עבודת הכהן כט

פשיטא שאין להכשירו ע"י תינוק שלא נאמרו דברים אלו אלא היכא שנפסקה צורת האות ובציר ליה שיעורא כגון וי"ו קטיעא שאנו מסתפקין אם הגיע לאורך וי"ו או כשיעור יו"ד ולכך מועיל קריאת תינוק דגילוי מלתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה אבל היכא דפשיטא לן שאין האות בצורתה מה מועיל ראיית התינוק כו' ע"כ. וכ' עוד הט"ז ואין לדחוק דכיון דנכתב בכשרות ואח"כ נפסק מהני תינוק בכל מילי ז"א דהא מהרי"ק מיירי שנכתב מעיקרא בפיסול ואפ"ה לא חילק בין דין דידיה לנפסק כרעי' דוי"ו שבתלמוד דמיירי בנפסק אח"כ א"ו דאין חילוק בזה כו' ע"כ. ולדבריו גם בנפסק שלא ע"י נקב כגונא א דמיירי בי' מהרי"ק ג"כ לא מחלקינן בין נעשה מתחלה או אח"כ וגם בנפסק אח"כ אפי' שלא ע"י נקב לא מהני קריאת תינוק בכפופות

ולפענ"ד נראה דאין זה מוכרח כלל גם לדעת מהרי"ק. דהנה כבר נתבאר לעיל (פ"ד) דמהרי"ק ס"ל דנקרע באמצע פסול משום חסרון גויל ואפי' בנעשה אח"כ. א"כ לדידיה לא מצי לחלק בין דין דידיה דמיירי בנעשה בשעת כתיבה לדין התלמוד בכרעי' דוי"ו דנעשה אח"כ. דהא בש"ס מיירי באיפסק בנוקבא בנקב אי איפסק אפי' אח"כ פסול. ומוכרח לפרש הא דתלמוד שע"י בדיקת תינוק יבורר שיש לה שיעור וי"ו עד ההפסק דאז אין זה נקרע באמצע האות אלא בצד האות שהוא כשר לב' תירוצי ב"י שהובא לעיל (פ"ד). ומשו"ה לענין יוד"י האל"ף שאינם נוגעים מתחלת כתיבה דודאי פסול מדינא בלא תיקון דהא בעינן כתיבה תמה ולא שבורה וגולם אחד כמו"ש בטור וב"י (סי' ל"ב וסי' ל"ו) בשם הפוסקים וכ"כ הגהמי"י (פ"ב מס"ת) בשם הרמ"ך והר"מ. בזה כ' מהרי"ק דלא מהני תינוק היכא דנס ל. והוק' לו דבתלמוד גבי איפסק כרעי' דוי"ו בנוקבא שהוא פסול מדינא ואפי' נעשה אח"כ כדס"ל למהרי"ק דנקרע באמצע האות פסול גם בנעשה אח"כ ואפי"ה מהני תינוק וע"ז תירץ דלא מפרשינן כלל הא דתלמוד בנקרע באמצע רק שיש לו שיעור וי"ו עד ההפסק בלא צירוף דלמטה ע"י קריאת תינוק בינונים וזה לא הוה אלא גילוי מלתא כו' וכמוש"ש

אמנם כ"ז לענין נקב שפסולו משום חסרון מו"ג וכמו"ש לעיל (פ"ד) בטעמא דמהרי"ק בהא דס"ל דנקרע באמצע האות פסול משום דס"ל כתי' א' דב"י דנקב אינו פסול כלל משום היקף גויל אלא אי הוה דומי' דדבוקות וכתבתי בשם האחרונים דביאורו הוא דהיינו בממלא הנקב כל הריוח שבין אות לאות כמו דבוקות וה"ה נקרע באמצע האות אין לו גויל מגין שהרי הנקב בין חצי אות זה לחצי אות זה הוי זה כמו ממלא כל הריוח שבין אות לאות ולא נשאר גויל מגין עליו כמו בדבוקות. אבל נקב בצד האות או בסופו שיש לו הגנה מהנקב והלאה שהרי מהנקב והלאה אינו אות ולא חצי אות ביש שיעור אות עד הנקב וא"צ להנשאר כלל כשר ולתי' א' מה דפוסל משום מו"ג פוסל גם בנעשה אח"כ. דלא כתי' ב' דס"ל דבנעשה אח"כ כשר. דטעמא דתי' ב' הוא משום דס"ל דמו"ג לא נפק"ל אלא מוכתבתם שיהא כתיבה תמה ואם אינו מו"ג לאו תמה היא וכבר נתברר לעיל (פ"ג) בשם הפוסקים דוכתבתם לא משמע אלא בשעת כתיבה משו"ה בנעש' אח"כ אינו פוסל. אבל תי' א' ס"ל דמו"ג לא נפק"ל אלא מהלל"מ כמו שהזכיר הב"ח (סי' ל"ב) על מ"ש הטור ויכתבם כתיבה תמה ושיהא מוקף גויל יעוי"ש וכ"כ ג"כ בפרמ"ג במש"ז (סי' ל"ב סק"ח) ואפי' אי בשעת כתיב' נפק"ל מוכתבתם מ"מ פוסל גם בנעשה אח"כ דלנעשה אח"כ נפק"ל מהלל"מ דלהלל"מ אין לחלק בין שעת כתיבה או אח"כ. וכ"ז לענין נקב אבל נפסק שלא ע"י נקב דלאו משום מו"ג ולכו"ע נפק"ל פסולו מוכתבתם כתיבה תמה כמ"ש לעיל בשם הפוסקים גם מהרי"ק מודה דאינו פסול אלא בנפסק משעת כתיבה אבל נפסק אח"כ כשר דוכתבתם ודאי לא משמע לן אלא בשעת כתיבה. אלא דמ"מ אע"ג דכשר מדינא דתמה ולא שבורה בעינן בדיקה ע"י תינוק בינוני דשמא נשתנה צורת האות ע"י ההפסק ושינוי צורה פוסל גם בנעשה אח"כ באופן דמ"ש ביוד"י אל"ף וכה"ג שאינן נוגעין דל"מ תינוק הוא דוקא בנעשה מתחלה אבל אח"כ מהני תינוק וכמו"ש

אבל הב"ח ס"ל כמו"ש בס' לבושי שרד לאו"ח שהובא לעיל (פ"ד) דנקרע באמצע האות לאתר כתיבה כשר וטעמא דמלתא מפורש בב"ח אהא דכ' הטור ולא יהיה נקב בגויל שאין הדיו עובר עליו. וע"ז כ' הב"ח שם לפמ"ש ב"י שם בשם הרי"א דהקפידא הוא שלא תהא נחלקת לשנים מפני הנקב דגם זה לא פסול אלא בשעת כתיבה משום דבעינן כתיבה תמה. אבל אם נחלקה לשתים אחר כתיבה כיון דכבר בשעת כתיבה הי' כתיבה תמה כשר אלא דמ"מ בעינן בדיקה ע"י תינוק אם לא נשתנה צורתו ע"י הקרע והנקב עכת"ד הב"ח. ומבואר דתופס הב"ח כתי' ב' דב"י דפסול מו"ג נפק"ל מוכתבתם ולא מיפסל אלא בשעת כתיבה ולא בנעשה אח"כ ואין חילוק לענין מי"ג בין דיבוק ושום נקב אפי' באמצע האות. ומשו"ה שפיר מצינן לפרש הא דתלמוד דאיפסק כרעי' דוי"ו בנוקבא שהי' ההפסק באמצע האות וכיון דהוה אח"כ כשר מדין דוכתבתם אלא דמ"מ לא מתכשר בלא תינוק דשמא נשתנה צורתו מפני ההפסק ומשו"ה פסק הב"ח דבין הפסק נקב ובין שלא בנקב כשר ע"י בדיקת תינוק בנעשה אח"כ ואפי' בכפופות. ומש"ש הט"ז מהא דכ' השו"ע (סי' ל"ב סכ"ה) דאם אין רגל הא' נוגע יכול לתקן ואין בזה משום שלכ"ס ומשמע דבלא תיקון פסול ע"כ. הוא תמוה דודאי בנעשה בשעת כתיבה פסול לכו"ע אלא דלענין שלכ"ס מהני תיקון. ומש"ש להק' על הב"ח שכ' דנעשה מתחלה לא מהני תינוק דהא ודאי בכתב הסופר וי"ו ונסתפק אם הגיע לאורך וי"ו ואין לתקן בתפילין משום שלכ"ס מראה לתינוק ואם קוראו וי"ו כשר ע"כ ג"ז תמוה. דהא בפשוטות כ' שם הב"ח להדיא דכשר אפי' נפסק מתחלה כל שיש לו שיעור וי"ו עד ההפסק בלא הנשאר וה"ה אם נסתפק בזה מראה לתינוק יעוי"ש

פרט ו עובדא הוה בשבת בשעת קה"ת עשה הסגן שמראה לקורא פירוד באות אל"ף היו"ד מן הגוף