עבודת הכהן כא

לכן נטה קו דבצד"י שכותבין סופרים שלנו שהיא משונה קצת מכתיבת הנו"ן שהנו"ן כותבים ביושר וגוף הצד"י מתעקם תחת היו"ד לא יטעם הקורא גם בפירודו ויקרא צד"י. אמנם כבר הוכרתי דדבר זה הוא טעות בידו ועיקר פסול שלכ"ס לא תליא כלל בקלקול הקריאה רק בביטול צורת האות ואם האות אין לו צורתו שניתן לו מסיני אע"ג שהקריאה אינו מתקלקל מ"מ פסול לתקן אח"כ משום שלכ"ס. כמו ביו"ד שאין לו עוקץ השמאלי לדעת האגור שהובא בב"י (סי' ל"ו) שפסול לתקן משום שלכ"ס אע"ג דלא תתקלקל הקריאה משום חסרון עוקץ השמאלי. וגם החולקים על האגור וס"ל דשרי לתקן אח"כ מבואר הטעם בב"י שם משום דשם יו"ד עליה גם בלא עוקץ השמאלי אע"ג שפסול בלא עוקץ השמאלי וכ"כ במג"א (סי' ל"ב סקל"ו) ועי' ג"כ בט"ז (סוסי' ל"ו) ולא קאמרי טעמא דפר"מ שאין הקריאה מתקלקל א"ו דהא ליתא. ועיקר הפסול תלוי אם שמו וצורתו של אותו אות עליו לנותן האותיות

ומבואר בב"י (סי' ל"ו) באות צד"י שקבלנו תואר גופה שהוא כמו נו"ן ממש יעוי"ש בתיקוני האותיות. והשתא אי לא מקרי נו"ן רק אם עומדת ביושר ושוה. א"כ איך הקילו הסופרים לשנות לכתחלה מן הקבלה ולעשות גוף הצד"י שיתעקם גופה תחת היו"ד דהא השתא לאו נו"ן הוא. אע"כ דגם כשהיא מתעקמת קצת ג"כ לא נפקא משם נו"ן ע"י העיקום הזה. ובכל צורת האותיות שהובא בב"י (סי' ל"ו) בשם ברוך שאמר ושאר קדמונים שמהם תצא תורה לנו בכל תמונות האותיות לא נמצא כלל קפידא בנו"ן שתהא עומדת בשוה. רק כ' שם בב"ש וז"ל נו"ן יהיה ראשה כמו ראש הזיי"ן ומושבה משוך לצד שמאל יותר מן הראש ובעקמומיתה יהיה לה עקב ותהיה שמה עגולה ע"כ. וכל סימנים אלו שעל פיהם הוא נו"ן נמצא כל זה לגוף הצד"י. ומשו"ה היא נו"ן גמורה ולא יצאת משם נו"ן ע"י העקמומית. וא"כ אע"ג שרגילים הסופרים לכתוב נו"ן שלא בעיקום וגוף הצד"י מעקמים מ"מ כיון דסו"ס שמה נו"ן אפי' בעיקום מה מועיל מה שיקרא הקורא צד"י מפני שהיא משונה משאר נוני"ן ע"י העיקום קצת כיון שבאמת צורת נו"ן עליה, ועיקר תמונת הצד"י עושה זה החיבור היו"ד להנו"ן וכאן שחסר החיבור ה"ז יו"ד נו"ן ממש ואין כאן צד"י. וכשמחברו ומחזירו לצורתו הוי זה כותב שלכ"ס

ועד"ז נדחה ג"כ מ"ש פר"מ לענין יו"ד הג' של השי"ן דהנה צריך להבין בלא"ה. דהא מבואר בב"י (סי' ל"ו) בצורת האותיות בשם ב"ש ובקונטריסים בתמונת יו"ד שרגל הימני כפוף ועקום לפנים לצד שמאל. ופר"מ כתב שכותבים הסופרים היו"ד רגלה ביושר. והא גם ביושר לאו יו"ד היא. ופר"מ העיד על הסופרים שהם כותבין יו"ד הג' של השי"ן רגלה מעוקם לצד העי"ן. והא מבואר שם בב"י בתמונת השי"ן שנמשך גוף השי"ן למטה עד כנגד ראש השלישי. ובאופן זה הא נכתב רגלו ביושר ומחברו עם קצה הגוף. והסופרים שצריכין לעקם רגל יו"ד הג' להשי"ן ע"כ שאין מעמידים קצה גופה מכוון כנגד ראש הג' ואיך הם משנים מן המקובל. גם מבואר שם שתמונת יוד"י השי"ן הם סימן זי"ו וראש הג' הוא זיי"ן ואיך קורא אותו השו"ע והרי"א שבפירודו הוא עי"ן יו"ד והא בפירודו הם עי"ן זיי"ן

אמנם ליישב זה עכצ"ל דבאמת מבואר ברמ"א (סי' ל"ו) על דקדוקי האותיות המבואר בב"י שאם שינה לא פסל. וכ"כ בנוב"י קמא בחיו"ד (סי' ט') ובתניינא בחיו"ד (סי' קע"א) ובשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' רס"ט) דאינם לעיכובא. והפרמ"ג במש"ז (סי' ל"ו סק"א) כ' דהא דכ' רמ"א שאם שינה לא פסל היינו שלא כתב כתמונת האותיות שכ' בספרים. אבל מ"מ תמונת אות צריך שתהיה עליה וכ"ש שאם כותב רי"ש דל"ת כו' יעוי"ש. ומבואר דדוקא דבר שבנין האות וצורתו תלוי בו זה מעכב ואין לשנות כגון שיהא לשי"ן ג' ראשים ועקב חד בקצהו כדאמרי' בפ' הבונה שיקרא לא קאי. וכן תמונת הא' יו"ד למעלה וכמו יו"ד הפוך למטה וקו באלכסון באמצע וכל כה"ג. ושיהיה ליו"ד רגל בימין וקוץ משמאל למטה. בכ"ז אין לשנות. אבל אידך דקדוקים לאו לעיכובא נינהו, ומשו"ה י"ל דלא ס"ל להרי"א סי' זי"ו שבשי"ן אלא ראש הג' הוא כמו יו"ד. ומה"ט נמי הכותב יו"ד ואין רגלה כפוף לפנים אלא שכתוב ביושר ואפי' מעוקם לחוץ לצד ימין כיון דאין בדקדוק זה עיקר בנין וצורת היו"ד לא מעכב. והוה יו"ד גם בלא זה. כיון דעיקר בנינו וצורתו יש לו. דיש לו רגל בימין וקוץ למטה בשמאל. וכן אם כותב שי"ן באופן שהעקב אינו מכוון ממש תחת ראש הג' ונגדו וצריך לעקם קצת רגל ראש הג' לצד העי"ן ג"כ שי"ן הוא כיון דעיקר בנינו יש לו. דהיינו ג' ראשים וגופו נמשך למטה בעקב עב וחד. ועי' מג"א (סי' ל"ב סקכ"ו) בשם הר"מ גלאנטי בכף פשוטה שעשאה למעלה כעין ד' ולא עגולה אינו מעכב יעוי"ש

ולפי"ז שפיר כ' הרי"א בשי"ן שנפרד הוא עי"ן יו"ד. שהרי באמת בכל אופן שכ' ראש הג' של השי"ן הוה שמה יו"ד ואע"ג שחסר לו יתר הדקדוקים דהיינו שרגלה מעוקם לצד העי"ן כיון דע"כ עיקר בנינה יש לה ואכתי צורת יו"ד עלי' וכיון שהיא יו"ד לנותן האותיות הוה בפירודו עי"ן יו"ד וכשמחבר אח"כ הוה שלכ"ס

ומ"ש לדקדק בד' השו"ע בזה אין זה כדאי, דמ"ש לדקדק דברישא כ' שי"ן שכתבו עי"ן יו"ד פסול לתקן ואח"כ כתב במקצת יודי"ן שעל השיני"ן שנפרדו להכשיר ע"י תינוק ומדסתם משמע גם יו"ד הג' בכלל ובזה כבר כתב לפסול עכ"ד. ואין זה מוכרח כ"כ לומר דבסיפא גם יו"ד הג' בכלל. ועוד י"ל דבסיפא מיירי דנפרד רק הראש לבד בלא הרגל. ומ"ש שנפרדו היודי"ן היינו הראשים. ועוד דמ"ש ברישא עי"ן יו"ד ע"כ לאו דוקא דאם הוא שי"ן ארוך וגבוה הוה בפירודו עי"ן וי"ו, ולא נחית אלא לאשמועינן דין שבפירודו נעשה ב' אותיות א"כ בסיפא יצויר בשי"ן ארוך ונפרד למעלה מחציו ואז אע"ג דמהפירוד ולמעלה הוא יו"ד עכ"ז כיון דמהפירוד ולמטה אין לו תמונה מתמונת האותיות שבאלפ"א בית"א מפני הקו העולה מקצה העקב עד מקום הפירוד שאינו בכל עי"ן ובזה דמי ממש ליודי"ן שבאלפי"ן לפמ"ש הפרמ"ג בא"א (סי' ל"ב סקל"ו) בטעמא בזה יעוי"ש וז"ב

גם מ"ש למה כתב השו"ע מלת שכתב גבי צד"י ושי"ן וגבי חי"ת שבקיה. הא ודאי לא דיקא. דשיטפא