עבודת הכהן ל

ע"י יד של כסף שבידו שמראה בו ונשאלתי אם להוציא אחרת או לא, הנה הגאון דרה"ח בה' קה"ת פוסק בפירוד יודי האל"ף וכה"ג מאותיות הכפופות דיש להוציא אחרת ולא מהני תינוק דל"ח ול"ט שיקרא כהלכתו ודלא כא"ר יעוי"ש. אמנם בנידו"ד דנעשה הפירוד אח"כ יש לדון בזה. הנה באמת ראיתי בשו"ת שער אפרים (סי' פ"א) שכ' להחליט בנפרדין של אותיות דגם בנעשה אח"כ פסול וכ' שכן משמע מסתימת הפוסקים ודוקא גבי מוקף גויל כ' כן הב"י לחד תירוצא (בסי' לב) ע"כ. וכן מבואר ג"כ בט"ז או"ח (סי' ל"ב סק"ט) יעוי"ש. אמנם בשו"ת שער אפרים שם לא הביא ראיה ברורה לזה. ומש"ש לה"ר מהא דתה"ד (סי' מ"ח) באותיות ותיבות שנמחקו קצת ורישומן ניכר דמותר לתקן וליכא משום שלכ"ס בתו"מ והביא זה ג"כ בשו"ע או"ח (סי' ל"ב) ע"כ. ואין זה מוכרח כ"כ די"ל דשאני שלכ"ס דתלוי רק בשינוי צורת האות ואינו תלוי בפיסול האות כמבואר בפוסקים והובא בב"י (סי' ל"ב וסי' ל"ו) דדוקא היכא דמחזירו לצורתו ע"י התיקון הוי זה ככותב עכשיו האות והוה שלכ"ס והארכתי בזה במקו"א. וכן מבואר להדיא בשו"ת חב"י (סי' ע"ב) לענין קוצו של יו"ד השמאלי למטה דמעכב לר"ת בפ' הקומץ. דאע"ג דיש לו צורת יו"ד גם בלא קוץ השמאלי מ"ע פסול דליכא רמז על סוד ולכן כשר לתקן אח"כ בתו"מ וליכא משום שלכ"ס ע"כ ומשו"ה אי הא דנמחק האות אע"ג דרישומו ניכר מיחשיב האות כמאן דליתא אז הוי עכשיו זמן כתיבה ופסול משום כתבן שלכ"ס. ואין זה ענין להיכא שהאות בשלימות בצורתו רק שנפסק ופסול שאינו גולם אחד וכתיבה תמה שפיר י"ל דכיון דלא נפק"ל אלא מוכתבתם לא פסול אלא בנעשה בשעת כתיבה ולא בנעשה אח"כ כמבואר בב"ח או"ח (סי' ל"ב) על מ"ש הטור שלא יהיה נקב בעור שאין הדיו עובר עליו יעוי"ש וכ"כ פרמ"ג במש"ז (סי' ל"ב סק"ח). אלא דמ"מ לא מתכשר בלא בדיקת תינוק דשמא נשתנה צורתו ע"י ההפרד כמוש"ש הב"ח

ומ"ש בשע"א שם דיש לחלק בין איפסק בנוקבא דכשר לתי' ב' דב"י גבי מוקף גויל בנעשה אח"כ משום דליכא תקנה עוד לעשותו מוקף גויל משא"כ נפסקין ע"כ וזה תמוה דהא תי' ב' דב"י קאי גם על דבוקות האותיות שיש תקנה. אמנם חילוק זה בלא"ה קיי"ל כן להלכה דגם לתי' ב' עכ"פ מדרבנן ולכתחלה בעינן לתקן היכא דאפשר בתיקון כמו"ש פרמ"ג (סי' ל"ב) וכ"כ בס' עצי לבונה ליו"ד (סי' ר"פ). ומ"מ בנידו"ד לענין אם נמצא בשעת קה"ת אין נפ"מ בזה. דהא בנמצא דיבוק שנדבק ודאי אח"כ אין מוציאין אחרת דסמכינן על תי' ב' דב"י כמו"ש האחרונים דהוי דיעבד וה"ה נפרדים בנעשה אח"כ

ובעיקר דין נפסקין באותיות כפופות שנפסקו אח"כ, הנה דעת המרדכי שהובא בב"י או"ח (סי' ל"ב) דהא דאמרו בגמ' באיפסק כרעי' דוי"ו להכשיר ע"י תינוק דל"ח ול"ט הוא דוקא באותיות הפשוטות כגון וי"ו וזיין וכה"ג והביאו רמ"א בשו"ע שם (סעיף ט"ו) וכ' הט"ז דהיינו אם יש לה אורך וי"ו עד ההפסק וכמו"ש מהרי"ק שהובא בט"ז שם דאז סמכינן על תינוק בגילוי מלתא בעלמא אם יש לה אורך וי"ו עד ההפסק. וזה לא משכחת לה בה"א וכפופות. ואם נאמר דדין זה לאו דוקא איפסק בנוקבא דה"ה בלא נקב מוכח דאפי' בנעשה אח"כ כהא דמיירי בש"ס מ"מ דוקא בפשוטות. ובכפופות דצריך לצרף גם מה שלמטה פסול גם בנעשה אח"כ ולא מהני קריאת תינוק א ש

אמנם כבר הבאתי לעיל (פ"ה) דדעת הב"ח דס"ל דכל שנפסק אח"כ מהני תינוק בינוני בכל האותיו' בין שנפסק ע"י נקב או שלא ע"י נקב. וכן הביא ב"י שם דעת הר"מ המאירי כן דהא דתלמוד גבי הפסק דמהני תינוק: הוא בכל האותיות וכן בה"א אם לא נשתייר כמלא אות קטנה וקריאת תינוק ע"י צירוף מה דלמטה. ובדרכי משה כתב שכ"ה דעת הטור כהמאירי מדכתב ואם נפסק אחת מהאותיות סתם ולא כתב הפשוטות יעוי"ש

ואע"ג דדברי המאירי מיירי בהפסק נקב כדמיירי בש"ס מ"מ הא ע"כ גם נפסק בלא נקב דינא הכי. דהא באמת קשה קו' ב"י על דינא דש"ס דכשר באיפסק בנוקבא והא בעינן מו"ג. ועכצ"ל כמו שתי' ב'. ולתי' א' דוקא דבוקות אסור משום מו"ג ולא נקב ותי' ב' דבנעשה אח"כ כשר. ואכתי צ"ב דמהיכן המקור להכשיר בנעשה אח"כ. גם אי איפסק בנוקבא באמצע האות וליכא שיעור אות עד ההפסק כשי' המאירי באיפסק כרעי' דוי"ו שבש"ס. יקשה לפי"ז נהי דנקב אינו פוסל כלל במו"ג כתי' א' דב"י. מ"מ דל מו"ג מהכא הא עכ"פ האות אינו כתיבה תמה שאינו גולם אחד וזה פסול מוכתבתם כמבואר בפוסקים

ולכן עכצ"ל בזה זה דוכתבתם לא משמע לן אלא בשעת כתיבה. וכמו שהוכחתי זה לעיל (פ"ג) יעוי"ש. ותי' ב' ס"ל דגם מו"ג מוכתבתם נפק"ל דאם אינו מו"ג לאו כתיבה תמה הוא ומשו"ה בנעשה אח"כ כשר. ולתי' א' ס"ל דמהלל"מ נפק"ל דגם בנעשה אח"כ פוסל מו"ג וכמו"ש לעיל (פ"ה). מיהו כ"ז לענין מו"ג. אבל גולם א' דלכו"ע מוכתבתם נפק"ל ודאי כשר בנעשה אח"כ. וכ"ז מוכרח בשי' הסוברים דהא דש"ס באיפסק כרעי' דוי"ו מיירי דליכא שיעור אות עד ההפסק וקריאת התינוק הוא ע"י צירוף מה שלמטה. ולפי"ז ממילא לשי' זו לאו דוקא נקב דה"ה הפסק שלא ע"י נקב כיון שנעשה אח"כ כשר אלא דבעינן קריאת תינוק בינוני דשמא יש כאן שינוי צורה ע"י ההפסק וכמו"ש לעיל בשם הב"ח. ומבואר דהב"ח והמאירי וד"מ בדעת הטור ס"ל דמהני תינוק בכל האותיות וע"י צירוף מה דלמטה

והקרוב אצלי לומר שכ"ה ג"כ דעת הלבוש ודברי חמודות והש"ך יו"ד (סי' ר"פ) דהרא"ש בה' ס"ת (סי' י"ד) כתב דהא דאמרי' בקרע יתפור היינו דוקא קרע שבין האותיות דאילו נחלקה האות אין לו תיקון ע"כ וע"ז כתב בס' דברי חמודות (אות ע"ב) בשם הלבוש ולא דמי להא דש"ס באיפסק כרעי' דוי"ו דכשר בבדיקת תינוק דהתם לא נשתנה צורת האות ע"כ. והנה אי ס"ל כשי' הט"ז הנ"ל. א"כ אין התחלה לקו' זו מן הש"ס על ד' הרא"ש דהא בש"ס לאו נחלקה האות אלא קרע בצד האות או בסוף האות והאות בשלימות.