עבודת הכהן כב

דלישנא הוא לקצר כן בסוף וכן הוא הרגילות כנודע. ומה יענה פר"מ במשנה דשבת (פ"ה) אין חמור יוצא כו' ואין הרחלים יוצאין כו' דשבקיה לבסוף למלת יוצאין יעוי"ש וכן הרבה. וממה שלא כ' השו"ע שנפרדה ג"כ אין הכרח. דכשבא להשמיענו הדין בתחלה צריך להזכיר מעיקר ותחלת הדין שהוא בכותב האות חלוקה לב' אותיות ואע"ג דה"ה בנפרדה אח"כ. ועוד י"ל דהרי"א שממנו העתיק הב"י ונמשך אחר לשונו והתחיל הדין באם כתב כו' יעוי"ש איהו אולי ס"ל דבנפרד אחר הכתיבה ליכא פסול כדין מוקף גויל שכ' הב"י (סי' ל"ב) ובשו"ע שם דלא מיפסל אח"כ. וכ' שם הפרמ"ג דטעמא הוא דכיון דמוקף גויל נפק"ל מוכתבתם דבעינן כתיבה תמה. א"כ וכתבתם לא משמע אלא בשעת כתיבה. א"כ שלכ"ס דנפק"ל מוהיו שיהיו כתובין כסדרן אין קפידא אלא על שעת הכתיבה. אבל אח"כ לא מיפסל אם מתקן אות שכבר היה כתוב כסדרן ונפסד צורתו אח"כ. ויש לה"ר מד' הסמ"ק הובא בטור או"ח (סי' ל"ב) ובב"י שם דבנפל טפה בשעת הכתיבה קודם שגמר האות ונפסד צורת האות אסור לתקנו משום חק תוכות. אבל אם נפל טפה על האות אחר שכבר היה כתוב כתיקונו אין בזה השום ח"ת אם גוררו יעוי"ש. הרי דאע"ג דפסול ח"ת לא שייך אלא היכא דבלא החקיקה אין לו צורת אותו אות כמבואר לעיל (פ"ה ופ"ז) וכן מבואר להדיא בפר"ח אה"ע (סי' קכ"ה). מ"מ בנפל טפה אחר שכבר האות היה כתיקונו אע"ג דנפסד צורת האות ליכא משום ח"ת כשגוררו. ועכצ"ל דטעמא הוא משום דלא קפדינן אלא על שעת הכתיבה אבל אח"כ אע"ג דנפסד צורת האות והוה כמי שאינו מ"מ לא הוי זה שעת כתיבת האות אלא שעת תיקון האות ובזה לא פסול ח"ת. ה"נ בפסול שלכ"ס דדוקא בנעשה חלוק לב' אותיות בשעת כתיבה דאז לא היה האות כתוב מעולם. ואין כתיבתו אלא עכשיו וכיון דהוי שלכ""ס פסול. אבל בשכבר הי' כתוב כסדרן ונפסד צורתו אח"כ לא מיחשיב שעת כתיבה בשעה שמתקן את האות אלא שעת תיקון האות ולא מיפסל משום שלכ"ס. כן י"ל בשי' הרי"א אם נאמר דדוקא הוא מ"ש אם כתב כו' אע"ג דהשו"ע אפשר דלא סבירא ליה הכי

פרט ט ודאתאן עלה לענין שאילתין בדין צד"י שנפרד הנה אחרי שסילקנו כל מה שנסתבך פר"מ נ"י בזה נגד דעת הפרמ"ג והאחרונים ז"ל. מבואר מכל מ"ש דנקטינן לדינא דאפי' בשלא נראה הפירוד להדיא אסור לתקן אח"כ משום שלכ"ס וכמו"ש הפרמ"ג והבאים אחריו ואין להקל בזה כלל. ולפענד"נ שכן מוכת ממשמעות הב"ח וט"ז ומג"א ג"כ וכמו שיבואר. הנה הט"ז (סי' ל"ב סקכ"א) כתב אהא דכ' המחבר בחי"ת שנפרד ונעשה ב' זייני"ן דפסול לתקן אחר כך משום שלכ"ס דמיירי בשניטל כל החטוטרא ונעשה ב' זייני"ן גמורים ואין כאן צורת חי"ת כלל ומשו"ה אין לו תיקון אבל אם כתב גם החטוטרא שעל הזייני"ן רק שלא נדבק שפיר יחד ודאי מועיל תיקון אח"כ וכמו"ש המחבר אח"כ בשם יש מי שאומר ואין כאן מחלוקת רק חידוש דין עכ"ד. והשתא אי רישא דסעיף זה שכ' השו"ע בצד"י ושי"ן וחי"ת שנפרדו לב' אותיות דפסול לתקן משום שלכ"ס אי לא מיירי אלא דוקא בנפרד להדי'. אבל בלא נראה להדיא שרי לתקן הפירוד ואפי' בנדמה לאות אחרת. א"כ לפ"ז פשיטא שאין כאן מחלוקת רק חידוש דין דהא מפורש בשו"ע גבי דין דיש מי שאומר דמיירי בלא נראה הפירוד להדיא ובכה"ג בכל גווני שרי לתקן אח"כ. ולא היה צריך הט"ז לחלק בין ניטל כל החטוטרא לנפרד החטוטרא ולא נדבק שפיר דהא אפי' נימא דאין חילוק בזה ג"כ א"ש הא דשרי הך יש מי שאומר. א"ו דהשו"ע ברישא ע"כ מיירי ג"כ בשלא נראה הפירוד להדיא כגונא דמיירי הך יש מי שאומר. ובלא נראה להדיא דוקא מחלקינן בין נדמה לאות אחרת בפירודו או לא. אבל אם נראה הפירוד להדיא בכל גווני אסור לתקן אח"כ ואפי' באל"ף וכה"ג דלא נדמה לאות אחרת. ומשו"ה צריך הט"ז ליישב דהיש מי שאומר מיירי בשיש החטוטרא רק שלא נדבק שפיר דזה לא נדמה לאות אחרת וכמו"ש בביאור ד"ז לעיל (פ"ו) יעוי"ש

וכן יש להוכיח מד' הב"ח באו"ח (סי' ל"ו) שכ' לענין פירוד הה"א והקו"ף דאע"ג דלכתחלה בעינן שיהא נראה להדיא כהא דדוקני במנחות (כ"ט) מ"מ כ"ז למצוה מן המובחר אבל אינו מעכב אא"כ נוגעות ממש וכשר אפי' אם הפירוד כחוה"ש עכ"ד. ומדכתב דאינו פסול אא"כ נוגעות ממש יש ללמוד מזה דכל אות ששינוי צורתו לצורת אות אחרת תלוי בפירוד ודבוק כגון הה"א דלא הוי צורת ה"א אא"כ נפרד סגי בכ"ש כל שאין נוגע ממש. וכל שיש פירוד קטן כזה שאין לומר עליו אלא שלא נדבק ודאי דכה"ג מקרי אינו נראה להדיא ומ"מ מתכשר הה"א בהכי והוה צורת ה"א וע"כ משום דאע"ג דהפירוד לא נראה להדיא מ"מ כיון שלפי האמת אנו יודעין שיש כאן פירוד סגי בהכי והוה אות ה"א כמו שניתן מסיני שיהיה נפרד. וה"נ בצד"י שאין בו נפ"מ מיו"ד נו"ן דעלמא אלא ע"י הדיבוק דאם נפרד הוא יו"ד נו"ן ואם נדבק הוא צד"י. עכצ"ל ג"כ דכל שאנו יודעין שאינו נדבק ממש ואע"ג דהפירוד הוא כ"ש ואינו נראה להדיא, מ"מ כיון שלפי האמת אינו נדבק לאו צורת צד"י הוא אלא יו"ד נו"ן ולכן אין להחזירו אח"כ לצורתו ולדבקו. וכן יש לדקדק בד' המג"א שם (סקל"ו) אהא דכ' השו"ע דבצד"י שנפרד אין לתקן אח"כ דלא מהני אם תינוק מכירם כיון דנראית כב' אותיות ע"כ. ואי בנראה הפירוד להדיא א"כ ד' המג"א מיותרים לגמרי וכי יעלה על דעתינו כשכתוב יו"ד נו"ן ממש וכו"ע קרו יו"ד נו"ן שיהיה כשר לתקן אח"כ בשביל שתינוק טועה וקורא צד"י, אע"כ בשלא נראה להדיא וכו"ע קרו צד"י דאע"ג דלאו בקריאה תלי' שלכ"ס רק בשינוי צורה מ"מ סד"א דמהני קריאה דכו"ע לכה"פ דאם תינוק מכירו לצד"י שלא יופסל בשלכ"ס קמ"ל דלא משום דסו"ס אנן ידעינן דהוי זה יו"ד נו"ן ובכה"ג לא מהני תינוק כמו"ש ט"ז (סק"ט) בשם ריב"ש ומהרי"ק

ועוד יש לה"ר מהא דאמרי' בברייתא דמנחות (ל) וכן הוא במס' סופרים (פ"ב) וברמב"ם (סופ"ח מה' ס"ת) ובשו"ע יו"ד (סי' רע"ג) דשיעור ריוח שבי