עבודת הכהן כה

לכתיבה. וכ"כ פר"ח באה"ע (סי' קכ"ה) מ"מ נלפענ"ד דלא דמי להא דדיבוק למעלה דמיירי מיני' בירושלמי דדוקא בכה"ג דמיירי בתה"ד דאם לא גררו עד שגמר האות אין לו צורת האות בלא גרירה שהי' צריך לכתוב ב וכתב ג ואח"כ נעשה דיבוק כמו רצועה וקו בעבר השמאלי לאורך כל האות ונעשה הנו"ן סתום כמו ם אום וגרר הקו ומשך האות הלאה ע"י כתיבה עד שעשהו ב דהשתא אם לא הי' גורר תחלה רק הי' מושך הלאה לגמור הבי"ת לא היה לו צורת בי"ת מפני הקו שבאמצע. ובזה אף שהגרירה הי' קודם הכתיבה מ"מ הא לא נעשה צורת אות אלא בצירוף הגרירה ואי לאו גרירה שבתחלה לא היה הכתיבה שאח"כ מועיל כלום לשווי' צורת אות דס"ל דאם נעשה בי"ת בקו באמצע הבי"ת כה"ג מלמעלה למטה לאו צורת בי"ת הוא ומשו"ה פליגי על התה"ד. וכן בהא דמייתי פר"ח שם בשם הב"י ברי"ש שעשה כמו ד' וגרר תגו דדלי"ת וקצת מן הגג ומן הרגל והשלימו בכתיבה ועשאו רי"ש דסו"ס בלא הגרירה לא היה נעשה אות. אבל בהא דירושלמי דאם לא גרר תחלה הך דיבוק שלמעלה עד שגמר האות בכתיבה הלא היה לו צורת אותו אות גם עם הדיבוק וכמו"ש לעיל. א"כ לא היה הגרירה שקודם גמר הכתיבה מסייע כלל לצורת האות ובזה נראה דכשר לכו"ע. וכן מוכח להדי' בלשון הפוסקים שהובא בפר"ח שם באה"ע (סי' קכ"ה) יעוי"ש. ומכל הלין מבואר דאין שייכות ח"ת להכא כלל. ולכן ראיתי לבאר מה שנלענ"ד בביאור שי' הרשב"א בזה בהקדם ד' שו"ת הרמ"ע מפאנו וכמו שיבואר פרט ב

כתב הרמ"ע מפאנו בתשו' (סי' ל"ו) וז"ל ובדיבוק אותיות זו לזו התיקון מועיל בהם ובלבד שנדבק אחר שנגמר צורתן דהיינו שיהא גויל מקיף אותה מכל צד אחר שהגביה ידו מעל הקלף אבל אם נדבקו אחר שגמר האות ולא סילק עדיין ידו מן הקלף צריך לגרור כל האות שלא נגמרה עד לאחר הדיבוק כי אין זה דיבוק אות לאות אלא דיבוק מה שאינו אות ונעשה אח"כ ע"י סכין. והשו"ע באו"ח (סי' ל"ב) הסביר פנים להקל כיון שבשעת הגרירה היתה האות מושלמת וצורתה עליה וכל זה אינו שוה כיון שלעולם לא הי' לו שעת הכושר אלא ע"י סכין אמת שבא מעשה כו' ועוד דאיכא למימר שמא אחר כתיבה כו' עכ"ל. והפר"ח לאה"ע (סי' קכ"ה) השיג עליו וז"ל ואני אומר דמתשו' הרשב"א (סי' תרי"א) מוכח להדי' היפך סברתו שכ' וז"ל אבל בשנדבקו למטה נו"ן של תפארתנו וארצנו אחר שנגמר צורת האות הוא שנדבקה ומתחלה כשירה היתה ואם בא עכשיו לגוררה אין זה חק תוכות כו' ע"כ. ומשמע ודאי דאעפ"י שלא סילק ידו עדיין מהאות אלא בגמר עשייתה נדבקה קרי ליה הרב נגמרה צורת האות כו' עכ"ל

ולפענ"ד נראה דד' הרמ"ע נכונים. והשגה זו מד' הרשב"א איני מכיר. שהרי דברי הרשב"א הללו הובא בב"י או"ח (סי' לב) שכ' לפרש ד' הירושלמי שכתב בנדבק למעלה קודם שגמר האות פסול ובנדבק למטה כשר. ופי' הרשב"א דאם קודם שגמר האות נדבק פסול אפי' בגרירה משום ח"ת ולמטה כשר אפי' בלא גרירה. אמנם הב"י הביא שם דכל הפוסקים דחו הירושלמי הזה מש"ס דילן דאמרינן במנחות פ' הקומץ כל אות שאין מוקף גויל סתמא פסולה ולא מפליג בין למעלה או למטה. משמע דאפי' למטה פסול. אלא דהב"י כתב דלש"ס דילן מהני גרירה אפי' למעלה אפי' נדבק בשעת כתיבה קודם שגמר צורת האות ודלא כהירושלמי. ולפי דברי הב"י הא דדחו הפוסקים דברי הירושלמי מפני סתימת ש"ס דילן הוא דבש"ס דילן מיקל טפי מהירושלמי דאפי' למעלה שרי בגרירה. אך להרמ"ע נראה זה לדוחק למימר הכי. דמדכתבו הפוסקים דלית הלכתא כהירושלמי דמפליג בין למעלה ללמטה אלא כש"ס דילן דאמר סתמא פסולה ואפי' למטה. משמע ודאי דש"ס דילן בא להחמיר טפי מהירושלמי וכן משמע להדיא מלשון המרדכי פ' הקומץ שהובא בב"י שם וז"ל. אבל בתלמודינו לא מפליג בין נוגע למעלה או למטה ופוסל בכל ענין כו' ואין לסמוך על הירושלמי אלא צריך היקף גויל בין למעלה בין למטה עכ"ל. ולכן נראה להרמ"ע שלא לעשות פלוגתא רחוקה בין התלמודים כשי' הפוסקים לפמ"ש הב"י בשמם דמ"ש בש"ס דילן פסול' היינו בלא גריר' ומ"ש בירושלמי פסול היינו אפי' בגרירה. ופליג ש"ס דילן על הירושלמי בתרתי. אלא דמשמע ליה דש"ס דילן לא פליג אלא בלמטה. דש"ס דילן בא להחמיר טפי מן הירושלמי. דאותו הדין דס"ל להירושלמי בלמעלה. ס"ל לש"ס דילן דגם למעלה דינא הכי כל שלא סילק ידו מן הקלף

ומעתה לית כאן השגה מד' רשב"א אלו שבא לפרש דברי הירושלמי למה שפוסק הרמ"ע לפי שי' ש"ס דילן. דהא כל הפוסקים דחו כן דברי הירושלמי מפני סתימת ש"ס דילן. אלא דרמ"ע מסביר טעמא דש"ס דילן. דה"ט דפסול גם למטה לגרור משום דעדיין לא סילק ידו ונדבק וכמו"ש הרמ"ע שם בתשו'

איברא דעיקר סברא זו צ"ב. דהא ע"כ גם להרמ"ע יש לו צורת אות עם הדיבוק אפי' נדבק למעלה. דאלת"ה אמאי שרי לגרור בנדבק אח"כ ולא פסול משום ח"ת. וא"כ למה פסול לגרור בנדבק קודם שסילק ידו וד"ז צ"ב. ועל הרמ"ע יגדל התימא יותר ממה שכבר תמהנו על דעת הירושלמי לפי' הרשב"א כמו שעמדו בזה לעיל (פ"א) דהירושלמי עכ"פ מודה בלמטה ולכן יש לדחוק ולמימר דבנדבק קודם שנגמר האות בשעה שלא היה עדיין אלא חצי אות גרע. ומשו"ה אף שלא גררו עד שגמר האות אין לגררו אח"כ אע"ג דעכשיו אין משנהו הדיבוק מצורתו משום דכיון דכבר חל עליו פסול ח"ת קודם שנגמר האות תו לא פקע ואין חוזר להכשירו וכ"ז למעלה אבל למטה לא שייך זה. אבל לשי' הרמ"ע לפי ש"ס דילן דמחמיר גם למטה ודאי צריך טעם מה דפסול לגרור משום דנדבק קודם שסילק ידו דמאי האי שלא סילק ידו והא לא חל ע"ז פסול ח"ת מעולם. והנה בתה"ד (סי' ר"ל) הביא בשם סה"ת דפוסל בגט אינו מוקף גויל ולא משום דבעי כתיבה תמה בגט אלא משום משום דלא מיקרי אות דלא ידעינן היכן האות כלה כו' עכ"ד וכיון דכ' דלא מיקרי אות הי' מקום לומר