עבודת הכהן כד

חומרא דרבנן יעוי"ש. ולפענ"ד בלא"ה א"א לומר בזה חומרא דרבנן לגנוז היריעה ולהביאה לידי פסול מאחר דמה"ת הוא כשר דהא הרבה חששו לענין גניזת היריעה ולהביא כמה שמות לידי פסול וגניזה וכמו"ש בשו"ת מ"ב (סי' נז) דאפי' בתשמישי קדושה אמרו מעלין בקודש ולא מורידין ק"ו בקדושה עצמה ע"כ. ובאמת כן יש להוכיח מגמ' מנחות (לט) דאיתא הטועה בשם גורר מה שכתב כו' ר"י אומר אף תולין כו' ר"י אומר אף מוחק כו' ר"מ אומר אין כותבין את השם לא על הגרר ולא על המחק ואין תולין אותו כיצד יעשה מסלק היריעה כולה וגונזה כו' ע"כ. וחזינן דכל הני תנאי מהדרי אתקנתא רק ר"מ דלא מצא שום תקנה התיר בגניזה. וא"כ הך חומרא אתי לידי קולא להקל לגנוז יריעה כשירה מה"ת ש ולהוריד אותה וכמה שמות הקדושים מקדושתן

מיהו הר"ן שם בפרק הבונה ומרדכי בפ"ב דגיטין דחו הוכחת הרשב"א מפ' הבונה וכ' במרדכי שם דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה דברים התלוין במילי דשבת וכיון דמתכוין לעשות אותיות אין קפידא באיזה ענין שנעשה רק שיהא ע"י מעשיו ועל קרשי המשכן שהיו עושין אותיות לדעת איזו היא בת זוגו ולא היו חוששין באיזה ענין יהיו האותיות נעשים כו' ע"כ. וז"ל הר"ן ול"נ דאין מזה ראיה דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות או יריכות דכל היכי דהוה מלאכת מחשבת חייב שהרי אפי' מוחק ע"מ לבנות חייב אבל במידי דבעינן כתיבה כה"ג אין לנו עכ"ל. ובשו"ת פנ"מ ח"א סי' ס"ו) הק' על ד' הר"ן דהא כיון דהס"ת פסולה ולא תיקן הספר בכך אמאי חייב לרבא בנטל לתגי' דד' ועשאו רי"ש ומה מועיל מלאכת מחשבת הא סו"ס לא תיקן להספר, וכן הק' בס' בי"מ לאה"ע (סי' קכ"ה) עוד הק' בפ"מ שם במ"ש הר"ן שאפי' מוחק ע"מ לבנות חייב דהתם שאני דהמחיקה הוא תיקונו אבל הכא לא תיקן הספר. ואני שמעתי ולא אבין דמאן לימא לן דמיירי בס"ת לענין לצאת בו מ"ע דכתבו לכם את השירה הזאת או לצאת קריאת התורה בציבור להפוסקים דס"ל דאין יוצאין בס"ת פסולה. ולכן נראה דמיירי לענין ספר שלומדין בו וכן מוכח מד' רש"י שם שכ' אהא דרבא דתיקן הספר משום הא דאמרי' בכתובות (יח) דאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה וזה מיירי גם בספרים שלומדים בהם כמו"ש הרא"ש בפ"ב דכתובות שם (סי' י"א) דהא דאסור להשהות ספר שאינו מוגה לאו דוקא ס"ת אלא ה"ה ספרים שלומדים בהם דאם נמצא טעות בגמ' או בספר מהפוסקים יבא להתיר את האסור ולאסור המותר ולחייב הזכאי ולזכות החייב ואין עולה גדולה מזו ע"כ. ולפי"ז שפיר הוי תיקון ועוי"ל בזה עפימ"ש התוס' בשבת (קו) בד"ה בחובל דאע"ג דלר"ש משאצ"ל פטור עלי' מ"מ בחובל ומבעיר באיסוה"נ דהוי מקלקל גמור חייב בשגג וסבר שיכול ליתן לכלבו ולבשל בו קדירה והוה מלאכה הצריכה לגופה משום זה ע"כ יעוי"ש. וה"נ י"ל דמשכחת לה דשגג וסבור שהספר מתוקן בכך דלפי מחשבתו הוי מלאכה וחייב עלה משום שבת. כמו התם דאע"ג דלפי האמת כיון דאיסוה"נ נינהו הוי מלאכה שאצ"ל, מ"מ מקרי מלאכה הצל"ג לפי מחשבתו וחייב. ה"נ ס"ל להר"ן דאע"ג דלפי האמת אין הס"ת מתוקן בכך מ"מ כיון דלפי מחשבתו עושה מלאכה הוי מלאכת מחשבת וחייב. וזמ"ש הר"ן ק"ו ממוחק ע"מ לתקן דהתם נמי מוחק עצמו מקלקל מ"מ חייב משום מחשבתו ע"מ לתקן ה"נ אע"ג דלפי האמת לא תיקן הסת מ"מ חייב משום שבת מפני מחשבתו

איברא דאפי' להפוסקים דכה"ג דנטל לגגי' דחי"ת ותגי' דד' ועשאו רי"ש הוה ח"ת מה"ת. מ"מ תמוה שייכות ח"ת לנידון הירושלמי לפי מה שפי' הרשב"א דהא מבואר בפוסקים דעיקר ח"ת הוא אם לא היה שם וצורת אות עליו בלא החקיקה וע"י החקיקה נעשה צורת אותו אות כמו"ש הרא"ש בפ"ב דגיטין (סי' י"ח) בגט שנדבקו האותיות לית בי' משום ח"ת אלא משום היקף גויל וכיון דא"צ בגט היקף גויל מדינא שרי להפרידן אבל אם נפל טפה על האות ואינה ניכרת אין לה תקנה ע"י חקיקה דהוה ח"ת. ומבואר דבדיבוק אותיות משום דיש עליו צורת אותו אות גם בלא החקיקה משום הכי לית בי' משום ח"ת. וכן הביא בב"י או"ח (סי' ל"ב) בשם הפוסקים. א"כ אפילו נדבק קודם שגמר האות לא פורש אמאי שייך בו ח"ת כיון דגם אם לא גרר כלל וגמרו כך עם הדיבוק יש בו צורת האות עם הדיבוק רק שאינו מוקף גויל אמאי יהא אסור להפרידן. ואין לומר דס"ל דכל שנדבק למעלה אין לו צורתו ובנתקלקל צורתו אין להחזירו לצורתו ע"י החקיקה משא"כ למטה יש בו צורתו עם הדיבוק. ולפי"ז באם נדבק אחר שגמר האות למעלה ג"כ פסול לגרור משום ח"ת זה ודאי אינו. חדא דזה הוה כעין פלוגתא דמציאות נגד כל הפוסקים שכתבו דבדיבוק אות לאות במקום אחד לית ביה שינוי צורת האות רק פסול דהיקף גויל ועוד דא"כ עיקר החילוק שבין למעלה ולמטה הוא משום דלמעלה הוה שינוי צורה ושייך ח"ת ולמטה האות בצורתו. א"כ לפי"ז למה מאריך הרשב"א בטעמא דמלתא ותלי טעמא משום דנפסל קודם גמר האות. דהא אפילו לאחר גמר האות כל שנדבק למעלה אין לו צורה ופסול לגרור משום ח"ת. ולא הו"ל להרשב"א למימר אלא דלמעלה פסול לגרור משום דאין לו צורת האות והוה ח"ת משא"כ למטה. א"ו דאם נדבק אחר שהי' האות כתוב כבר כתיקונו לית בי' משום ח"ת אפי' דיבוקו למעלה וע"כ משום דיש לו צורת האות. א"כ מ"ט הוה ח"ת בנדבק למעלה קודם שנגמר האות

ועוד דאפי' בדיבוק האותיות מרישי' לסיפי' ג"כ לא ברירא כ"כ שלא לגרור משום ח"ת. ועי' מג"א (סי' לב סקכ"ז) מה שהביא בשם הב"ח דבדיבוק האות מרישי' לסיפי' אין לגרור אע"ג דלא נשתנה צורת האות. אך הח"מ ופר"ח באה"ע (סי' קכ"ה) ס"ל דשרי לגרור אם לא נשתנה צורת האות. וכ"כ בקרבן נתנאל פ"ב דגיטין (אות מ"ו) ואפי' תימא שיש איזה טעם בזה בהא דשייך ח"ת בדיבוק אחר שגמר האות. מ"מ בגורר קודם שגמר האות ליכא טעמא לפסול לגרור משום ח"ת כמ"ש הב"י באה"ע (סי' קכ"ה) בשם תה"ד (סי' רכ"ח) והובא ברמ"א שם דאם ע"י הגרירה עדיין אינו אות וצריך לגמור האות בכתיבה ליכא בזה פסול ח"ת. ועוד דאפי' לדעת המג"א (סי' ל"ב סקכ"ג) בשם רד"ך ומהר"ם אלשקר דפסול ח"ת הוה אפי' היכא דאחר הגרירה עוד צריך