב"א ע"כ צריך לפרש ש"ס דילן כמו שפי' הפוסקים. דהא הוכחתם ברורה מדאמר סתמא פסולה ולא מפליג ש"מ דאין כאן חילוק לפי ש"ס דילן בין למעלה ללמטה כלל אלא היכא דכשר כשר גם למעלה והיכא דפסול פסול גם למטה. וגם הרשב"א לא בא אלא לפרש ד' הירושלמי. אמנם לדינא אפ"ל דגם הרשב"א ע"כ ס"ל דנדחה דעת הירושלמי מפני ש"ס