עבודת הכהן כו

דשייך ח"ת במגרר הדיבוק. אך ז"א דא"כ דלמ"ש סה"ת הוי ח"ת ולא מהני גרירה קשה מדעת הסה"ת לענין ס"ת דאפי' הדיבוק למעלה מהני גרירה כמו"ש ב"י בשמו באו"ח (סי' ל"ב). א"ו דמ"ש דלא מיקרי אות לאו דאין לו צורת אות משום הדיבוק שיהיה שייך ח"ת. אלא דמשום חומרא הוא לענין גט כמו"ש הח"מ באה"ע (סי' קכ"ה סק"ו) דמחמירין לכתחלה בגט כמו בס"ת משום שאין האות נקרא יפה כשהיא דבוקה בחבירתה וכ' שם הח"מ דאם תינוק דל"ח ול"ט א"י לקרותה מפני הדיבוק אפשר דמדינא פסול דהוה ליה נשתנה צורת האות ע"כ ולפי"ז עכצ"ל דמ"ש סה"ת דלא מיקרי אות כלומר דלא נקרא יפה כמו"ש הח"מ

ולכן נלפע"ד דעכצ"ל דטעמא הוא דמוכתבתם נפק"ל כתיבה תמה שיהא מוקף גויל כמו"ש התוס' בגיטין (כ) ד"ה לא צריכא בשם ר"י וכ"כ הרא"ש שם בפ"ב דגיטין וכ"כ הב"ח באו"ח (סי' לב) בדעת הטור וכ"ה בתה"ד (סי' קל) וכן מבואר בדרישה ביו"ד (סי' רע"ד) וכ"כ פרמ"ג במש"ז (סי' ל"ב סק"ח). ומשו"ה כמו דדרשינן מדכתיב וכתבתם שיהא צורת האות נעשה ע"י כתיבה דוקא ולא ע"י חקיקה כמבואר בגיטין (כ) דמטעם זה פסול חק תוכות ה"נ בהכשר האות שיהא כתיבה תמה מוקף גויל דנפק"ל מוכתבתם ג"כ לח משמע אלא שיהיה ההיקף גויל ע"י כתיבה דוקא ולא ע"י חקיקה בסכין. וכמו דצורתו פסולה אם נעשה בחקיקה ה"נ הכשירו פסול אם נעשה בחקיקה, וזהו טעמא דהרמ"ע בפשיטות. דלפי מה דס"ל לש"ס דילן דגם למטה פסול ודלא כירושלמי. א"כ כיון דחסרון הקפת גויל פוסל לא מהני מוקף גויל ע"י סכין דכיון דפסולו מדכתיב וכתבתם צריך שיהא הכשירו בכתיבה דוקא. מיהו הא דשרי לגרור בנדבק אח"כ יבואר בעז"ה לקמן: פרט ג

ואכתי פש גבן לברורי, דלפי"ז דמוכתבתם נפק"ל שיהא ההיקף גויל בכתיבה דוקא ולא בסכין כמו שנתבאר לעיל. א"כ יקשה דאמאי שרי לגרור בנדבק אחר שסילק ידו כיון דגם בנדבק אח"כ ג"כ פוסל חסרון הקפת גויל. דלפי"ז הך וכתבתם ע"כ דלא מפרשינן שיהא כותב האות כתיבה תמה דקאי על הסופר בשעת כתיבת האות. אלא דמפרשינן שיהא הויית האות ומציאותו בקלף כתיבה תמה מוקף גויל בלי דיבוק אפי' לאחר כתיבה א"כ אמאי לא נימא ג"כ שיהא הויית האות בקלף מוקף גויל ע"י כתיבה דוקא ולא ע"י סכין. דהא פסול ח"ת דנפק"ל מוכתבתם פסול גם בנשתנה צורתו אח"כ. ה"נ בהא דאמר קרא דהקפת גויל יהא דוקא בכתיבה ולא בסכין הקפידא הוי גם אח"כ

ונראה דד"ז יתבאר עפימ"ש ב"י באו"ח (סי' ל"ב) שהק' דאיך מכשירין באיפסק בנוקבא כדאמרי' במנחות (כט) והא קיי"ל דכל אות שאין מוקף גויל מד' רוחותיה פסולה. ותי' ע"ז ב' תירוצים. תי' א' דדוקא דבוקות אסור משום מוקף גויל ולא נקב תי' ב' דדוקא בשעת כתיבה פסול אבל בנעשה אח"כ כשר. ושם בשו"ע (סעי' ט"ז) פסק כתי' ב' יעוי"ש. וכ' ע"ז הפרמ"ג שם במש"ז (סק"ח) דבהא פליגי הנך ב' תירוצים לפי מה שכ' הב"ח (סי' ל"ב) דאיכא למימר דמוקף גויל נפק"ל מוכתבתם ואיכא למימר נמי דמהלל"מ נפק"ל. ועפי"ז יהיה נפ"מ דאי נפק"ל מוכתבתם לא מיפסל חסרון הקפת גויל אלא בנעשה בשעת כתיבה אבל אח"כ אין וזהו שי' תי' ב' דב"י. אבל תי' א' ס"ל דמהלל"מ נפק"ל א"כ אין נפ"מ בין שעת הכתיבה לנעשה אח"כ עכ"ד הפרמ"ג. ונראה דעפי"ז יבואר ג"כ שי' הרמ"ע בתשו' סי' ל"ה) שהובא במג"א (סי' ל"ו סק"ג) שכ' לענין תגין שאינם נוגעין בגוף האות פסול דאע"ג דכשר בלא תגין מ"מ בנפרד גרע. מיהו בידעינן שכתבו מומחה תלינן שנפרד אח"כ ומכשירים ע"כ. ונדחקו מפרשי השו"ע בזה דמאי נפ"מ אם נפרד אח"כ או לא. ועפרמ"ג מש"ש בזה וביד אפרים נדחק בזה טובא כאשר יראה המעין. אמנם במחהש"ק שם הביא בשם עו"ת שכ', דמשמע דס"ל להרמ"ע דלא מיפסל בנעשה אחר כתיבה. אך להמבואר לעיל ד' העו"ת נכונים בזה. דהא כל פסולי נפסקין באותיות כבר מבואר בב"י וב"ח סי' ל"ב בשם הפוסקים דמוכתבתם נפק"ל שיהא כתיבה תמה וגולם אחד. ועפי"ז שפיר כתב הרמ"ע גבי תגין שנפרדו דבנפרד אחר כתיבה לא מיפסל וכשר בדיעבד כמו במו"ג ואפי' נימ' דלענין מו"ג ס"ל להרמ"ע כתי' א' דב"י דמהלל"מ נפק"ל וגם בנעשה אח"כ פסול. מ"מ שאר פסולים דודאי נפק"ל מוכתבתם לא משמע אלא בשעת כתיבה דוקא אבל בנפרד אח"כ שרי

ולפי"ז א"ש שי' הרמ"ע גבי דבוקות דס"ל דוכתבתם לא משמע אלא על שעת כתיבת הסופר את האות על הקלף החלק שיהא כותב את האות מוקף גויל ע"י כתיבה. ומשו"ה בנדבק קודם שסילק ידו ומגררו ע"י סכין הרי לא יצא מתחת ידו מוקף גויל שלא ע"י סכין. אבל בשיצא האות מתחת ידו מוקף גויל ואח"כ נדבק אחר שסילק ידו לא מיפסל דאחר כתיבה א"צ מוקף גויל. ממילא אע"ג דמדרבנן ולכתחלה היכא דמצינן לתקן צריך תיקון גם אח"כ גם לתי' ב' דב"י דס"ל בנדבק אח"כ כשר כמו"ש פרמ"ג שם. וכ"כ ג"כ בס' עצי לבונה ליו"ד (סי' ר"פ) מ"מ כיון דלאו מוכתבתם שרי לעשותו מוקף גויל ע"י חקיקה בסכין. ולא דמי לפסול ח"ת דשייך גם אח"כ. דח"ת שאני דהא עיקר פסול ח"ת הוא דוקא היכא דאין לו צורת האות ומחזירו לצורתו ע"י החקיקה. א"כ כיון דעושהו עכשיו אות הוי זה שעת כתיבה עצמה. דהא קודם החקיקה הוה כמו שאין כאן אות או נמחק לגמרי משא"כ בתיקון הדבוק וכה"ג שהאות כתוב לפנינו בצורתו רק שנדבק אין זה שעת כתיבת הסופר האות אלא תיקון הכשר האות. ובשעה שכתבו היה כתיבה תמה מוקף גויל ע"י כתיבה. ואפ"ל ג"כ דס"ל להרמ"ע דפסול שאינו מוקף גויל לא נפק"ל מוכתבתם אלא לשעת הכתיבה, מיהו גם לאחר כתיבה דלית לן מוכתבתם מ"מ פסול מהלל"מ. אמנם כיון דאח"כ פסולו לאו מוכתבתם משו"ה כשר לגרר בסכין בנדבק אח"כ

והנה בזה יתיישב בעז"ה שי' הירושלמי לפי מה שפי' בו הרשב"א מכל מה שעמדנו בזה לעיל (פא) והוא