עבודת הכהן יז

לתקן אח"כ משום שלכ"ס אע"ג דלא נדמה לאות אחרת כ"ש צד"י שנדמה לאות אחרת. והק' פר"מ דק"ו זה איכא למיפרך דמה לקלקול הקו"ף שכן נראה להדיא תאמר בפירוד הצד"י דלא נראה להדיא. ומזה הוכיח פר"מ דעכצ"ל דהא דמייתי לפסול פירוד הצד"י לתקן אח"כ הוא דוקא על נראה להדיא כגונא דקו"ף עכ"ד. אמנם כ"ז כתב פר"מ לפי מה שטעה לחשוב דפסול שלכ"ס תלוי בשינוי קריאת התיבה א"כ ודאי אין נדון ק"ו מנראה להדיא ללא נראה להדיא. דודאי יש צד חומר בנראה להדיא משום קלקול קריאת התיבה אך לפי מה שנתבאר דעיקר פסול שלכ"ס לא תליא בקריאת התיבה כלל. רק בשינוי צורת האות מכמו שניתן בסיני אע"ג דהקריאה נכונה כמו ביו"ד שחסר לה קוץ השמאלי ולפיכך אין בזה צד חומר כלל במה שנראה להדיא השינוי צורה. וכמו שיבואר: ש

הנה הב"י ביו"ד (סי' רע"ו) הביא בשם הר"י אסכנדרי בה"א של השם שנדבק הרגל לגגה וכו"ע קרו לי' חי"ת מותר למחוק הרגל ולתקנה ואין זה כמוחק את השם דכיון שהוא חי"ת אין בו קדושה אבל אם לא נדבק אלא כחוט השערה וכו"ע קרו לה ה"א זהו נקרא שם ואסור למוחקו יעוי"ש. ולכאורה קשה דאי נימא דלא מקרי שינוי צורה אלא בנראה השינוי להדיא ונימא דזהו טעמא דאסור למחוק הה"א של השם אם הדיבוק כחוה"ש וכו"ע קרו לי' ה"א. א"כ קשה דאמאי לא נגרור לי' להך דיבוק כחוה"ש דאי משום חק תוכות לא שייך הכא. דהא לא שייך ח"ת אלא היכא דע"י החקיקה נעשה צורת אות כגון מ"ם פתוחה שנדבקה וכה"ג דחשיב בשו"ע או"ח (סי' ל"ב) וכן בדיבוק רגל הה"א לגגו בדיבוק עב דכו"ע קרו ליה חי"ת והחקיקה משנהו לה"א. בזה שייך ח"ת אבל בנידו"ד דגם קודם החקיקה הוא צורת ה"א משום דכו"ע קרו לי' ה"א ולא נדבק אלא כחוה"ש דמי לאותיות הדבוקים דשרי להפרידם וליכא משום ח"ת כמו"ש הב"י שם (סי' ל"ב) בשם הרא"ש ועוד פוסקים והטעם מבואר שם דגם קודם החקיקה שם וצורת אותו אות עליו. וז"ל ב"י שם וטעמא דלא מהני הפרדה כשרגלי הה"א והקו"ף נוגעים כי היכי דמהני הפרדה בנגיעה אות לאות משום דהתם אין הפיסול בגוף האות וצורתו. וגבי רגלי הה"א והקו"ף הפיסול הוא בגוף האות וצורתו ע"כ. ואפילו באותיות השם שנדבקו שרי להפריד כמבואר בטויו"ד ושו"ע (סי' ער"ו) יעוי"ש

אלא ע"כ ש"מ דס"ל להרי"א דגם בדיבוק דק שאינו נראה להדיא יש כאן שינוי צורה דאין לו צורת ה"א אלא חי"ת. ומשו"ה לא מהני להפריד הדיבוק כמו בדיבוק עב משום ח"ת. והא דאסור למחוק רגל הה"א ולא שרי כמו דשרי בדיבוק עב עכצ"ל דטעמי' כמו"ש הט"ז והש"ך ביו"ד (סי' רע"ו) דכיון דכו"ע קרו לי' ה"א מיחזי כמוחק את השם והיינו כדנמצא בכ"מ בש"ס וכן בפוסקים שאסרו משום דמיחזי שעושה איסור. ה"נ חששו שמא יבואו להתיר מחיקת השם הנורא ח"ו. או אפ"ל דס"ל להרי"א דמחיקת השם מה"ת אסור אפילו בנפסל האות עפ"י דין רק שאינו ניכר וכו"ע קרו לי' שם ג"כ אסור מה"ת. דמ"מ הוא בזיון למי שנקרא בשם זה שוב ראיתי בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סימן תקצ"ו) שחולק באמת בפשיטות על הרי"א בזה וס"ל דאין חילוק בין דק לעב וגם בדק שרי לגרור הרגל ולתקנו

ומבואר מזה דהרי"א ס"ל דלענין שינוי צורה אין נפ"מ אם נראה השינוי להדיא או לא. וה"נ לענין צד"י דצורתו תלוי בחיבור ופירוד היו"ד מהנו"ן. דאע"ג דפירודו אין נראה להדיא וכו"ע קרו צד"י. מ"מ הא ע"כ אנן ידעינן שיש כאן שינוי צורה. דהא ודאי אין נפ"מ בין פירוד דלא נראה להדיא לדיבוק דלא נראה להדיא כיון דהכא והכא לא נשתנה קריאת התיבה מחמת הקלקול. ומשו"ה אין התחלה לקו' פר"מ שהק' למיפרך מה לקלקול הקוף שכן נראה הקלקול להדיא. דהא להרי"א לענין שינוי צורה אין בזה צד חומר כלל מה שבקלקול הקו"ף נראה להדיא. וא"צ אלא למילף דבשינוי צורה אין לתקן אח"כ משום שלכ"ס. וזה שפיר יליף ק"ו מקו"ף דאע"ג דלא נדמה לאות אחרת פסול לתקן אח"כ כ"ש צד"י שנדמה לאות אחר וז"ב

ומ"ש פר"מ בריש דבריו דבמחכ"ת של הפרמ"ג תמוה מאד ראייתו שהביא מהמ"כ שבב"י ליודי"ן שבאלפי"ן שנפרדו שיהא אסור לתקן אח"כ בנפרדו להדיא משום דהתם בחוטרא דחי"ת יש על כל אחד שם וצורת אות בפ"ע משא"כ ביודי"ן שבאלפי"ן כו' עכ"ד הנה בזה עשה לרבינו הפרמ"ג כאילו אינו מבין בספר שמעיין בו ולפענד"נ לבאר ולהוכיח דעין הפרמ"ג שפיר חזי וראייתו מוכרחת מהמ"כ וכדי להבין ראיה זו צריך אני להעתיק ד' המ"כ וממילא רוחא שמעתתא וכמו שיבואר

פרט ו כתב הב"י (סוס"י ל"ו) מצאתי כתוב אם חוטרא דחי"ת למעלה אין נוגעים זה לזה אך מ"מ אין ניכר להדיא פרידתן והראינו לתינוק חכם וקרא כב' זייני"ן אין התינוקות מורגלין בחי"ת כזה ואפי' המוכשר כתיקונו קורין לו ב' זייני"ן נראה דשרי לתקן כמו דשרי מהר"ם לתקן כשאין גוף האות נוגע כו' ודאי אי הוה מופרד להדיא עד שנראה כב' זייני"ן ונשתנה צורת האות אהא לא דייקינן מאין תולין דגרע דאין כאן אות כו' עכ"ד, והנה לפי מה שהבין פר"מ ני' דדברי המ"כ סובב על חלוקה זו דע"י הפירוד נדמה לב' אותיות ולא לחלוקה דפירוד יודי"ן שבאלפי"ן וכמו שדחה פר"מ לד' הפרמ"ג בטענה זו דהתם בחוטרא דחי"ת יש על כל אחד שם אות בפ"ע משא"כ ביודי"ן שבאלפי"ן. הנה לפי"ז צ"ב מש"ש המ"כ נראה דשרי לתקן כמו דשרי מהר"ם לתקן כשאין גוף האות נוגע. והא הך מהר"ם שהביא המ"כ הוא אותו מהר"ם שהובא בהגהמי"י שהובא בב"י (סי' ל"ב) שכ' שם להדיא שהר"ם הכשיר בתפילין שלא היו מקצת היודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן והעייני"ן נוגעים בגוף האות לתקנם אח"כ ואין בזה משום שלכ"ס. וכתב שם בב"י שהר"ם מודה להרא"ש בה"א וקו"ף שנדבקו שאין לתקן וכן הרא"ש מודה להר"ם בפירוד יודי"ן דאלפי"ן דשרי לתקן משום דיודי"ן שבאלפי"ן אין כאן שינוי צורה משא"כ בה"א וקו"ף שנדבקו יעוי"ש. ועפי"ז הם ד' הרי"א שהעתיק בשו"ע (סימן ל"ב סעיף כ"ה) והשתא לפ"ז מאי שייכות הא דהר"ם גבי יודי"ן שבאלפי"ן לנדמה בפירודו לב' אותיות דמיירי מיניה המ"כ. בשלמא אי הוה קפידא דשלכ"ס תליא בקריאת התיבה וכמו שעלה ע"ד