עבודת הכהן כז

דס"ל דבשעת כתיבת הסופר א"צ למילף מוקף גויל מהלל"מ דמוכתבתם שפיר נפק"ל שיהא כתיבה תמה מוקף גויל. ומשתמע לן דההיקף גויל יהא דוקא בכתיבה ולא בחקיקה. כהא דנפק"ל על צורת האות שיהא נעשה דוקא בכתיבה ולא בחקיקה. מיהו כיון דמוכתבתם נפק"ל לא פסול אלא בשעת כתיבה. וס"ל דשעת כתיבה לא הוי אלא כל שעת כתיבת הסופר האות עד שגמרו, ואף אם עדיין לא סילק ידו כל שאילו סילק ידו כבר נגמר צורת האות תו ליכא פסול גרירה. ולהרמ"ע בהא פליגי ש"ס דילן והירושלמי. דהירושלמי ס"ל דשעת כתיבה לא הוי אלא עד שגמרו ואע"ג שלא סילק ידו ומשו"ה ס"ל למטה כשר וכמ"ש הרשב"א דשרי לגרור ואף בלא גרר כשר משום דר"ז דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכמובא ד' הרשב"א בזה לעיל. אבל לש"ס דילן לשי' הרמ"ע דמחמיר טפי דאותו פסול דלמעלה דירושלמי דפסול אפי' בגרירה שייך גם למטה. הוא משום דס"ל דכ"ז שלא סילק ידו אכתי שעת כתיבה היא ופוסל הקפת גויל בסכין. אבל בהא תרווייהו ס"ל הך סברא. דכמו דצורת האות פסול ע"י חקיקה ה"נ פסול הכשירו דאות כשנעשה ע"י חקיקה. וכ"ז דוקא בשעת כתיבה אבל אחר כתיבה אע"ג דבעינן מוקף גויל מהלל"מ מ"מ לית לן לפסול גרירה ע"י סכין

וסרו מהר מזה התמיהות על הרשב"א בביאור הירושלמי שעמדנו לעיל דאמאי הוה הכא פסול חק תוכות בנדבק למעלה וכפי כל מ"ש בזה לעיל (פא) וביותר דהרשב"א עצמו בחי' בשבת (קג) לא ס"ל עיקר דין ח"ת אפי' בנשתנה צורת האות יעוי"ש. אכן להמבואר א"ש דבאמת מ"ש הרשב"א בביאור הירושלמי דאין לגרור בנדבק למעלה משום דהוה כחק תוכות לאו לח"ת ממש נחית דהיינו תיקון האות ע"י חקיקה במקום שנשתנה צורתו דז"א דבאמת הרשב"א לא ס"ל כלל עיקר ח"ת בכה"ג. ועוד דאפי' להסוברים כן כבר הוכחתי שם לעיל דהכא ליכא שינוי צורת האות וכו"ע מודו דלא שייך ח"ת הכא. אלא דכונתו לדין הכשר האות שיהא מוקף גויל. שלא יהיה ההכשר ע"י חקיקה וזמ"ש כח"ת בכ"ף הדמיון כלומר דלאי ח"ת ממש. אלא דפסול זה דההכשר בא ע"י חקיקה דומה ממש לפסול שנעשה גוף כאות ע"י חקיקה דחד טעמא לתרווייהו ומחד קרא נפקו מוכתבתם דלאו חקיקה משמע. ואע"ג דלענין ח"ת ממש לית ליה להרשב"א במחזיר האות לצורתו ע"י חקיקה כגון נטל לגגי' דחי"ת ונעשה ב' זיינין או נטל לתגי' דד' ונעשה רי"ש מ"מ מודה בפסול היקף גויל ע"י חקיקה. דבח"ת ס"ל דכיון דסו"ס ירך האות ומציאותו בקלף בא ע"י כתיבתו לא דמי לח"ת דמיירי בגיטין (כ) בחוקק בעץ וכה"ג סביבות היריכות ומציאותן נעשה ממילא בלי שום עשי' א"כ לא עשה כלום בגוף האות זה פסול משום ח"ת אבל כתב ד' במקום ר' שפיר נוטל לגגו ואע"ג שנעשה ממילא צורת רי"ש עכ"ז הא עיקר העמדת האות על הקלף בא ע"י כתיבתו. וכ"ז לענין ח"ת משא"כ בפסול הקפת גויל ע"י חקיקה הא כל הכשר ההיקף ועיקרה לא בא כאן אלא ע"י חקיקה ובזה דמי לחוקק בעץ סביבות היריכות והאות נעשה מציאותו ממילא דלא עשה בגוף האות כלום. ובח"ת הפסול משום דבעינן שיהיה גוף האות נעשה ע"י עשייתו והוא לא עשה אלא בסביבות היריכות. ובדבוקות הפסול להיפך. שיהיה הקפת הגויל ממילא מסיבת הכתיבה ולא ע"י עשייתו ובזה הוא עשה ע"י סכין ומשו"ה בפסול זה מודה הרשב"א. אבל לא נחית הכא לפסול ח"ת דהחזיר צורת האות ע"י חקיקה. וזמש"ש ג"כ ונפסל צורתו ולא כ' ונפסד צורתו דבאמת אין כאן הפסד צורה כלל ע"י הדיבוק וכמו שהוכחתי זה לעיל (פ"א) רק שנפסל צורתו כלומר אע"ג דליכא הכא לתא דקלקול צורה מ"מ אין כאן הכשירו מה שצריך שיהא מוקף גויל ממילא מחמת כתיבתו ומשו"ה נפסל וז"ב: פרט ד

כתב מהרי"ק (שורש קכ"ב) אם נקרע באמצע האות והדבק מחזיקו ואעפ"י שלא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונדבק פסול דבעינן שיהא האות מוקף גויל ואפי' היכא שירך האות שלם ולא נקרע אלא שנחסר הקלף שתוך החלל מהאות פוסל בירושלמי כ"ש הכא שגוף האות נחלק לשתים ולא מהני דיבוק המטלית מאחוריו ובזה א"ש הלשון אין דובקים בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות פסולה שהרי אין מוקפת גויל וגרע טפי מן אין מוקפת אין דובקים אותה כו' ע"כ וראיתי בס' לבושי שרד לאו"ח (סי' ל"ב) שכ' אהא דכ' מג"א (סקכ"א) בשם שו"ת ר"י הלוי דאם יש שריטה דקם בתוך האות ואינו עובר מעבר לעבר הגויל כשר. וע"ז כ' הלבו"ש וז"ל ומ"מ גם בשריטה דקה דצריך שלא יהא מעבר לגויל דאם נחתך הגויל מעבר להאות באמצע האות אע"ג שאינו ניכר כלל ההפסק פסול מצד שאינו מוקף גויל אם היה חתך זה קודם הכתיבה עכ"ל. ומבואר דס"ל דאם הי' החתך נעשה אחר הכתיבה כשר ולפי"ז הא דמבואר בשו"ע שם (סעי' י"ג) שאם היה נקב בגויל שאין הדיו עובר עליו דהיינו שנחלקה לשתים פסול יתפרש בפשיטות שנחלק לשני חצאי אות והוא מד' הרי"א שהובא בב"י והביא זה הב"ח שם ופי' דלא בעינן שיהא הדיו סותם הנקב אלא אפי' נראה נגד השמש כשר רק שלא תהא נחלקת לשנים מיהו כ"ז בשעת כתיבה דבעינן כתיבה תמה אבל אם נחלקה לשתים אחר שכבר הי' האות כתוב כהלכתו כשר וכ"כ בהגהות עט"ז שם בשו"ע. וא"צ לדחוק ולפרש נחלקה לשתים היינו שנחלק עובי האות לשנים ודיו מקיפו מכל צד. ולפי"ז גם מ"ש השו"ע ביו"ד (סי' ר"פ) ובכל קרע צריך ליזהר שלא יחסר אות אחת או שתשתנה צורתה או תחלק והוא מהרא"ש ה' ס"ת. עכצ"ל דמיירי בנתחלקה בשעת כתיבה

מיהו בט"ז שם באו"ח (סי' ל"ב סק"ז) מפרש מ"ש השו"ע שם נחלקה לשנים היינו בתוך עובי האות והדיו מקיפו מכל צד דגם הדיו שבתוך עובי האות לא יהיה נחלק לשנים ודוקא באופן זה כשר בנעשה אחר כתיבה ומבואר דאם נחלק לשני חצאי אותיות ואין הדיו מקיפו גם אחר כתיבה פסול. ודברי מהרי"ק הנ"ל כנראה מטין כשי' הט"ז דאי נחלקה לשני חצאי אותיות ממש גם אחר כתיבה פסול. דהא ע"כ דברי מהרי"ק מיירי גם בנקרע אח"כ. דאי דוקא כשהי' החתך קודם הכתיבה