עבודת הכהן לג

אותו הטעם עצמו. ואין לומר דאי לאו דר"ז סד"א דדוקא בדיעבד ולא לכתחלה כמו"ש פרמ"ג באו"ח (סי' ל"ב) אהא דהביא בשו"ע דנעשה אח"כ אינו מו"ג כשר דדוקא בדיעבד והיכא דא"א לתקן כשר אבל לכתחלה והיכא דאפשר לתקן פסול עד שיתקן. ומשו"ה מייתי הא דר"ז לאפוקי ממ"ש פרמ"ג. ז"א דעיקר הא דר"ז לא אתמר בש"ס אלא על דיעבד כדמוכח להמעיין. רק בקדושין (כד) לענין בית הסתרים דאפי' לכתחלה א"צ לביאת מים אלא ראוי חקרו באמת התוס' שם ובמנחות (יח) דמ"ט דא"צ אפי' לכתחלה ומייתו לימוד ע"ז מקרא יעוי"ש. ולפי"ז לדיעבד א"צ כלל להא דר"ז וכמו"ש

ותו יש לדקדק ולעמוד על עיקר הטעם דלמטה כשר בלא גרירה. דלכאורה הי' נראה כמו"ש בעצ"ל הנ"ל דס"ל כתי' ב' דב"י דבנעשה הדיבוק אח"כ כשר. אבל לפענ"ד נראה דזהו דוחק לומר כן. דהנה דעת הירושלמי בפ"ק דמגילה ס"ל דניקב כל תוכו של אות פסול משום שאינו מו"ג. והובא בשו"ע שם (סי' ל"ב סט"ו) וכ' בט"ז שם (סקי"ד) על מ"ש השו"ע דבמו"ג אין פוסל בנעשה אח"כ כתי' ב' דע"כ זה דלא כהירושלמי דניקב כל תוכו פסול דלתי' ב' אמאי פסול בניקב אח"כ הא אפי' ניקב מבחוץ כשר כיון שנכתב מתחלה בכשרות אע"כ ס"ל כתי' ב' דב"י דמחלקינן בין דבוקות לניקב וכבר עמדו האחרונים דלתי' א' דדוקא דבוקות פסול משום עו"ג ולא נקב אמאי פסול ניקב תוכו. ועי' פרמ"ג ועצ"ל ודרה"ח ה' קה"ת שיישבו זה. ועכ"פ מבואר דתי' ב' ע"כ דלא כהירושלמי. ואי נימא דטעמא דמכשיר הירושלמי למטה הוא משום דס"ל כתי' ב'. א"כ כלפי לייא דתיקשי הירושלמי מדידי' אדידיה והיה נראה לומר בזה עפימ"ש הפרמ"ג בישוב הקו' על הט"ז שהק' דלתי' א' דב"י אמאי פוסל הירושלמי ניקב. וכ' פרמ"ג דטעמא דדבוקות משום דנשתנה צורת האות בזה ואין כאן אות משא"כ ניקב האות בצורתו אלא שאינו מו"ג ומשו"ה בניקב כל תוכו דאז אין לו צורת אות דמי לדבוקות ע"כ. ואע"ג דתירוצו על הט"ז הוא דחוק לפרש דבנגיעת אות לאות הוי שינוי צורה שהוא נגד הסכמת הפוסקים דבנגיעה מהני גרירה ואי הוה שינוי צורה איך מחזירו לצורתו ע"י גרירה הא הוי זה ח"ת וכמו"ש בזה לעיל. וא"כ אדרבה בזה היה לו ליישב קו' הט"ז דשפיר אתי תי' ב' גם להירושלמי דאע"ג דאח"כ אין פוסל מו"ג מיהו בניקב כל תוכו דהוה שינוי צורה מכמו שניתן בסיני הוה כמי שאין כאן אות ומשו"ה פסול ולכן יישוב ד' הט"ז ודאי מתפרשין כמו"ש בעצ"ל ודרה"ח יעוי"ש מ"ש דלתי' א' לא כשר ניקב רק בשנשאר קלף מגין שעוד נשאר קלף מן הנקב לאות השני משא"כ דבוקות לא נשאר מגין ומשו"ה ניקב כל תוכו באין מגין פסול יעוי"ש. מיהו עיקר דברי הפרמ"ג דניקב כל תוכו הוה שינוי צורה היה מקום לקיים לכאורה וליישב בזה באמת ג"כ קו' הט"ז וכמו"ש

אבל אחר העיון נראה דא"א לומר כן. שהרי בירושלמי שם אינו מבואר אלא דגם בפנים בעינן מוקף גויל ומיניה למד הטור באו"ח (סי' ל"ב) דניקב כל תוכו פסול כמבואר שם בב"י ולכן תמוה לפרש משום שינוי צורת האות. דמאי שייטי' למו"ג. דהא אפי' היה הדין דא"צ כלל מו"ג. מ"מ בשינוי צורת האות לכו"ע פסול. ועוד דהא המהרי"ק (שורש קכ"ב) למד נקרע באמצע האות דפסול מק"ו וכ"ש מהא דירושלמי דניקב תוכו של אות פסול כ"ש באמצע האות והאריך שם לפסלו משום מו"ג. ואי הא דירושלמי הוא משום שינוי צורת האות איך לומד מזה נקרע באמצע האות ואי דנקרע באמצע האות ג"כ משום שינוי צורה א"כ א"צ ללמוד מהירושלמי דהא הכל מודים דנשתנה צורתו פסול ועוד דנקט להדיא טעמא משום מו"ג יעוי"ש. ולכן עכצ"ל דבכל זה לית כאן משום שינוי צורה אלא חסרון הקפת גויל ופסולו כמו"ש האחרונים לתי' א' דב"י דהיכא דליכא מגין גם נקב פוסל ויליף מהרי"ק מהירושלמי דבאין מגין פוסל נקב בפנים האות כ"ש באות עצמו שנקרע דאז אינו מו"ג ואין מגין. וא"כ הדק"ל דאם נפרש טעמא דירושלמי דלמטה פסול כתי' ב' יסתור הירושלמי עצמו מניקב כל תוכו דמוכח דס"ל כתי' קמא דב"י. וכמו"ש. ולכן נראה ליישב כ"ז עפ"י מה שיתבאר: פרט ח

כתב הסמ"ק (מצוה קנ"ג) אם נפלה טיפת דיו קודם שנגמר האות ולא היתה האות ניכרת ואח"כ נטל הדיו או שלא היתה מוקפת גויל מתחלתה פסול דהוה כחק תוכות אבל אם כבר היתה עשוי' כתיקונה ונפל בה דיו יכול ליטלה כדאי' בירושלמי ע"כ והובא זה בטור או"ח (סי' ל"ב). וכ' הטור וא"א הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה. וכ' הב"י ונראה שהסמ"ק מפרש הירושלמי כהרשב"א ומדאמר בירושלמי דכל שנעשית כל האות בכשרות שוב אינה נפסלת למד הסמ"ק להיכא דנגמר האות ואח"כ נפל טיפת דיו יכול ליטלו וליכא בזה משום ח"ת ע"כ. וזה תמוה דאיך למד דין טיפת דיו שנפל על האות ואין האות ניכרת מדיבוק אות לאות. דנהי דנימא דס"ל להירושלמי בנדבק אחר שנכתב בכשרות אין בו פסול מו"ג אפי' בנדבק למעלה וכ"ש דשרי לגרור, מיהו היינו דוקא בזה דאכתי האות בצורתו אלא שנפסל משום חסרון הקפת גויל פשיטא דלית בי' משום ח"ת. משא"כ בטיפת דיו שנפל ואין האות ניכרת הרי אין כאן אות ושייך בזה ח"ת. דהא ע"כ מיירי בשנתבטל צורת האות ע"י הטיפה דאל"כ כשר גם בלא תיקון ופשיטא שאין בזה ח"ת. ועוד דהא כ' הטור דהרא"ש חולק והוא מ"ש בפ"ב דגיטין (סי' י"ט) דבנפל טיפת דיו על האות ואינה ניכרת האות שייך ח"ת בגרירה ואי הא דסמ"ק בניכר האות ליכא פלוגתא. והרא"ש כ' להדיא החילוק בזה דבדיבוק אות לאות ליכא ח"ת משא"כ בטפה שנפל על האות ואין האות ניכר. אלא דהסמ"ק חולק וראייתו מהירושלמי ומזה אין ראיה כלל וכמו"ש ואין לומר דסובר דגם בדיבוק נשתנה צורתו דא"כ הוא פלוגתא במציאות נגד כל הפוסקים דס"ל דאין בזה ח"ת משום שהאות בצורתו כמבואר בב"י

ונלענ"ד דהב"י הק' דאיך מכשירין איפסק בנוקבא במנחות (כט) והא בעינן מו"ג ותי' דדוקא דבוקות פסול במו"ג ולא נקב ותי' ב' דדוקא בשעת כתיבה אבל נעשה אח"כ אינו מו"ג כדמיירי והא דאיפסק