עבודת הכהן לד

בנוקבא דש"ס כשר. ולכאורה מהיכן המקור לחלק כן דאח"כ כשר. ועכצ"ל בזה כמו"ש פרמ"ג במש"ז (סי' ל"ב סק"ח) דתי' ב' ס"ל דמו"ג נפק"ל מוכתבתם כתיבה תמה ואינו מו"ג לאו תמה הוא. ומשו"ה דוקא בשעת כתיבה אבל אח"כ כשר. אך תי' א' ס"ל דמו"ג מהלל"מ כמו"ש הב"ח (סי' ל"ב) ולהלל"מ אין נפ"מ ע"כ. ועפי"ז נלפענ"ד לבאר במה שעמד הדרישה ביו"ד (סי' רע"ד) שכ' וז"ל והא דאי' פ' הקומץ אר"י א"ר כל אות שאין מוקף גויל פסולה דאמאי צריך לאשמועינן זה הא כבר איתא מוכתבתם כו' י"ל דקמ"ל דאי מוכתבתם הו"א לכתחלה קמ"ל דפסול אפי' בדיעבד כו' עכ"ד. וראיתי בס' יד שאול בה' ס"ת (סי' רע"ד) שכ' להקש' על הדרישה מש"ס דשבת (ק"ג) דאמרי' זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר ופריך מהא דתנן וכתבתם שתהא תמה כו' ולד' הדרישה מאי פריך מוכתבתם הא כשר עכ"פ דיעבד וא"כ שפיר אמר ר"ח סתום ועשאו פתוח כשר בדיעבד א"ו דכתיבה תמה פסול אפי' דיעבד עכ"ד וסיים ע"ז שהוא פליאה עצומה על הדרישה. ואני שמעתי ולא אבין דהא אין התחלה לקו' זו שהוא הבין דהדרישה החליט כן לפי האמת דהך וכתבתם לא משמע אלא לכתחלה ולא דיעבד וז"א דהדרישה לא קאמר אלא דאי לאו ר"י הוה טעינא למימר דוכתבתם אינו אלא לכתחלה קמ"ל ר"י א"ר דבאמת פי' וכתבתם הוא אפי' בדיעבד וכן מבואר להדיא בשו"ת שע"א (סי' פ"א) בביאור ד' הדרישה והי"ש הביאו ולא הרגיש. וא"כ למסקנא פי' וכתבתם אפי' דיעבד ושפיר פריך לר"ח וז"ב

אמנם עיקר ד' הדרישה תמוהין לפענ"ד דאיך סד"א דוכתבתם לא הוה דיעבד ומהיכי היתי דנימא הכי ומ"ש מכל מצות התורה דלא מחלקינן בין לכתחלה ודיעבד. וכל דליכא גילוי ע"ז להדיא מסתמא הוי גם דיעבד. ודוקא בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב כמו"ש התוס' בזבחים (ד) ד"ה אימא אבל בעלמא מסתמא הוי גם דיעבד ועי' בס' אבני מילואים (סי' כ"ח) שתמה ג"כ בכה"ג. וא"כ אמאי צריך ר"י לאשמועינן דפסול אפי' דיעבד

ולכן נלפענ"ד עפימ"ש במקו"א (לעיל פ"ב) לבאר שי' הרמ"ע מפאנו בתשו' (סי' ל"ה) דס"ל דגם למטה פסול אם נדבק כל שלא סילק הסופר ידו ואין לגרור דנגמר האות ע"י סכין וזה פסול. והשיג עליו הפר"ח באה"ע (סי' קכ"ה) שזה נגד ד' הרשב"א בשם הירושלמי דסובר למטה כשר גם בלא גרירה. וכתבתי שם ליישב ד' הרמ"ע שפוסק עפ"י ש"ס דילן דאמר כל שאין מוקף גויל פסולה סתמא ולא מפליג בין למעלה ללמטה כמו שדחו כל הפוסקים הירושלמי מש"ס זו כמובא בב"י וכתבתי דסברת הרמ"ע הוא דכיון דמו"ג נפק"ל מוכתבתם דבעינן כתיבה תמה מו"ג. ממילא משמע שיהא מו"ג בכתיבה דוקא ולא ע"י סכין יעוי"ש מ"ש בזה בטעמא וסברא. מיהו לדעת הב"י בשם הפוסקים דש"ס דידן לא מפליג ולמטה ג"כ פסול מיהו גרירה מהני גם למעלה כמו"ש בב"י ובשו"ע שם. עכצ"ל דס"ל דוכתבתם לא משמע אלא שיהא גוף האות נכתב ע"י כתיבה ולמעט חק תוכות מיהו הקפת גויל אפשר נמי ע"י סכין

ועפי"ז נראה לומר דלר"י א"ר אתי לאשמועינן דכל שאין מוקף גויל פסולה ומשמע דאין כאן פסול אלא משום שאינו מו"ג הא כל שמוקף כשר ולא איכפת לן במה נעשה מוקף ואפי' ע"י סכין ש"ד. ולשי' תי' ב' דב"י דמו"ג לא נפק"ל אלא מוכתבתם נימא דר"י א"ר בא להשמיענו דלא נימא דוכתבתם משמע דהקפת גויל יהא נעשה דוקא ע"י כתיבה כהרמ"ע קמ"ל דאין הפי' כן אלא כשי' הפוסקים דס"ל דמהני גרירה גם למעלה ואין כאן פסול אחר אלא כ"ז שאינו מוקף וכל שהוקף ואפי' ע"י סכין ש"ד. אמנם לתי' א' דב"י א"צ לזה דשפיר ס"ל כשי' הרמ"ע דוכתבתם ודאי משמע שיהא הכתיבה תמה דהיינו ההיקף גויל ג"כ דוקא בכתיבה. מיהו כיון דוכתבתם לא משמע אלא בשעת כתיבה סד"א דאח"כ א"צ היקף גויל קמ"ל ר"י א"ר דמהלל"מ נפק"ל דגם אח"כ פוסל אם אינו מו"ג וזמ"ש כל שאין מוקף גויל כו' היינו אפי' אח"כ דלהלל"מ אין נפ"מ. מיהו כיון דאח"כ לית לן אלא מהלל"מ משו"ה שרי גרירה בנעשה אח"כ וזהו שי' הרמ"ע וכמו"ש במקו"א (לעיל פ"ג) יעוי"ש

ובזה יתבאר שי' הסמ"ק דמפרש ד' הירושלמי כמו"ש רשב"א דלמעלה פסול שנדבק קודם שגמר האות ולמטה כשר משום שנדבק לאחר שגמר וס"ל להירושלמי כתי' א' ולשיטתו אזיל בהא דס"ל ניקב כל תוכו פסול שזה אינו אלא לתי' א' כמו"ש ט"ז שם בשו"ע (סקי"ד) ועל שעת הכתיבה א"צ להלל"מ ונפק"ל מוכתבתם למו"ג רק בנעשה אח"כ בזה לית לן מוכתבתם רק מהלל"מ. ומשו"ה בשעת כתיבה דנפק"ל מוכתבתם ומשמע דהיקף לא יהא נעשה אלא בכתיבה ומש"ה כל שנדבק קודם שגמר האות דהוה שעת כתיבה אין לעשותו מו"ג ע"י גרירה בסכין. משא"כ בנדבק אח"כ דאע"ג דבעי מו"ג מהלל"מ מ"מ כיון דלאו מוכתבתם שרי לגרור גם בסכין ומ"ש בסמ"ק דהוה כח"ת לאו לח"ת ממש נחית הכא דבאמת ליתא וכמו"ש לעיל (פ"ז) אלא לאיסור היקף גויל ע"י סכין דדמי לח"ת דמחד טעמא נפקו תרוייהו מקרא דוכתבתם ולא חקיקה וגרירה וכמו"ש בגיטין (כ). וזמ"ש כח"ת בכף הדמיון ולא ח"ת ממש

והשתא א"ש מה שדן הסמ"ק בטיפה שנפל על האות אח"כ ואין האות ניכרת דשרי לגרור וליכא משום ח"ת מדיבוק דשרי לגרור בנעשה אח"כ ודלא כשי' הרא"ש פ"ב דגיטין דהסמ"ק והרא"ש בהא קמפלגי. דסמ"ק ס"ל דכיון דכבר היה האות כתובה בכשרות אזי משעה שגמר האות לאו שעת כתיבה הוא. דשעת כתיבה לא מקרי אלא בשעה שכותב האות על הגויל החלק ומשעה שגמר האות אע"ג דנפל טפה על האות ואין האות ניכרת וכשמחזירו לצורתו הוי ככותב האות מ"מ כיון דכבר היה האות כתוב הוי עכשיו לאו שעת כתיבה וכל שאינו שעת כתיבה ליכא משום ח"ת. והרא"ש ס"ל כיון שאין האות ניכרת ומחזירו לצורתו הוי זה שעת כתיבה ככותב האות מחדש. וזמ"ש הסמ"ק כדאי' בירושלמי. והיינו דכיון דס"ל להירושלמי דאע"ג דקודם שגמר האות אם נדבק אסור לגרור מ"מ בנדבק אח"כ שרי לגרור. והא איסור גרירה בנדבק קודם שגמר הא ע"כ משום דמשמע לן מוכתבתם שיהא מוקף גויל דוקא בכתיבה ולא ע"י סכין ומ"מ אם נדבק אח"כ שרי. ה"נ לענין ח"ת דפסולו ג"כ מוכתבתם ולא חקיקה