עבודת הכהן כג

אות לאות הוא כחוט השערה. אמנם בירושלמי פ"ק דמגילה איתא שיהא ריוח בין אות לאות כל שהוא. וברא"ש בה' ס"ת (סי' ט') הביא ג"כ דבין אות לאות כחוה"ש. אבל שם (סי' י"ד) כתב ויהא ריוח מעט בין אות לאות. והנה באמת כדי שלא לעשות מחלוקת בין גמ' דידן והירושלמי. דבגמ' דידן איתא כחוה"ש ובירושלמי איתא כ"ש. וכל מה דמצינן למעבד שלא יהיה מחלוקת בין התלמודים עבדינן כנודע. עכצ"ל או שיעור חוה"ש שהזכיר גמ' דידן הוא עצמו שיעור כ"ש שבירושלמי והכונה כל שלא נדבק. וזה ודאי לא נראה להדיא. וכ"מ מדברי הפוסקים בכ"מ שדברו משיעור כ"ש מזכירין זה בלשון חוה"ש וכנזכר בד' הב"ח המובא לעיל גם מד' הרי"א והרמ"א ביו"ד (סי' רע"ו) גבי דיבוק ה"א כחוה"ש וכו"ע קרו לי' ה"א משמע כן יעוי"ש. אלמא דכמלא שער לא נראה להדיא ויהי' הפי' בגמ' ומס' סופרים דגם כמלא שער שהוא כ"ש כשר והיינו כל שלא נדבק. ואע"ג דלכתחלה בעינן שיהא נראה לקורא מעל הבימה כמו"ש מג"א (סי' ל"ו) מ"מ בדיעבד כשר כל שלא נדבק. ואפי' תימא דמה שנזכר בגמ' כמלא שער הוא שיעור יותר מכל שהוא ונימא דשער הוא נראה להדיא לכל קורא. אע"ג דבאמת לא משמע הכי וכדכתיבנא. עכ"ז אפ"ת הכי מ"מ כיון דנזכר בירושלמי דכשר בכ"ש וכ"ש ודאי לא נראה להדיא עכצ"ל דהא דגמ' ומס' סופרים היינו לענין לכתחלה אבל דיעבד סגי בכל שהוא כמו"ש בירושלמי. ונראה דעכצ"ל כן דאמרי' במנחות (כט) אר"י א"ר כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותיה פסולה. ומשמע דכל שמוקף גויל אפי' כ"ש כשר ולא אקשינן מברייתא דפוסל כ"ש בין אות לאות. אע"כ או דחוה"ש עצמו הוא כ"ש או דמיירי לענין לכתחלה

ועכ"פ מבואר מכל הנ"ל דגם ריוח כ"ש שאינו נראה להדיא כשר בין אות לאות. והשתא בפירוד הצד"י היו"ד מהנו"ן והפירוד הוא כ"ש באופן דלא נראה להדיא איך אפשר דחשבינן ליה צורת צד"י קודם התיקון שיהא מותר לתקן אח"כ ולא יהיה שלכ"ס. כיון דכה"ג כשר בכל הס"ת בריוח כזה בין יו"ד ונו"ן ואנו חושבין אותו ליו"ד נו"ן. ואיך ארכבינן לה אתרי ריכשי דבאותה פרשה עצמה אם כתוב יו"ד נו"ן בריוח כזה דהיינו ריוח כ"ש ביניהם נכשירנה ונימא שהוא יו"ד נו"ן ואם הצד"י נפרד בפירוד כזה נימא שהוא צורת צד"י ולא יו"ד נו"ן זה ודאי אינו. ומכל הלין מוכח דגם בפירוד דלא נראה להדיא אין לתקן אח"כ בצד"י וכה"ג דנדמה לב' אותיות משום שלכ"ס וכמו שפסקו האחרונים ז"ל והנלע"ד כתבתי

כלל ב בדין חק תוכות ומוקף גויל בו יבואר יישוב לד' הרשב"א בתשו' (סי' תרי"א) והובא בב"י או"ח (סי' ל"ב) התמוהים מאד. ויוצא מזה כמה חקירות יקרות בדין ח"ת ומו"ג. וביאור ויישוב לד' הרמ"ע מפאנו בתשו' (סי' ל"ה) ממה שהשיג עליו הפר"ח בה' גיטין (סי' קכ"ה). ובו יבואר תשובה בדין שנפרד אות א' ובה"ג מאותיות הכפופות בשעת קה"ת בשבת אם להוציא אחרת. ותשובה לרב א' ברין דיבוק אות לאות למעלה או באמצע שנמצא בשעת קה"ת בשבת אם להוציא אחרת פרט א

כתב הרשב"א בתשו' (סי' תרי"א) בהא דאי' בירושלמי בברכות פ' היה קורא עירב האותיות אית תני כשר ואית תני פסול מ"ד כשר מלמטה מ"ד פסול מלמעלה כגון ארצנו ותפארתנו כו' ע"כ ופי' הרשב"א דה"ק לפי שלא נעשית אות עד שנפסלה צורתה והלכך אם בא לגרור ה"ז כחק תוכות שלא נעשית אות מעולם עד עכשיו שהוא גורדו אבל כשנדבקו מלמטה כגון נו"ן וי"ו של תפארתנו וארצנו אחר שנגמר צורת האות הוא שנדבקה ומתחלה כשרה היתה ואם בא עכשיו לגורדה אין זה כח"ת והלכך אפי' אינו גורד כשר וכדר' זירא דאמר במנחות (קג) כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו' עכ"ל. והובא ג"כ בב"י או"ח (סי' ל"ב). ויש להק' ע"ד מד' הרשב"א עצמו בחי' לשבת (קד) בהא דאמרי' שם תנא הגיה אות אחת חייב ופריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב אמר ר"ש הב"ע כגון שנטל לגגו דחי"ת ונעשה ב' זייני"ן רבא אמר כגון שנטל לתגי' דדל"ת ועשאו ריש ופירש"י דלרבא אע"ג דהוא אות אחת ובהגיה דבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר כדאמרי' בכתובות (יח) דאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה ע"כ. וכ' בחי' הרשב"א שם דמהא שמעינן דכה"ג לא מקרי חק תוכות מדחייב גבי שבת מפני שאינו אלא כמפריד בין אותיות הדבוקות וכן כשנטלו לגגו של ד' ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על האות ומסירו עכ"ד. הרי מבואר דהרשב"א עצמו ס"ל לדבר פשוט דבדבוקות ליכא משום ח"ת כלל. ואיך פי' הירושלמי דהוה ח"ת. וראיתי שעמד בזה בס' בית מאיר לאה"ע (סי' קכ"ה) וכ' שם דצ"ל דס"ל להרשב"א דאע"ג דמדאורייתא לא הוי ח"ת מ"מ פסול מדרבנן משום גזירה דח"ת ממש וזה אינו מספיק כמו שהרגיש שם בעצמו דמנ"ל להמציא