עבודת הכהן יח

פר"מ היה מקום לפרש דמייתי מדהכשיר פירוד יודי"ן שבאלפי"ן וע"כ טעמא משום דלא נתקלקל קריאת התיבה וה"נ בפירוד שמדמה לב' אותיות היכא דאין ניכר להדיא פרידתן דה"נ לא נתקלקל הקריאה. אך לפי מה שנתבאר לעיל דד"ז טעות הוא ביד פר"מ ופסול שלכ"ס לא תליא כלל בקריאת התיבה רק בשינוי צורה לבד. א"כ ודאי קשה דמאי מייתי מהכשר יודי"ן שבאלפי"ן לפירוד שמדמה לב' אותיות ואפי' לא ניכר פרידתן להדיא. דדלמא שאני פירוד יודי"ן שבאלפי"ן דלא נדמה לאות אחרת משא"כ בנדמה לב' אותיות דאע"ג דלא ניכר פרידתן להדיא והקריאה נכונה מ"מ הא אנן ידעינן דע"כ יש כאן ב' זייני"ן ולא חי"ת

ותו דכ' שם ודאי אי הוה מופרד להדיא עד שנראה כב' זייני"ן ונשתנה צורת האות אהא לא דייקינן מאין תולין דגרע דאין כאן אות ע"כ. והא ע"כ דכוונתו בזה לדיוקא דמייתי הרי"א שהובא בב"י (סי' ל"ב) מהירושלמי דאמר אין תולין בתו"מ דמשמע תלי' דוקא הוא דמיפסל אבל פירוד יודי"ן שבאלפי"ן אין זה אלא תיקון אות וש"ד יעוי"ש. ועפי"ז קאמר המ"כ דהא דדייקינן מאין תולין דדוקא תלי' אבל תיקון אות בעלמא ש"ד לא דייקינן זה אלא ליודי"ן שבאלפי"ן אבל הכא לא שרינן מהך דיוקא. ותמוה טובא דהא ודאי היכא דפירודו נדמה לב' אותיות ממש ונראה פירודו להדיא לא עלה ע"ד אדם מעולם ללמוד היתר מדיוקא דאין תולין. דהא זהו תולין עצמו דתחלה לא היה כתוב כאן חי"ת רק ב' זייני"ן ובתיקונו עשה אותו חי"ת הרי תלה אותו אח"כ. א"כ מאי קמ"ל דזה לא שרינן מדיוקא דאין תולין דהא פשיטא דתולין עצמו אסור ומאי שייטי' לדיוקא, ותו אמאי קאמר שם בהמ"כ שנראה כב' זייני"ן בכ"ף הדמיון דהא להבנת פר"מ הם ב' זייני"ן ממש. ותו דקאמר ונשתנה צורת האות הול"ל ונשתנה לצורת אות אחרת

איברא דהברור בזה דהמ"כ לא מיירי כלל מדין נדמה לב' אותיות דהוי נשתנה צורתו לצורת אות אחרת. דזהו דוקא אם ניטל החטוטרא כולה דאז הוי זה ב' זייני"ן ממש. ומזה מיירי הרי"א שבב"י והשו"ע (סי' ל"ב סעיף כ"ה) במ"ש ברישא או חי"ת ב' זייני"ן דגם בלא תגין הוא צורת זיין. דהא דעת הטור באו"ח (סי' ל"ו) וביו"ד (סי' רע"ו) דאם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ כשר וכ"כ הב"י בשם עוד פוסקים ופסק כן בשו"ע (סי' ל"ו) אמנם הב"ח (סי' ל"ו) כתב בשם כמה פוסקים דפסול ומ"מ כתב דבתייג אחר שכתב לפניהם ליכא משום שלכ"ס ומוכח דס"ל דשם אות עלי' גם בלא תגין. ובטור אה"ע (סי' קכ"ה) הביא דעת ריב"א דצריך לתייג בגט שעטנ"ז ג"ץ ומוכח דס"ל דלאו אות הוא בלא תגין. אך הטור חולק דא"צ לתייג בגט וכ"ה דעת כל הפוסקים וכן נוהגין. ואף הפוסלים בס"ת בלא תגין מ"מ פסולו מטעמא אחרינא דתגין רומזין על סוד ולאו משום דלאו אות הוא בלא תגין. תדע שהרי דעת סה"ת דפסול בלא תגין כמו"ש ב"י ביו"ד (סי' רע"ו) ומ"מ הביא במרדכי ריש גיטין בשם סה"ת עצמו דא"צ לתייג בגט. וגם מרשב"א ור"ן פ' הבונה (ק"ד) מוכח כן דלא ס"ל כריב"א הנ"ל. דאהא דנטל לגגו כו' כ' הרשב"א דכה"ג לאו חק תוכות הוא שאינו אלא כמפריש בין ב' אותיות. וכ' הר"ן ע"ז דאין ראיה דדוקא גבי שבת דליכא קפידא דח"ת דבמלאכת מחשבת תלי' אבל במידי דבעי כתיבה אין לנו ע"כ. ולשי' הריב"א הנ"ל עכצ"ל הא דאמר בגמ' שם שעשאו ב' זייני"ן היינו דתייג ג"כ דאל"כ לאו אות הוא ולא מחייב משום שבת וא"כ לאו ח"ת הוא

אמנם כ"ז בשניטל החטוטרא כולה לגמרי ומזה לא מיירי המ"כ רק דמיירי בשיש החטוטרא כולה ונפרדה באמצע וזה לא נקרא ב' זייני"ן ממש. וכן מבואר בד' הט"ז (סי' ל"ב) במקומו שם. אשר בזה שגה פר"מ ג"כ במ"ש במכתבו להק' ד' השו"ע אהדדי דברישא כתב בחי"ת ב' זייני"ן דלא מהני תיקון אחר כך ובסוף כתב בחטוטרא דחי"ת להכשיר ומכח רומיא זו יצא לו לפר"מ דעכצ"ל דברישא מיירי בניכר פרידתן להדיא. ובחטוטרא דחי"ת דסיפא דמכשיר הוא מפורש שם דוקא בלא ניכר כו' ע"כ. ובזה דבריו תמוהין דאיך לא ראה ד' ט"ז במקומו שכ' שם וז"ל ולגבי חי"ת שכ' ב' זייני"ן דאין שם צורת חי"ת לגמרי ע"כ לא מהני ליה תיקון ולפי"ז אם כתב גם החטוטרא שעל ב' זייני"ן רק שלא נדבק שפיר יחד ודאי דמועיל תיקון ג"כ אח"כ וכמו"ש המחבר אח"כ בשם יש מי שאומר ואין כאן מחלוקת ע"כ. והיש מי שאומר בהמחבר בסיפא הוא עצמו המ"כ שבב"י (סוס"י ל"ו). הרי ששפתי הט"ז ברור מללו החילוק בזה. וטעמא דמלתא הוא דהא באמת מי מסמנו לחי"ת שיהיה חי"ת ולא ב' זייני"ן הא אינו אלא החטוטרא. וא"כ וכי בשביל שנפרד באמצע ובפרט באינו ניכר להדיא הפירוד וכי נתבטל ממנו שם חי"ת. זה ודאי אינו. והוא דבר המובן לחוש. והא עם החטוטרא הוא חי"ת ככל החיתי"ן רק שע"י הפירוד אינו גולם אחד. וכל הרואה יראה שאין זה ב' זייני"ן דב' זייני"ן הם או בלא תגין כלל או עם ג' תגין על כל זיי"ן. אבל זה הוא בשני מקלות עקומות זה נגד זה ומורה ומוכיח שהוא חי"ת ולא ב' זייני"ן ככל חי"ת שהוא בתמונה זו. וההפסק שבחטוטרא אינו משנהו מצורתו כלל. וא"כ לא דמי כלל לצד"י שנפרד שהוא יו"ד נו"ן ממש ככל יו"ד נו"ן דעלמא. אבל זה אדרבה דמי ממש לפירוד יודי"ן שבאלפי"ן מכל צד. דביודי"ן שבאלפי"ן דמחמת שמההפרד ולמטה אין לו שום תמונה וצורה מתמונות הנמצאים באלפ"א בית"א משו"ה מעיד עליו שבצירוף היו"ד שלמעלה ביחד הוא אות אל"ף ומשו"ה לא דמי לפירוד הצד"י כמו"ש הפרמ"ג בא"א (סימן ל"ב סקל"ו) ה"נ בנפרד חטוטרא דחי"ת מעידים המקלות המקבילות זה נגד זה על האות לצרף את שניהם יחד והוא אות חי"ת. רק דמ"מ פסול משום דלא הוי גולם אחד ומדכתיב וכתבתם בעינן כתיבה תמה ולא שבורה כמו פסול דיודי"ן שבאלפי"ן שנפרדו

ובזה שפיר מבוארין ד' המ"כ. דמדמה פירוד חטוטרא דחי"ת להא דהכשיר הר"ם בפירוד יודי"ן שבאלפי"ן דתרוייהו לא נדמה לאות אחרת. ומ"מ גבי חי"ת לא מהני תינוק להחמיר משום דאין מורגל בחי"ת כזה. ואח"כ כתב דאם נראה פירודו להדיא. אע"ג דגם בנראה פירודו להדיא אכתי לאו ב' זייני"ן הוא מפני החטוטרא שמוציאו מב' זייני"ן מ"מ אע"ג דלא נדמה לאות אחרת עכ"פ נתקלקל צורתו מיהת הוי ובשלכ"ס פוסל הפסד צורה אע"ג דלא נדמה לאות אחרת כמו גבי קו"ף להרא"ש. וזמ"ש אח"כ דאע"ג דדייקינן מהירושלמי דאמר אין תולין דדוקא תולין דהיינו כשמחזירו לצורתו ע"י התיקון בזה דוקא