עבודת הכהן טו

כיון שאינן תלויות בצורת האות. דהא אותיות דבוקות זה בזה מותר לגרור הדביקות ולא מקרי שלכ"ס. כיון שגוף הכתב לא נשתנה אע"פ שהדביקות מעכב. ה"נ כיון שגוף הכתב הוא כתיקונו אע"פ שהעוקץ מעכב לא מקרי שלכ"ס א"ו שהעוקצין שייך לצורת היו"ד ובלעדם לא מקרי צורת יו"ד ומשו"ה פסולים כשלא נעשו כסדרן כו' עכ"ד הרי מבואר דעת האגור. אמנם הרי"א ס"ל דנהי דפסול בלא קוץ השמאלי ומעכב דליכא רמז על סוד וכמו"ש חב"י מ"מ שם יו"ד וצורתם עלי' גם בלא העוקץ. ומשו"ה ליכא בתיקונו משום שלכ"ס. ועי' בב"ח או"ח (סי' ל"ו) שפסק אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ פסול ומ"מ אם תייג אחר שכתב לפניהם כשר וכ' בטעמא דצורת אות עליו גם בלא תגין, ואע"ג דתגין מעכב. מ"מ כל שגם קודם התיקון יש לו צורת אותו אות אין בתיקונו משום שלכ"ס

והשתא לפ"ז מבואר דאין מקום לתמיהת הגאונים הנ"ל. כיון דגם אינהו ע"כ מודים דבפירוד יודי"ן שבאלפי"ן האות בצורתו גם עכשיו קודם התיקון מדלא מקשים דגם יו"ד שבאל"ף שנפרד אין לו צורת אל"ף וכשמתקנו מחזירו לצורתו והוה שלכ"ס. ולא מקשו הכי רק מקשים דסו"ס כיון דעפ"י דין פסול מאיזה טעם שהוא הא אסור לתקן משום שלכ"ס. הא ודאי פשיטא דאין זה קו' כלל. דכיון דיש לו צורת אל"ף גם בפירודו כמו"ש פרמ"ג בא"א (סי' ל"ב סקל"ו) או מטעם אחר. והפסול שבו לאו משום ביטול צורת האות אלא מטעם אחר אין בתיקונו משום כותב אות אלא מתקן אות וש"ד כמו"ש הרי"א שבב"י

פרט ג

ועיקר סברת הפוסקים ז"ל לחלק בזה בין שהפסול משום ביטול צורת האות להיכא דפסול מטעם אחר יש לה פנים בהלכה. ושרשה פתוח עם יסוד חזק בתורה. דכה"ג מצינו גבי סוכה דפסולה משום תעשה ולא מן העשוי. כמבואר בסוכה (יב) ומשו"ה גבי הדלה עלי' את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך ע"ג פסולה ואם קצצו כשר ואמרי' בגמ' וצריך לנענע את הסכך דאל"כ פסול משום תולמ"ה כמבואר שם בגמ' (יא) יעוי"ש. ואפי"ה מבואר בהג"א פ"ק דסוכה (סי' כ"ד) שאם עשה סוכה תוך הבית תחת התקרה ואחר כך הסיר התקרה דהסוכה כשירה. וכתב בטעמא בשם הר"י הלבן דלא שייך לומר תולמ"ה אלא היכא דגוף הסוכה נעשה בפיסול ואין עליו שם סכך כשר כגון גפן ודלעת וקיסוס מחוברין אבל היכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שהתקרה גורמת לו דפסולה משו"ה כשירה אחר שהסיר התקרה עכ"ד. והובא זה בשו"ע או"ח (סי' תרכ"ו) בהגהת רמ"א

וכן בהא דחוטט בגדים לעשות לו סוכה דאינה סוכה מבואר שם בגמרא (ט"ז) דאם יש שם חלל טפח במשך שבעה ה"ז סוכה. ופירש"י דאם לא הי' חלל טפח גובה באורך ורוחב שבעה טפחים כשיעור סוכה ואח"כ הגדיש כל הגדיש על אותו חלל דעכשיו נעשה שם סכך מאיליו ולא היה עליו שם סכך מתחלה אינו סוכה. אבל אם יש שם חלל טפח אוהל הוא נמצא שם סכך על אותו גדיש וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שמגביה את החלל לגובה עשרה אין זו עשייתו שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרי' תולמ"ה וה"ה כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה לעשרה ע"כ. הרי מבואר מכ"ז דהיכא שהיה פסול על הסוכה ותיקן והסיר הפסול ומזה נעשית הסוכה כשירה ממילא. כמו מחובר דפסול בסוכה דאע"ג דקצצן מ"מ פסול דאמרה תורה תולמ"ה שלא תהא הסוכה נעשית מאליה. מ"מ כ"ז דוקא אם הפסול בהסכך עצמו דקודם התיקון והסרת הפסול לא היה עליו שם סכך וסוכה כלל ובתיקונו חידש לה שם סוכה משו"ה פסול משום תולמ"ה. אבל היכא דהיה עליה שם סוכה גם מתחלה רק דפסולו מטעם אחר כמו שאין הדפנות גבוה עשרה טפחים או שתקרה חוצץ על הסכך דשם סוכה עליה גם קודם התיקון. רק דמ"מ פסולה הסוכה מטעם אחר. בזה כשמתקנה להסוכה ונתכשרה ממילא ליכא משום תולמ"ה. וה"נ בקפידא דשלכ"ס דעיקרו דאחר שכתב לפניהם לא יכתוב אות. זהו דוקא אם פסולו משום דנתבטל צורת האות ואין עליו שם אותו אות. אבל היכא דגם קודם התיקון שם אותו אות עליו רק דמיפסל מטעם אחר. אע"ג דע"י תיקון זה מתכשר האות. מ"מ אין זה כותב אות אלא מתקן אות

וכעין זה מצינו במקו"א גבי נקוהו"ש דהוה פסול בשחי' ולא מהני לה שחי' והוה נבילה כמו"ש הרמב"ם בה' שחי' (פ"ז) ושו"ע יו"ד (סי' ל"ג) והי' ראוי לומר בספיקו דהוה בחזקת א"ז וסמוך מיעוט נקוהו"ש לחזקת א"ז. וכמו ספק שהא ודרס דהוה ספק במעשה השחיטה וקם אחזקת א"ז. מ"מ כתבו האחרונים דדוקא שהא ודרס דהוה ספק במעשה השחי' עצמה בזה אמרי' דכל שלא נתברר שנשחטה כראוי אכתי לאו זבוחה היא בבירור אבל היכא דנזבחה כראוי ושם זביחה עליה רק דהוה הושט נקוב ואין כאן מקומה של שחי' דהתורה פסלה השחי' אם שחט בסימן נקוב זהו פסול אחר ולא הוה בחזקת א"ז. כ"כ בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' כ"ה) ושו"ת ברית אברהם (סי' כ"ב) ושו"ת רעק"א (סי' קס"ז) וב"ס ש"ש (ש"ה פ"ו) וחמדת שלמה חיו"ד (סי' כ"ג) ושו"ת משיב"נ (סי' מ"ח) ובספר בית מאיר ליו"ד (סי' ל"ג). ועי' כה"ג בקצוה"ח (סי' ש"ו) שהביא בשם רמב"ן בדיני דגרמי שהק' דאמאי טבח שניבל חייב לשלם בשלמא הגרמה ועיקור היזק ניכר הוא אבל שהי' דרסה הא לא ידיע ותי' דאין זו שחיטה אלא כמתיז ראשה בסייף והרי ניכר בין חי' לשחוטה ואי קשיא א"כ מפגל נמי נימא דמי תה ליהוי היזק ניכר איכא למימר דדוקא פסולי שחי' עצמה אבל כל ששחיטתה כראוי וד"א גרם לה לא הוה כמתיז בסייף או בנחירה ואינו ניכר בה עכ"ד. ועכ"פ נתבצר חומת סברת הפוסקים בזה ולית כאן קו' כלל וא"ש: פרט ד

ומעתה נשוב לשי' פר"מ דלפי מה שנתבאר דקו' שכ' פר"מ מעיקרא לק"מ א"כ א"צ שוב למ"ש פר"מ בישוב דבר זה. ועיקר מה שחידש דהדברים דמיני' נפק"ל שלכ"ס משמע דוקא דיבור דהיינו תיבה שלימה ולא