עבודת הכהן לב

והא הט"ז מודה דאי לאו מטעם שכ' בזה א"צ להגיה בד' רמ"א. דלפי"ז נהי דלענין תפילין או לצאת בס"ת מ"ע דכתבו לכם כו' ראוי שלא להקל נגד דעת הט"ז ושו"ת שע"א הנ"ל. עכ"ז לענין אם נמצא בשעת קה"ת שיש רבים הסוברים דברכה על ס"ת פסולה אינה לבטלה ויוצא י"ח קריאה ודאי דיש לסמוך עכ"פ בנפסק שלא בנקב ונעשה אח"כ שלא להוציא אחרת כן נלפע"ד: פרט ז

נשאלתי מרב אחד בדין אותיות דבוקות שנמצא בשעת קה"ת בשבת והיה הדיבוק למעלה או באמצע אם יש להוציא אחרת או לא. וז"ל הרב הנ"ל במכתבו. ויודיעני נא חוות דעתו הטהורה בדין מעשה שנמצא בש"ק העבר בשעת קה"ת שתי אותיות דבוקות למעלה סמוך להתחלת האות והוריתי שלא להוציא אחרת כמו"ש הט"ז באו"ח (סי' ל"ב סקי"ח) בשם הב"ח לסמוך ע"ד הרשב"א דס"ל דכל הראוי לגרירה אין מעכב וכדר"ז דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. ואע"ג דהמג"א (סי' קמ"ג) כתב דהרשב"א לא הכשיר אלא בנדבקה בסופה אבל נדבקה למעלה או באמצע פסול, מ"מ כבר כתב הפרמ"ג שם דמסתימת הב"ח וט"ז (סי' ל"ב) משמע דס"ל דגם באמצע אין להוציא אחרת. גם בעל ח"א הביא כן (כלל ל"א סעיף ל"ה) בשם א"ר שלא להוציא אחרת אף בנדבקה באמצע. אמנם אח"כ הראו לי שהגאון דרה"ח בדיני קה"ת פוסק דבנדבק באמצע יש להוציא אחרת והשיג על הא"ר בזה יעוי"ש. מיהו בזה תמיהא לי מלתא על הגאון דרה"ח שבאם נעשה הדיבוק בודאי אחר הכתיבה פוסק שם בעצמו שלא להוציא אחרת שיש לסמוך על דיעה ב' שבשו"ע או"ח (סי' ל"ב סעיף ט"ז) דבנעשה אינו מוקף גויל אח"כ כשר ומ"מ בספק אם נעשה אח"כ או מתחלה פוסק להוציא אחרת יעוי"ש אכן לפי מה שהביא מג"א (סי' ל"ו סק"ג) בשם תשו' מ"ע לענין פסול נפסק דאם ידעינן שכתבו מומחה תלינן שנעשה אח"כ. וא"כ אמאי לא נימא הכי בכל ס"ת שלנו דנעשה ע"י סופר מומח' והוגה אח"כ ע"י מגיה דנתלה תמיד דנעש' אח"כ ובנעש' אח"כ אח"כ הא פוסק דרה"ח בעצמו דאין להוצי' אחרת. א"כ אמאי לא הביא הדרה"ח ד' המג"א ומ"ע דבס"ת שלנו שנעשה ע"י מומחה אין להוציא אחרת. ואדרבה כתב דבספק אם נעשה אח"כ ג"כ מוציאין אחרת כו' ע"כ דברי הרב הנ"ל

וזהו מה שהשבתי ע"ז. גיה"ק הגיעני כו' וע"ד שאלתו כו' הנה מקודם ראיתי לעמוד על עיקר סברא זו דהרשב"א שנשתמש בזה בהא דכל הראוי לבילה כו'. דהנה הרשב"א כ' זה בביאור ד' הירושלמי דפוסל בנדבק למעלה ובאמצע ומכשיר למטה. ומפרש הרשב"א דלמעלה פסול משום חק תוכות וליכא תקנה בגרירה אבל למטה מהני גרירה ושוב אף שלא גרר כשר וכדר"ז דכל הראוי לבילה אין בילה מעכב כמבואר כ"ז בב"י באו"ח (סי' ל"ב) יעוי"ש. ובאמת תמוה מאד דהא עיקר מלתי' דר"ז הוא במנחות (קג) ס"א אין נבללין ופריך וכי אין נבללין מאי הוה והתנן אם לא בלל כשר ומשני כדר"ז דאמר כל הראוי כו' וכל שאין ראוי לבילה אין מעכב. והמעיין בכל המקומות שנשתמשו בגמ' בסברא זו הוא ללמוד על המקומות דכשר בדיעבד ואינו מעכב שהוא דוקא בראוי לזה אבל אינו ראוי מעכב ובכל המקומות הא דראוי אינו מעכב יש לימוד ע"ז כמו בבילה שכ' התוס' במנחות (יח) משום דלא כתיב ובללת בלשון ציווי וכן במכות (יח) הא דקריאת ביכורים לא מעכבא לאו מטעם דכל הראוי אינו מעכב. וכן ביבמות (קד) לענין קריאת החליצה נפק"ל דאינו מעכב מקרא דככה דלא מעכב אלא מעשה יעוי"ש. א"כ הא מבואר דהא דבדיעבד לא מעכב לאו מטעם ר"ז דכל הראוי לבילה כו' אלא אדרבה דר"ז לא אתא אלא ללמד דהתירא דדיעבד לא מיירי באינו ראוי. אבל הא דראוי אינו מעכב צריכין לימוד ע"ז. א"כ כוין דהכא במוקף גויל לית לן לימוד דבדיעבד לא מעכב איך מקילין משום הא דר"ז לבד אח"כ ראיתי שכבר עמד בזה בנשמ"א והניח ד"ז בלי יישוב וראוי ליישב ד"ז דלכאורה אין התחלה ושייכות סברא דר"ז הכא להכשיר משום זה

וביותר קשה כיון דע"כ הא דס"ל להירושלמי דלמטה כשר בלא גרירה יש בזה איזה טעם ולא משום דר"ז וכמו"ש דדבר שהוא פסול אין להכשירו משום דר"ז. ובס' עצי לבונה ליו"ד (סי' ר"פ) כתב דהרשב"א עפ"י הירושלמי ס"ל כתי' ב' דב"י באו"ח (סי' ל"ב) גבי מוקף גויל דבנעשה אינו מו"ג אח"כ כשר. ועפי"ז צ"ב דמי דחקו להרשב"א לפרש ד' הירושלמי דטעמא דפסול למעלה הוא משום ח"ת. ולמעלה הא דפסול הוא אפי' בגרירה ולמטה דכשר הוא אפילו בלא גרירה. א"כ רישא וסיפא לאו בחד גונא קמיירי ולמה לא פי' כפשוטו וע"ד שפי' הפוסקים ש"ס דמנחות (כט) דאמר כל אות שאין מוקף גויל מד' רוחותיה פסולה דהיינו בלא גרירה אבל גרירה מהני כמבואר בב"י (סי' ל"ב) דהפוסקים דחו מש"ס זו להירושלמי דמפליג בין למעלה ללמטה משום דבש"ס דידן לא מפליג ואמר סתמא פסולה מיהו גרירה מהני יעוי"ש. ה"נ יש לפרש עד"ז ד' הירושלמי דאמר למעלה פסול היינו בלא גרירה משום דנעשה בשעת כתיבה. אבל למטה כשר כתי' ב' דב"י דנעשה אינו מו"ג אח"כ כשר דהשתא א"ש דרישא וסיפא בחד גונא מיירי והכל בלא גרירה ולמעלה פסול ולמטה כשר. ולמה דחק לפרש ד' הירושלמי דלמעלה פסול אפי' בגרירה משום ח"ת. ומה גם דעיקר שי' זו לבאר ד' הירושלמי משום ח"ת לא ברירא כ"כ. דמבואר בפוסקים דעיקר ח"ת הוא היכא דלאו שם וצורת אות עליו בלא החקיקה והחקיקה מחזירו לצורתו ועי' רא"ש פ"ב דגיטין (סי' יח) וכ"כ ב"י (סי' ל"ב) בשם הפוסקים ועין פר"ח באה"ע (סי' קכ"ה סק"ח) א"כ אפי' נדבק קודם שגמר לא פורש אמאי שייך בי' ח"ת כיון דגם אם לא גרר כלל וגמרו כך יש בו צורת אות עם הדיבוק כמבואר בב"י שם. גם הא מבואר בב"י ורמ"א באה"ע (סי' קכ"ה) בשם תה"ד (סי' רכ"ח) דכל שהי' גמר האות בכתיבה לא שייך ח"ת. ועי' רשב"א בשבת (קד) דלית לי' כל עיקר דין ח"ת בכה"ג והארכתי בזה במקו"א

וגם תמוה כיון דע"כ יש טעם על מה דמכשיר למטה בלא גרירה ולא משום דר"ז וכמו"ש א"כ צריך להבין לאיזה צורך הביא כלל הא דר"ז ולמה לא מספיק